00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

Young lady, I´m an expert on humans!

חורף.

היום היה היום הראשון של החורף.

בישראל יש תמיד מין תחושת הפתעה כשמתחיל החורף באמת. כאילו עוד לא היה. חברתי צ` שאלה בפליאה מבעד לצעיף: "מה, תמיד זה ככה?" ואני השבתי לה בהפשלת שרוולים שכן, ושזו הרי רק ההתחלה. נראה שהישראלי הטיפוסי הוא זה שרגיל לשבת בחוף הים עם בטנו השעירה חשופה מתחת לקרני השמש, לפצח פיסטוקים ביד אחת, לשחק שש בש ביד השנייה ולבצע תנועות מגונות לעבר בחורות ביד השלישית. או הטיפוס הזה, או הבחורה השברירית, זו שתמיד בקיץ מבקשת מכולם שיכבו את המזגן כי קר לה, זו שמסתובבת בקניונים עם סוודרים באמצע אוגוסט. ותמיד אותה תחושה של הפתעה.

איילון צפון, שבו אני נוסעת כל בוקר בשעה לא פקוקה, היה פקוק הבוקר. הסיבה: הכביש היה רטוב. איזה רטוב, לח. אבל אנשים כבר שכחו איך לנהוג. מבעד לחלונות המכוניות ניבטו אליי נהגים מבוהלים, עטופים במעילים כאילו הרגע חזרו לפחות מסיביר, בולמים בברוטאליות בלי סיבה. פה ושם איזה ב.מ.וו עקף מהשוליים.

ההצפות האמיתיות התרחשו בתוך הערים. בכל שנה נזכרת העירייה שהיא לא מוכנה לגשם. כל הלילה ירד גשם - והופ, קטסטרופה. הכבישים והמדרכות מלאים במים עד הברכיים, כל הרמזורים אינם עובדים, הפסקות חשמל בכל מקום - בקיצור, הוריקן לפחות.

אני יצאתי מהבית עם חיוך עטוף במעיל. מהר מאוד נפטרתי מזה האחרון לטובת הטי שרט שהייתה לי מתחתיו, שכן ייתכן ורבים לא שמו לכך, אולם לא היה קר. הרוח הנעימה שנשבה רעננה אותי. בדרכי לבית הספר שבו הלכתי ללמד, עצרתי באחד הקיוסקים שברחוב הראשי של העיר רחובות. קניתי ארטיק קרח לעכשיו וקרמבו לאח"כ, שהרי זה היום הראשון של החורף ולפיכך מצווה לאכול קרמבו. אנשים הביטו בי במבטים משתאים בעודי הולכת עם שרוולי חולצת הטי שלי מופשלים ברחוב, נוגסת בארטיק קרח. בחוץ היה נעים למדי, וכולם לבשו מעילי צמר עבים ושאר אביזרי סופה.

כשעצרתי לזרוק את עטיפת הארטיק בפח האשפה של אחד הבניינים (לא מצאתי פח אשפה ברחוב), ניבטה אליי בבואתי מהמראה. הייתה זו בבואת החורף שלי. לחיי היו סמוקות. שערי ארך מאז החורף האחרון וקיבל מראה בריא יותר, ואף גוון מעט אדמדם בזוויות מסוימות. אפילו שמץ של חיוך היה על שפתיי המשוחות בשפתון נגד יובש. החתכים שעל זרועותיי כמעט שהגלידו לחלוטין. יצאתי מהבניין, התנעתי את האוטו ונסעתי לכיוון בית הספר. לפני שהגעתי אליו הוצאתי את הקרמבו מהתיק וראיתי שהוא נמעך, אבל אכלתי אותו בכל זאת.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל noaya אלא אם צויין אחרת