11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חשבתי שאפשר.

סופגניות, או לא להיות!

לפני כשלושים ושלוש שנים, הייתי עדיין, עקרת בית לא כל כך מנוסה ואם צעירה, עם שלושה ילדים קטנים,  הזמנתי אורחים להדלקת נר ראשון של חנוכה, ולסופגניות. נערכתי, והתכוננתי היטב, הכנתי קופסת נרות צבעוניים, חומרים לסופגניות, והרבה רצון טוב... באותו ערב, לביתי הבכורה היתה מסיבת חנוכה, והופעה, בבית העם בעירנו, על כן, הכנתי מבעוד מועד את הכל, כך שבשובינו מן המסיבה, אהיה פנויה לקבלת האורחים. 
בצק השמרים, הוכן לפי הוראות מרשם, תפח, כהלכה, רידדתי, סימנתי עיגולים, כיסיתי בעוד שיכבת בצק, קרצתי בכוס עיגולים, הינחתי אותם על משטח מקומח, לתפיחה אחרונה , שלפני הטיגון,  כיסיתי אותם שלא יהיה להם קר, וזה היה השלב, שניפרדתי מהסופגניות, ויצאנו מן הבית, למסיבה של הילדה. בחוץ חורף במלוא מובן המילה, בדיוק כמו שתמיד אהבתי, גשם זלעפות, ניתך ארצה, נהרות של מים זרמו על הכביש, בצידי המדרכות, נבלעים בחלקם בפתחי הביוב המסורגים. הילדים, נעולים במגפיים, לבושים מעילי גשם ובידם אוחזים מטריות, עיניהם, בורקות משימחה אינם מחמיצים אף שלולית בדרך. הגענו במהרה, ללא צורך ברכב, גרנו ממש קרוב, בית העם היה גדוש מפה לפה בהורים וילדיהם הלבושים כחול לבן, ורחש ורגש כמושבה של פינגווינים, כל אחד תפס את מקומו, מתקלף מהמעיל ומהסוודר, וכאשר כבו האורות, השתררה דממה. החלה שירה בציבור, טכס הדלקת נר ראשון והצגת הילדים, שהיתה ממש מלבבת,  ובין לבין, נתון היה ראשי, לסופגניות שלי, שנותרו לבדן בבית...מקווה שאספיק לטגן אותן לפני שיגיעו כולם...
וכדרכן של הצגות גם זו הסתיימה, בקור עז, לבושים שוב בבגדים שפשטנו באולם, עשינו דרכינו חזרה הביתה, מתרגשים לקראת בוא הסבים, והדודים...איזה כיף יהיה לילדים...
 
עם פתיחת הדלת, חשתי, לבדוק מה שלום הסופגניות שלי, ומצאתי, שהן לא תפחו אפילו במילימטר, למרות כל הזמן שנתתי להן לנוח. כיסיתי אותן ואיווררתי אותן, סגרתי חלונות, והדלקתי תנור, כלום...הן נראו אותו דבר... ככל שהשעה התאחרה, נלחצתי יותר ויותר, וכאשר שב בעלי מהעבודה כבר הייתי פקעת עצבים מתוסכלת. מה אעשה, יש אורחים ואין סופגניות, וערב חנוכה הערב. בשלב הזה אודה, שממש בכיתי מרוב עגמת נפש, וגם הילדים לחצו, מה ואיך יהיה, וכיצד נחוג את חנוכה בלי סופגניות...באמת איך?
 
בעלי גילה תושיה מופלאה, אני אקפוץ לקונדיטוריה של יוסי, אמר, ואקנה כמה סופגניות שאת רוצה, רק תפסיקי לבכות, ותגידי לאורחים שאת הכנת, במו עצמך..., אספתי את כל הבצק שהיה מונח לתפיחה, והעפתי אותו ישר לפח, ניקיתי את כל השטח מהראיות המחשידות, ובינתיים, בעלי שב עם קרטון סופגניות לתפארת מדינת ישראל, ועליהן נבזקה, שיכבה נדיבה, של אבקת סוכר, ומעט ריבה אדומה, ביצבצה מכל אחת מהן, כי יוסי, נוסף להיותו קונדיטור, היה גם שכן שלנו...
 
בהתחשב בעובדה שכל נושא האירוח , אותו ערב, בא להוכיח, איזו עקרית בית למופת אני, שגם יודעת להכין סופגניות, זכיתי להרבה דברי שבח, ושירי הלל, ושאלת הערב היתה, איך הכנת אותן, ומתי היה לך זמן, ובהללו...
 
אני חייבת להודות ששיקרתי, ( אני יודעת שזה מאוד לא יפה, ולהצדקתי רק אומר, שלימים גיליתי להם את האמת, ולא, אני לא משקרת בדרך כלל), והטראומה של כישלון התפיחה ההיא, גרם לי להתרחק (שנים) מבצק שמרים, כמו מאש. תמיד זה התקשר אצלי עם סופגניות הנפל ההן...
 
ומתי בא לציון גואל? הבת שלי, כן אותה בת גדולה שלי, למדה להכין סופגניות לחנוכה, בשיעור כלכלת בית, בבית הספר היסודי. הכינה אותן לבד לבד, במיומנות ובהצלחה, שהתברכה בה עד היום, בכל מה שהיא נוגעת בו. הבטתי היטב במעשה ידיה, והפנמתי. והטעם, אוי הטעם, היה גן עדן. כי זאת עליכם לדעת, אין טעמן של סופגניות עשויות בבית, ממיטב החומרים, והשמן הטרי, דומה או שווה, לטעמן התעשייתי והמריח שמן ישן ושרוף, של אלה הקנויות!!! ורק מי שטעם, יידע את ההבדל מיד.
מאז הרבה מים זרמו בירדן, וגם הסופגניות שלי מצליחות, תשאלו אפילו את נכדי, ואני באמת מכינה אותן, בחיי!
 
חג חנוכה מלא אור לכל בית ישראל.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

33 תגובות

תגובות אחרונות
נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
תגובות אחרונות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ש י א 1 אלא אם צויין אחרת