00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מנצלשבך דלגשון מודיע

מהדורת 3-10/12. האם הקסם עובד גם בקולנוע? על הארי פוטר החדש ועוד שוורים, שערים ומתים שחוזרים לחיים

הלו. מה נשמע?
תראו. פירסמתי בספיישל יומהולדת חצי שנה לבלוג באמצע השבוע סקר בנוגע לביקורות שמופיעות כאן בבלוג. עד עכשיו אף אחד לא ענה עליו. זה מאוד חבל לי. אני מבקש מכולכם בכל לשון של בקשה לענות עליו, גם אם התשובה שתבחרו לא תהיה זאת שאני הכי רוצה לשמוע. זה מאוד חשוב לי. תודה רבה מראש.
היום יש לנו מהדורה עמוסה במיוחד. הארי פוטר, הסרט החדש על הספר הרביעי בסדרה, זה שכולם חיכו לו. השאלה היא, האם באמת שווה להוציא 35 ש"ח על כרטיס? האם הקסם שבספרים עובר למסך? האם המשחק של דניאל רדקליף השתפר? כל זאת ועוד על שוורים מוזרים ומתים שחוזרים לחיים במהדורת השבוע!

ביקורות

סרט
שם: הארי פוטר וגביע האש
קטגוריה: פנטזיה/הרפתקאות
במאי: מייק ניוול
תסריט: סטיבן קלובס ע"פ ספרה של ג`יי קיי רולינג
שחקנים: דניאל רדקליף בתור הארי פוטר, רופרט גרינט בתור רון וויזלי, אמה ווטסון בתור הרמיוני גריינג`ר ורוברט פטינסון בתור סדריק דיגורי.
אורך: 157 דקות
אני לא חושב שיש באמת צורך להסביר לכם משהו על מקור הסרט או איך הגעתי אליו. מן הסתם, בימים האחרונים כל הכרטיסים כבר אזלו לכל שעות ההקרנה במהירות מדהימה. עבדכם הנאמן הלך לראות האם באמת שווה לעמוד בתור העמוס ולשלם את מחיר הכרטיס, או פשוט להישאר בבית, להוציא את הספר ולקרוא בנחת.
ובכן, הטאגליין הוא "זמנים אפלים עומדים בפתח", וכמו שמישהו ציין, זה הטאגליין של כמעט כל סרט בסדרה. הארי פוטר חוזר בעוד שנה להוגוורטס, בית הספר לכישוף ולקוסמות, בן 14. השנה הוגוורטס מארח אירוע מיוחד בתולדות הכישוף, טורניר הקוסמים המשולש, שייארח שני בתי ספר נוספים לכישוף - בובאטון ודורמשטרנג, כאשר נציגים משלושת בתי הספר יתחרו אחד כנגד השני במשימות מסוכנות כדי להגיע לגביע הנכסף ולהביא כבוד גדול ותהילת נצח לבית הספר ולעצמך.
הטורניר מיועד לתלמידים מעל גיל 17, אך בכל זאת מישהו מצליח, מסיבות לא ידועות, להכניס את שמו של הארי לגביע האש, שבוחר את המשתתפים בטורניר. וכך הארי נהפך, בעל כורחו, למשתתף הרביעי בטורניר הקוסמים המשולש.
מעתה עליו לעמוד במשימות מסוכנות ובלה בלה בלה ובסוף יש את וולדמורט, תמצית הרוע ביקומה של ג`יי קיי, שקם לתחיה וזוכה לגוף אמיתי.
אני לא חושב שצריך יותר הסבר על העניין. ובמילא סיפור הרקע לא תמיד חשוב. השאלה שאני תמיד שואל את עצמי אחרי שאני רואה סרט שמבוסס על ספר, בהנחה שקראתי את אותו הספר, מה שלרוב נכון, היא - האם הסרט הצליח להעביר בצורה טובה את הספר למסך הגדול? וכשאני אומר את זה אני מתכוון להאם הסרט עומד בפני עצמו? האם מישהו שלא קרא את הספר יוכל להנות מהסרט? האם הסרט הוא סתם אילוסטרציה, צל חיוור של הספר ותו לא או שיש לו נופך משל עצמו?
ובהארי פוטר, למרות האפקטים המושקעים, למרות שצוות שכולל שחקנים מפורסמים רבים (כמו מגי סמית` בתור מקגונגל ואלן ריקמן בתפקיד סנייפ), למרות הסטים ולמרות התקציב, התשובה היא פשוטה וחלקה: לא.


