00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

Cherry Blossoms

מסעות למעמקי הנשמה

צריך לסמוך על הרופאים

צריך לסמוך על הרופאים. להאמין שהם יודעים מה הם עושים. אבא שלי רופא. אני לא סומכת על אבא שלי.

אמא שוכבת במיטה, עם צינורות שמחוברים לאיברים שונים, במצב הכרה משתנה ומעורפל. ואני, רוכנת מעליה, מושיטה יד, מנסה להאחז במשהו. מנסים להסביר לי, אני לא מסוגלת לקלוט הכל.  נסעתי רחוק מאוד כדי להגיע לכאן עכשיו, למצב הלא מוכר הזה, שהגיע בהפתעה (?). נראה שזה מבחן הבגרות האמיתי שאצטרך לעמוד בפניו, ולא עשרות החוברות המודפסות עם הסמל שפתרתי בחודשים האחרונים. הכל הולך להשתנות ושום דבר לא יחזור לקדמותו. ובמצב החוסר ודאות הזה, אין חשש, אין דאגה או חרדה, רק הידיעה הזאת, שהם עושים מה שצריך והיא תהיה בסדר. אין ספק בכלל.

והנה השנים חלפו, והפעם אני השחקנית הראשית בעלילה הנוכחית. הכל סובב סביבי, גם הרופאים. וצריך לסמוך עליהם, הם יודעים מה הם עושים. אני יודעת יותר עכשיו, אני יכולה לבדוק, לשאול, להטיל ספק. אבל בוחרת לסמוך ולהאמין. ייתכן שזאת לא בחירה אלא הדבר הקל ביותר לעשות במצב הנתון הזה, ושהאנרגיה של הספקות והבדיקות צריכה כרגע להתרכז בדברים אחרים. ואכן, הם ביצעו כולם את עבודתם נאמנה.

ועכשיו, אני בעצמי לובשת חלוק. מסתובבת במחלקה, יושבת עם החולים בחדר הטיפולים, לומדת לאבחן, לטפל. משוחחת ומעדכנת בני משפחה.

ומי יטפל בי?

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל CherryBlossoms אלא אם צויין אחרת