00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

Cherry Blossoms

מסעות למעמקי הנשמה

מאסלו

אני משרטטת קווים אנכיים ואופקיים בכפולת העמודים החדשה שפתחתי במחברת.  התאים שנוצרו ממפגשי הקווים  מתמלאים מיד במספרים. מספר לא מבוטל של טורים, שבע שורות בכל טור. את התא הראשון, בפינה הימנית העליונה אני כבר מרשה לעצמי לסמן, זה התא שמייצג את היום, ועכשיו רק שתיים עשרה בצהריים.. הייאוש.

הטבלה הזאת מצליחה לתחום לי את תקופת הזמן המוגבלת הזאת ובו זמנית גם להמחיש את האינסופיות שהיא מייצגת עבורי כרגע. את התקופה הזאת צריך לעבור. לבצע את הפעולות שעד לא מזמן היו עבורי אוטומטיות וכמעט רובוטיות- לקום בבוקר, לבצע את הטקס הקבוע, להגיע למקום שבו צריכה להיות, להעביר את היום ב-לעשות את-מה-שצריכה-לעשות או לפחות להיראות כאילו אני עושה את-מה-שצריכה-לעשות, וחוזר חלילה. רק שהכל אחרת עכשיו ושום דבר לא כמו שהיה מקודם. הכל השתנה, בעיקר אני. את הזמן הפנוי בשגרה החדשה שלא אני בחרתי אעביר בעיקר בפעולות מסיחות דעת ומעבירות זמן, לא לתת לכל המחשבות, הזכרונות, לעלות ולצוץ. לכאורה, הכל בסדר. יש לי איפה לישון, מה ללבוש, מה לאכול. זה ממלא היטב את המדרגה הראשונה בפירמידת הצרכים, אבל רק את המדרגה הראשונה. והנפילה, מלמעלה, הייתה כל כך כואבת. צריך לבנות את הכל מחדש וזה לא לוקח רגע.  ה-X ימים האלו יחלפו בסופו של דבר, ואז.. ?

*

אני יושבת בש.ג בשעת אמצע לילה מאוחרת. תמיד נותנים לנו, הצעירים, את המשמרות הקשות.  עוד כמה שעות, אחרי שזה יסתיים ואנוח קצת בטח יעירו אותי גם לתורנות מטבח, ואחרי זה עוד משמרת. אם יהיה מזל, אולי הרס"ר יניח לנו מחר עם כל המטלות שלו. בינתיים, מסובבת את החגורה של הנשק שלא תלחץ, מניחה רגל מאובקת על השנייה, ושולפת את הפנקס מכיס החזה השמאלי. הטבלה שלי כבר כמעט מלאה, הציפייה וההתרגשות בשיאם. כשאחזור, אחרי  יומיים או שלושה בבית, אתחיל לשרטט את הטבלה הבאה. ככה זה עכשיו, השבועות והימים מתחלקים ומקבלים צורה לפי היציאות, אחת עשרה-שלוש, או שבע עשרה-ארבע. הימים של "הבית" יפורקו ליחידות זמן קטנות יותר של שעות, אבל אותן אין צורך לספור, כי הן תחלופנה מהר מכדי שאוכל לעקוב. זה מתקרב, ואני יכולה כבר לדמיין את החבר מגיע לאסוף אותי מהתחנה, את האוכל של אמא, כפות הרגליים הנקיות שיזכו למנוחה והתאווררות... 

אבל, אופס.  דווקא הסמג"ד היה צריך לעבור לפנות בוקר, בדיוק בדקה הזאת שהעפעפים הכבדים של החיילת הצעירה, נסגרו לרגע. גם כל הלהט והמוטיבציה הרבה לא יכלו על העומס הבלתי סביר שהטילו עליה. והטבלה הזאת, שכמעט נמחקה, התארכה באופן לא צפוי בעוד שלושים ואחד יום. לא ידעתי שאפשר לשכוח איך מרגיש בית.

*

אני אמשיך לעשות את מה שצריכה לעשות כרגע. בהפסקות הצהריים, אחרי שעבר החלק היותר מאתגר של היום,  ארד לקנות את ארוחות האינסטנט הזולות שממלאות אותי אבל לא ממש מזינות, מצליחה להמנע מהמשימות שהרכיבו את מה שעד לא מזמן  הייתה הנאה- לקנות את המצרכים, לתכנן את הארוחה, לבשל לנו. הסירים שלי עדיין ארוזים, הסרט הדביק העבה אוטם אותם ומונע מהם להעלות אבק, עד-ש משהו. יקרה. או אגרום לו לקרות. 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל CherryBlossoms אלא אם צויין אחרת