הארי פוטר וגביע האש. צריך לשאול את עצמנו: האם הקסם עובר למסך? התשובה היא: לא.

נכון, האפקטים בהחלט מושקעים, למרות שהם לפעמים קצת יותר מדי בומבסטיים וראוותניים. נכון ששחקנים כמו ברנדן גלסון (עין הזעם מודי) ושירלי הנדרסון (מירטל המייללת בהופעה קצרה אך משעשעת) פשוט גונבים את ההצגה, ונכון שהסרט הוא בהחלט שיפור לעומת קודמיו. אבל עם כל הרצון הטוב, יש כמה דברים שמונעים ממנו להמריא כמו שצריך.
דבר ראשון הוא, כמו שאמרתי גם בסרטים הקודמים, שלושת הילדים בתפקידים הראשיים. דניאל רדקליף, רופרט גרינט ואמה ווטסון. אני מודה, כנראה שהם לקחו לאורך הזמן הזה קורסי משחק, והתבגרו קצת וכו`, והמשחק שלהם השתפר בהחלט מאז הסרט הראשון, השתפר ללא היכר. אם הם ימשיכו ככה בסרט השביעי אני אוכל להגיד שהם משחקים לא רע.
כן, בנות, זה שדניאל רדקליף כוסון לא נוגע לעניין, וכנ"ל אליכם בנים בעניין אמה ווטסון. מה לעשות שהבחירה לשחקנים הראשיים היא פשוט גרועה. המשחק שלהם סתמי, ילדותי ומוגזם. ופשוט חבל, כי זה לא שאין דבר כזה שחקנים ילדים טובים, אני יכול לתת אפילו מספר לא קטן של דוגמאות.
הדבר השני הוא העובדה שגם הסרט הזה, כמו שאר הסרטים לפניו, הוא פשוט לא סרט שעומד בפני עצמו. כשמעבירים ספר אל המסך חשוב מאוד לזכור שספרות וקולנוע הם שני מדיומים שונים לגמרי, ומה שעובד בספר לאו דווקא יעבוד על המסך. העובדה היא שהסרט הוא פשוט אילוסטרציה לספר, לא יותר מצל חיוור שמנסה להעמיס את הספר ולזרוק אותו אל תוך המסך הגדול.
שלא כמו שר הטבעות, שממנו אני אוכל להנות גם בצפייה וגם בקריאה, בלי לקשר בין שניהם כלל וכלל, בסרטי הארי פוטר תמיד הייתה הבעיה של סרט שהוא בעצם הספר בגרסה צילומית לילדים שלא רוצים לקרוא.
עשר הדקות הראשונות של הסרט היו מגוחכות להפליא, כמעט רציתי לצעוק חמס ולעזוב את הכל. הארי לא מתעורר מהחלום הרע אצל הדרסלים, אלא כבר אצל חברו רון, הרמיוני פתאום מגיעה, ולא עוברות עשר שניות מאז שהוא קם והם יוצאים אל אליפות העולם בקווידיץ`. ההיכרות עם סדריק דיגורי, דמות חשובה אחר כך בסיפור, נעשית בחטף וצורה מגוחכת למדי כשהוא קופץ מעץ למולם.
אחר כך אחת הטעויות המצערות ביותר קורות כאשר פשוט לא מראים בכלל את אליפות העולם. הקטע הזה, שנועד להיכרות עם דמותו של ויקטור קרום, נדחק לכמה שניות שבהן מראים את קרום טס למגרש כמריעים לו. אחר כך אוכלי המוות מגיעים ולאחר עוד עשר שניות כל המקום הרוס, הכל מכוסה חורבות אוהלים כאילו אפוקליפסה התרחשה שם, ואז פתאום הארי קם ורואה איש שיורה לשמיים את הסימן האפל.
כל הקטע של גמדוני הבית, שם וכל הסרט, מוחמץ גם הוא. עשר דקות מטומטמות לחלוטין.
בהמשך זה משתפר, אבל לא מספיק. הסרט עשוי בצורה רעה. קטע נוראי במיוחד הוא כשהארי מטייל ביער ורואה פתאום את ברטי קראוץ` שוכב, מת. לאחר מכן עוברים פתאום לקטע אחר וברטי קראוץ` לא מוזכר כלל וכלל, גם במשך שאר הסרט. ובכן, מה היה הרעיון בקטע הזה? פשוט מאוד. כמו כל הסרט. קטעים קצרים כדי להזכיר למי שקרא את הספר מה קרה בספר, ושהוא ימשיך משם לבד. לכן הסרט לא עומד בפני עצמו.
עוד כמה פגעים, כמו העובדה שבתי הספר בובאטון ודורמשטרנג מוצגים בצורה סטריאוטיפית להחריד, אחד עם בנות בלבד (למרות שהספר אומר אחרת), יפייפיות ובלונדיניות שמפזרות פרפרים בהיכנסן לאולם, ואחד עם בנים בלבד, שוב בניגוד לספר, גברים קשוחים שנושפים דרקונים מאש ועושים סלטות כאילו הם במופע קרקס.
וכמובן, שכחתי לציין, וולדמורט נראה מגוחך להחריד. איש בגלימה שנראה כמו סבתא זקנה קירחת, לא מאיים ולא בטיח.
ובקיצור, כל אלה מונעים מהסרט להיות להיט. זאת אומרת, להיט אולי רק לילדים בגילאים 6-8 ששונאים לקרוא ומתלהבים מהמון אפקטים, אבל לדעתי זה היה בזבוז זמן. ועד עכשיו המקרה של הארי פוטר ראוי לדעתי להירשם כאחד מהמצערים בקולנוע.
ציון בסולם הדלגשון: 6

