11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג (הרשמי) של נתאי

מכתב שכתבתי לאדוה נגרי ז"ל

מכתב שכתבתי לאדוה נגרי ז"ל
מכתב לזכרה של אדוה נגרי ז"ל, אשר נהרגה ב - 19.1.2002 בתאונת דרכים. ביום הולדתה ה-19. באותה תקופה, הייתי חניך שלה בקבוצת "צמרמורת", השומר הצעיר. היינו אז בכיתה י`.

אדווש,
עברו כבר 4 שנים מאז אותה תאונה מחרידה, שהשאירה בי (ואני בטוח שבעוד רבים) חלל גדול. קשה לי לשכוח את היום שזה קרה ואת אותה התקופה. אני יכול לומר שזאת חווית המוות הראשונה שלי. אני לא מתכוון לזה שאת הבנאדם הראשון שאני מכיר שהוא מת, אלא זאת הפעם הראשונה בשבילי שמישהי כל-כך צעירה מתה, מוות שהוא בכלל לא היה צפוי ועוד כל מיני דברים (קשה לי להסביר את זה)
מה שמאוד מוזר לי, זה שזאת הפעם הראשונה שבה אני הולך להיות בערב שלך, ולא כחלק מהקן. לא בתור חניך, לא בתור קומונר, אלא בתור בוגר. בעצם הגעתי לנקודה שאת לא הגעת אליה, ותאמיני לי שזה מאוד מוזר. אולי מה שאני הולך לכתוב עכשיו הוא פרדוקסלי, אבל הגעתי לנקודה שבה הייתי אמור לראות אותך מגיעה לערב הזה, כקומנרית לשעבר
.
מבחינתי אדוה, את תמיד תישארי המדריכה שלי, ואני תמיד אשאר חניך שלך. כל מדריך שהיה לי עד עכשיו (וכבר לא יהיו לי יותר מדריכים בתנועה מכיוון שאני כבר לא חניך), אני אומר עליו שהוא היה מדריך שלי. גם עלייך אני אומר את זה, אבל כשאני אומר את זה עלייך, אני חשוב על משהו שונה לגמרי, כי מבחינתי, את עדיין לא מדריכה לשעבר. עוד לא סיימת את השנה כמו שצריך. הלכת באמצע, פתאום
.
החלל שהשארת הוא כל-כך גדול, אני זוכר את השבוע שבו נהרגת, או יותר נכון את התקופה. זאת הייתה תקופה שלמדתי בה שנה שנייה פילוסופיה בבית הספר, והראש שלי היה ממש צמא לשאלות פילוסופיות. אבל באופן לא מודע (הבנתי את זה הרבה יותר מאוחר) חיכיתי לאיזה משהו שיביא איתו שאלות פילוסופיות, משהו קשה שלא יהיה לי קל להתגבר עליו (תרתי משמע), המוות שלך תפס את המקום הזה. היה לי מאוד קשה לעקל אותו ובמשך אותם ימי הלם צצו להן השאלות פילוסופיות, שעד היום חלקן מטרידות אותי. המחשבות שחשבתי לאחר מותך (בתקוה שיום אחד אוכל לקרוא להן תאוריה) הם אולי המחשבות המעניינות ביותר שהיו לי לפעמים אני חושב על זה, שבעצם גם אנחנו עברנו "תאונה", כשהודיעו לנו שנהרגת, זאת הייתה ההתנגשות וההלם, עכשיו נשארו רק הצלקות והסימנים.

 

אני תמיד אזכור אותך בתור מדריכה שידעה לקבל אותי בתקופה לא קלה שלי, רוב החניכים בצמרמורת הדריכו, ורק אני עשיתי בגרות במדעי-המחשב ובפיזיקה. לכן, תמיד לפני הפעולות מי שהדריך מצמרמורת סיפר איך היתה הפעולה שהדריך ואני סיפרתי איך היה השיעור במדעי המחשב, דבר שלפעמים יצר קצת מתח. את ידעת לקבל אותי כמו שאני.
גם בשנת היג` אדווש, חשבתי עליך המון, על איך שעכשיו אני משקיף על הקן מהמקום שלך, בתור יג` ולא בתור חניך.
שנת היג` שלי הייתה שנה קשה, לא רק מבחינה פיזית או תנועתית, גם מבחינת זה שהגעתי לשנה שלך. השנה האחרונה בחייך. זאת הייתה הרגשה משונה ביותר, אמרתי לעצמי שעכשיו אני במצב שלך, יג` באזור ירושלים, אפילו שאת גדולה ממני ב-3 שנים.
מאוד רציתי לעלות לקבר שלך בתור יג`, מעין משהו כזה שאולי קצת יכפר על ההרגשה הכואבת הזאת
לפעמים חשבתי כמה זה יהיה מוזר שאני אגיע לקבר שלך, שבו נקברת בהיותך קומונרית ואני מגיע אליו באותו מצב, רק ההבדל יהיה שאני אמשיך הלאה ואת תישארי שמה.
לצערי הרב, לא יצא לעלות לקברך חוץ מהאזכרה שלך
(שאז היה ברור לי שאנה אעלה, אבל אני התכוונתי לפעם נוספת מלבד האזכרה), אבל גם באותה אזכרה עלו כל מיני מחשבות מוזרות, למשל, זה שבדיוק באותה שניה שהסתכלתי על הקבר שלך, אבא שלי היה בטיסה לנוי-יורק מעל האוקיאנוס. הקבר שלך שלא זז
ולא יזוז ואילו המטוס של אבא שלי שטס במהירות, מעין שני הפכים כאלו.
אני מקווה שאת עכשיו מקשיבה לי למעלה, ממש כמו שאחרי שמלאו 30 למותך (או שבוע), ישבתי קרוב לקברך, באחד העצים שם וכמה קומנרים מאזור ירושלים הקשיבו למה שיש לי להגיד, למחשבות הפילוסופיות שעלו לי אחרי מותך.
עוד דבר מעניין זה שבשנת היג` היה לי רכז אזור מהקיבוץ שלך, יובל אופק. זה היה כמו סגירת מעגל בשבילי את הדרכת אותי בכיתה י` והוא היה רכז האזור (שזה כמו מדריך) ביג`.
רק שתדעי, שהמון פעמים במהלך היג` חשבתי על זה שאת מסתכלת עלי מלמעלה וזה נתן לי מעין תחושת סיפוק.

