00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אי-שם על הקשת

זכויות יוצרים

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות לסולה שלי, למעט מקרים ספציפיים שלגביהם מצוין בגוף הרשומה כי הם מהווים ציטוט מדברי אחרים.

אין לאף גורם, גם לא לתפוז אנשים, זכות להעתיק רשומה זו או חלקים ממנה, ללא קבלת רשות מפורשת מן היוצרת סולה שלי.

ניתן להתייחס לכתוב ברשומה זו ע"י הפנייה (לינק) אליה.

אספרגר, אספרגוס - מה להגיד לילדים?

ילד עם תסמונת אספרגר ש"לא רואים עליו את הבעיה" – האם ומה לספר לילדים בבית-הספר?

למעשה אני האדם האחרון לשאול אותו על כך... אין לי שום הבנה של ילדים "רגילים" ומה לצפות מהם. אני כן יכולה להגיד מה קראתי ושמעתי בנוגע לחשיפה. חשוב שהצוות בבית-הספר יידע שהילד הוא אספי וכיצד הדבר מתבטא אצל הילד, ושיקבל הדרכה כיצד לנהוג בהתאם. לגבי ילדים, הבנתי שלא כדאי לעשות עניין מהתסמונת עצמה, כי עדיין אין בציבור מודעות גדולה לכך, והילדים עלולים להיתפס לשם של התסמונת ולקרוא לילד "אספרגוס". כמו-כן קשה להאמין שמישהו שנראה כל כך נורמאלי הוא לקוי כל-כך.

מה בכל זאת עושים כשהשונות מצריכה יחס שונה ממה שהילדים רגילים לו? משיחות עם אספים בוגרים, למדתי שאם רוצים לקבל עזרה בעניינים שונים, עדיף להסביר על הבעיה הספציפית. לכל אדם יש בעיות ספציפיות, כך שזה עשוי להתקבל טוב יותר. לדוגמה, ילד שעומד לבד בהפסקה, מאוד רוצה להצטרף למשחק, אבל לא יודע איך לעשות זאת. הילדים האחרים רואים את הבעת-פניו הקפואה, חושבים שהוא מעוניין להיות לבד, ומכבדים את רצונו. כיוון פעולה אחד הוא, כמובן, ללמד את הילד מיומנויות חברתיות כדי שיידע ליזום תקשורת, ואחרי שהילד למד ותרגל עם מבוגר, לתרגל זאת עם ילדי הכיתה (תוכנית להוראת כישורים חברתיים, למשל של דר` נירית באומינגר). אפשר להסביר לכיתה שהילד מתקשה להתחיל שיחה, שהצוות לימד את הילד איך לעשות זאת, ועכשיו רוצים כמה מתנדבים כדי שהילד יתרגל עם ילדים את המיומנות. תחילה יתרגלו בתוך הכיתה באופן יזום. אחר כך הילד ייגש בהפסקה, בחצר או במקומות שונים בבית הספר רק לאותם ילדים "מתרגלים", וכך תובטח הצלחה (כי הילדים ייענו ליוזמה). בהמשך יתחיל לפנות לכל הילדים. כמובן שתרגול זה ימשוך תשומת-לב לשונות של הילד, אבל בסופו של דבר, הכוונה היא שהילדים אכן ישימו לב לבעיה, כדי שיעזרו; רוצים רק למנוע יחס שלילי הנובע מ"ניפוח" הבעיה.

בני-נוער משוחחים

מה בכל-זאת אפשר לעשות כדי שהילדים מצידם יקלו על הילד, שמאוד רוצה להצטרף אבל לא "משדר" זאת? אפשר להסביר לילדים מה זו שפת-גוף (נושא שבוודאי יעניין אותם), ואז לציין שלילד אין שפת-גוף כמו להם, ולכן הוא לא "משדר" שהוא רוצה להצטרף, כמו שילדים אחרים עושים באופן אוטומטי. כדי לשפר את הבנת כוונותיו של הילד – מתי הוא מעדיף שישאירו אותו לבד ומתי הוא נורא רוצה להצטרף – אני מציעה להשתמש ב"קוד הצבעים" הנהוג באוטריט, ולומר לילדים שהתג הצבעוני הוא תחליף לשפת-הגוף, החסרה לילד. אם יציעו לילדים נוספים בבית הספר להשתמש בשיטה זו, אולי יתמתן העניין המיוחד בבעיה של הילד האספי, ואולי אפילו כמה ילדים ביישנים ייצאו נשכרים מן ההזדמנות להזכיר לחבריהם: תראו אותי, אני רוצה להצטרף!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

3 תגובות

תמונות מן המאמר
מכתש רמון
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל סולה שלי אלא אם צויין אחרת