דרך אגב! אני ממליץ לכולם לקרוא את הביקורת של ישי קיצ`לס בעכבר העיר על הארי פוטר וגביע האש! ביקורת כתובה ומנוסחת היטב! אולי אני אזמין אותו לכתוב בבלוג... :-P

ועכשיו, לביקורת תערוכה. אבל לא תערוכה רגילה במוזיאון או גלריה. אלא תערוכת חוצות, ממש מחוץ לבית (שלי לפחות).

תערוכה
שם: שוורים ושערים
מיקום: לכל אורך שדרות רוטשילד, תל אביב
אומן: אמנים שונים
זוכרים את הפינגווינים? אלה שהגיעו פתאום לכל רחבי העיר, מכוסים בשלל צבעים וצורות, ממומנים על ידי חברות שונות בשביל השד יודע מה. זוכרים את הספסלים? שיחד עם הפונקציה היעילה של אפשרות לשבת סיפקו מעין מוצג אומנותי לפרסום עוד חברה.
טוב, אז עכשיו יש את "שוורים ושערים". המיצג של הבורסה. מוצג לאורך שדרות רוטשילד להולכים ושבים.
הרעיון, שוב, פשוט. נותנים לכל מיני חברות פסל של שור, הסמל לשגשוג ועוצמה, והן עושות איתו ככל העולה על רוחן, מעצבות אותו ושמות לאורך רחוב רוטשילד. הסיבה לא מאוד ברורה, אבל למי אכפת.
אנשים שהולכים לאורך השדרה בשבת יוכלו להסתכל על השוורים השונים, שהם קצת יותר מקישוטים וקצת פחות מיצירות אומנות, להצטלם אוחזים בקרני השור ולתת לילדיהם לטפס על השוורים ולקלף מהם את הצבע תוך התעלמות מהשלט שמורה לא לעשות כך.
בין החברות שממנות חלק מוכרות וחלק פחות, בין האומנים כולם כאחד לא מוכרים, וספק אם הם באמת אמנים או אנשי עסקים עם ראש מעט יצירתי שסחרו כמה עובדים שיעשו להם את העבודה השחורה. בין השמות משחקי מילים על המילה "שור" ו-"Bull", משעשעים לפרקים אבל לרוב די מאוסים, כגון תקשורת, Are you shore?, בול פגיעה עוד התחכמויות שכאלה.