 

 
(מצבתה של אדוה נגרי ז"ל בקיבוץ הזורע)

לסיום אדווש, אני רוצה לומר משהו על הדרך שבה נהרגת, תאונת דרכים.
אני חושב שכל המצאה שעשתה טוב לאנושות גם הזיקה לה, כי האדם לא ידע איפה לשים את הגבול.
ממש כמו פצצת הדינמיט של אלפרד נובל (שהיה בטוח שבכך שהוא ממציא אותה הוא מועיל לאנושות).
במקרה שלך, זה ממש נכון, המכונית עצמה היא דבר שקידם מאוד את האנושות, אך גם גרם נזק עצום, אנשים התחילו להשתמש בה בלי לשים גבול ולא הבינו שהמכונית היא לא כל יכולה, ולא ניתן לנהוג בה בכל תנאי. לצערי הרב את שילמת את המחיר הזה.
אבל יש משהו שבכל אופן "מעודד", את נהרגת כשאר היית במצב רוח טוב, מלאת שמחת חיים, ליד חבריך הטובים.
אני חושב שאחד הדברים הכי מוזרים זה שאתה יודע שמישהו קרוב אליך לא מת בייסורים, אלא ברגע אחד בשיא מסוים, ואיכשהו זה קצת מעודד אותך, שאתה יודע שהדבר האחרון שהוא חווה זה לא סבל אלא שמחה.
אני כל הזמן מוחק שורות בפסקה הזאת וכותב אותן מחדש בגלל שהיא עוסקת במוות נטו, דבר שקשה לקבל אותו ולהפנים אותו. אני חושב שעל הדבר ה"מעודד" הזה, מלא אנשים יחלקו עלי, אבל אני בטוח שמי שחשוב על זה מבין שעדיף למות ברגע אחד, בלי יסוריים.
אני חושב שמה שגובר על זה ומפריע לי כל-כך זה הגיל שלך, כל-כך צעירה, אני היום כמוך (עד כמה שזה מוזר) בן 19, ואני חושב על זה שרק עכשיו התחלתי את החיים האמייתים. לרובנו אם לא לכולנו, יש בגיל הזה (ואפילו קודם לכן) איזו מן מחשבה, של איך היינו רוצים לראות את עצמו כ"מבוגרים" מעין שיא כזה. אני אפילו חשבתי על כמה כאלו שהייתי שמח אם אחד מהם או יותר היו מתגשמים. הבעיה היא שעוד לא הגעתי לאף אחד מהם, כי כפי שכבר אמרתי, אני בתחילת דרכי. וזה אולי מה שכל-כך כואב לי, את היית רק בתחילת דרכך, והיה ברור לי שתגיעי יום אחד לאחד השיאים הללו. אבל פתאום, באיזה יום אחד, אני צריך לקלוט שאת לא תמשיכי יותר הלאה, את תישארי באותה נקודה לנצח.

 

ועוד דבר אחרון שחשוב לי לומר לך, אני מרגיש שאני חייב לך תודה ענקית, אם אפשר לומר, על היג` שלי. המון פעמים יצא לי להרגיש שבזכותך אני נאבקתי על השנה השנה הזו. אפילו שאמרו לי בהתחלה "לא", הרגשתי שגם בגללך וגם בגלל התאונה, אסור לי לוותר ואני חייב להאבק על השנה הזאת.

 

קשה לי לסיים את המכתב הזה אדווש, כי יש לי עוד המון מה לומר לך, וכולי תקוה שאת קוראת את זה שם למעלה.

אוהב אותך כל-כך ומתגעגע מאוד,

נתאי.

 
(תמונה מורחבת של המצבה) 

יהי זכרה ברוך

 

 

קישורים נוספים:
מכתב שכתבתי לה לפני שנתיים
מכתב שכתבתי לה לפני שנה

אין לקדם פוסט זה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

13 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ny22 אלא אם צויין אחרת