שוורים ושערים. קצת יותר מקישוט, קצת פחות מעבודת אומנות.

חלק מהשוורים צבועים באיזה דגם מסוים, בדרך כלל עם שמות פתטיים כמו השם הכי מעצבן שקיים לעבודת אומנות - "ללא כותרת". אבל ניתן לראות שבחלק האחר בהחלט הושקעה מחשבה ואפילו מעט יצירתיות.
בעיקר בולטות היצירות של האנשים שהחליטו לעשות משהו שונה עם השור שלהם. לפרק אותו לחלקים, לחצות אותו לשניים, להעמיד אותו על שתי רגליים, להפריד לו את הראש, להאריך לו את הקרניים ועוד.
יצירות כמו השור שנמצא בסוף השדרה, עומד על כדור מתכת עצום, נראות מרשימות בהחלט. וכמה מהעבודות בהחלט יפות. שוורים שמתחזים לרובוטים, שמטפסים על קו הבורסה, שמצמיחים כנפיים ושמגדלים דשא עושים עבודה לא רעה בקישוט השדרה.
למרות הכל, למרות שהעבודה מרשימה, טוב שזאת תערוכת חוצות, אם לא ייתכן בהחלט שלא הייתי משלם כדי להיכנס.
מומלץ לא לבוא ביום שבת, כמות המשפחות והילדים שבדיוק רוצים להצטלם ליד כל שור ושור בפוזה המקורית במיוחד של לאחוז בקרניו פשוט מעיקה מאוד. ימי חול עדיפים, אם יש לכם לאן ללכת וזה עובר בשדרה, קחו את הדרך.
ציון בסולם הדלגשון: 8.7

ולביקורת האחרונה לשבוע. ספר שלאחרונה סיימתי, שמסכם טרילוגיה מרהיבה ומעניינת. ביקורת ספר וטרילוגיה.

ספר
שם: Abhorsen
סופר: Garth Nix
ז`אנר: פנטזיה
הוצאה: Harper Collings, 2003, כריכה רכה.
עמודים: 340
הספר הוא הספר השלישי בטרילוגיית Abhorsen. הספר הראשון הוא Sabriel והספר השני הוא Lirael.
הסיפור מתרחש ביקום מיוחד שיצר גארת` ניקס, הסופר. ביקום הזה יש מדינה בשם אנקלסטייר. זוהי מדינה שדומה מאוד למדינות רבות בעולם המערבי כיום. טכנולוגיה, דמוקרטיה ושלום רוב הזמן. שום דבר מיוחד.
אך באחד מגבולות המדינה מתשרעת חומה ענקית שנקראת The Wall. היא מפרידה את אנקלסטייר מהממלכה העתיקה, זאת שבצד השני של החומה, שם קסם זורם חופשי וכל טכנולוגיה פוסקת אוטומטית מלפעול.
שם נמצאים עמי הממלכה, שגרים בטירות, רוכבים על סוסים, ומשתמשים בקסם הצ`רטר (לא מצאתי דרך טובה לתרגם מ-charter, סלחו לי בבקשה), הוא הקסם שהשתמשו בו לפני שנים רבות כדי לכבול את הקסם החופשי וליצור עולם מסודר מתוך הכאוס.
גארת` ניקס גם יצר גרסה משלו למוות. הוא דימה את המוות כנהר, מקפיא עם זרם חזק, שנמצא בתוך מימד מיוחד שאליו הרוח מגיעה לאחר המוות, ושסוחף את הרוח דרך 9 שערים אל המוות הסופי.
ובממלכה העתיקה נלחמים בלי הפסק כנגד המתים, אותן הרוחות שסירבו למות ומצאו דרך לחזור לתוך גופות, יוצרים מעין זומבים במקרה הטוב, ויצורים אפלים הרבה יותר במקרה הרע. ואם זה לא מספיק, יש גם את בעלי האוב, הקוסמים מעלי המתים, שמשרתים את הקסם החופשי במאמצו המתמשך להרוס את קסם הצ`רטר ולחזור לעולם של כאוס.
בשביל להשתלט על כל אלה יש את האבהורסן - משפחה מיוחדת של בני אדם שבדמם זורם הצ`רטר, ושהם מסוגלים בעזרת 7 פעמונים שצלילהם הקסומים נושאים תפקידים שונים בשליטה על המתים, רק הם יכולים לכבול את המתים ולשמור עליהם שלא יתקפו את החיים.


Abhorsen. פנטזיה מקורית כמו שצריך.

בספר הראשון בטרילוגיה, Sabriel, הגיבורה סבריאל היא נערה בת 17 שסיימה את חוק לימודיה בתיכון באנקלסטייר, שמלמד נוסף לכל המקצועות הרגילים גם קסמי צ`רטר. נוסף לכך אביה, שהוא לא אחר מאשר האבהורסן, מגיע כל שבוע כדי ללמד אותה את סודות "ספר המתים", שמכיל את כל מה שצריך לדעת לשליטה במתים.
יום אחד אביה מפסיק לבוא והיא יוצאת לחפש אחריו בממלכה העתיקה, עוברת הרפתקאות ועוזרת כנגד רוח מתה אדירה שמאיימת על העולם.
בספר השני, Lirael, סבריאל היא כבר מבוגרת, מלכת הממלכה העתיקה והאבהורסן של התקופה. בינתיים, ליראל הצעירה היא בת למשפחת ה-Clayr, עוד משפחה שבדמה זורם הצ`רטר שמסוגלת לראות חזיונות מהעתיד. קשה לה מאוד כי היא שונה מכל בני משפחתה, מה גם שהיא כבר מבוגרת יחסית ועדיין לא קיבלה את היכולת לראות לעתיד.
אך לאחר שה-Clayr רואים שמשהו נורא עומד להתרחש והיא הולכת לקחת חלק בזה, הם שולחים אותה למשימה, בה היא פוגשת את הנסיך סאמת`, צעיר ממנה בשנתיים, ומגלה שהגורל שלה טומן לה דברים אחרים לגמרי.
שניהם מגלים שמשהו נורא שקבור מתחת לאדמה במשך אלפי שנים מנסה עכשיו לקום לתחיה. הוא קרוי "המשמיד" מכיוון שאף אחד לא מעז לומר את שמו האמיתי. יצור של קסם חופשי ששורשיו יורדים עד לזמנים העתיקים ביותר.
הספר Abhorsen מתחיל מהנקודה בה הסתיים Lirael, כשליראל וסאם יוצאים אל האגם האדום כדי למצוא את המקום בו הדג` המרושע מנסה להעלות את אדונו, "המשמיד".
בינתיים המלכה סבריאל והמלך טאצ`סטון יוצאים לאנקלסטייר כדי לדון בהסכמים כלשהם בלי לדעת שמשכו אותם לשם בכוונה להרחיקם מהממלכה העתיקה ושסכנה אורבת להם באנקלסטייר, שם כוחות הקסם שלהם לא פועלים.
ההרפתקאות והסכנות אורבות בכל מקום, באנקלסטייר, בממלכה העתיקה ובמוות. במירוץ נגד הזמן כולם מגייסים את כל כוחותיהם כדי להציל את העולם. הסוף מותח המיוחד, ועובר טוויסט אחר טוויסט, נקודת שיא אחרי נקודת שיא, ובדיוק כשכבר חושבים שמגיעים לסוף, המפתיע ביותר קורה.
הטרילוגיה הזאת, שמתחילה מנערה צעירה בתיכון, מסתיימת בסיום אדיר. כל הטרילוגיה ככלל מעולה במיוחד. פנטזיה מקורית כמו שצריך, כתובה היטב.
אהבתי מאוד את כל הטרילוגיה. מומלץ בחום בהחלט.
ציון בסולם הדלגשון: 10

ועד לשבוע הבא... אל תשכחו לענות על הסקר בפוסט היומהולדת!

מנצלשבך דלגשון מודיע

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

6 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מנצלשבך דלגשון מודיע אלא אם צויין אחרת