1515
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים שלי (או של אחרים)

למה אני כותב ( פחות. וגם למה אני לא משתתף בתחרות)

בעקבות ההזמנה של בר בבלוג הבית החלטתי לכתוב גם אני על השאלה למה אני כותב.
בקריאה שלישית של הרשומה של בר אני רואה שיש בה שלוש שאלות: "למה התחלתם לכתוב ומהי הכתיבה בשבילכם, מהי כתיבה בכלל?"
 
ואצטט עוד משפט של בר מהרשומה שלה: " היתרון של הבלוגיה בתפוז הוא הותיקים בה, יש פה כל כך הרבה כותבים שהתמכרו לזה, ללכתוב".
אני חושב שאני אחד הוותיקים פה. אמנם לא ותיק כמו חלק מהכותבים שאני עוקב אחריהם, אבל הבלוג שלי בקרוב יציין את יום הולדתו השביעי כך שאני מניח שאני יותר ותיק מרבים אחרים.
 
כשאני חושב על שלוש השאלות של בר, אני יכול מיד להכפיל אותן (או לחלק כל אחת לשתיים) – לגבי הכתיבה בכלל ולגבי כתיבת הבלוג בפרט.
 
למה התחלתי לכתוב?
פעם היה שרביט בבלוגיה על קריאה ואחת השאלות הייתה  איך ומתי התחלתי לקרוא. תשובתי הייתה: " לשאול 'איך התחלת לקרוא' זה כמו לשאול 'איך התחלת ללכת'. פשוט התחלתי ולא הפסקתי."
התשובה לגבי הכתיבה דומה. מגיל צעיר חלמתי להיות סופר. לאחר שהתחלתי לקרוא חשבתי לעצמי שגם אני יכול לכתוב ספרים ושאני רוצה בכך.
זה אמנם מעולם לא קרה (למרות שהיו כמה ניסיונות נפל), אבל מגיל צעיר כתבתי כל מיני רשימות וסיפורים קצרים – לעיתון בית הספר, לחברים, לברכות לאירועים, לחיילים שלי...
חיפשתי במות לפרסום אבל העולם היה מוגבל יותר אז והכתיבה שלי לא פרצה את גבולות המעגל הקרוב אליי.
 
וזה מביא אותי לשאלה למה התחלתי לכתוב בלוג: עם השנים הפסקתי לכתוב. הייתי עסוק יותר מדי בעבודה ובבית ולא ראיתי טעם בכתיבה.
כמה חודשים אחרי שאשתי פתחה בלוג שהצליח יפה, עלה בדעתי שגם אני יכול לכתוב בלוג (שונה מאוד) ובכך אבדוק אם אני באמת יודע לכתוב (וזוכר איך לעשות זאת).
הבלוג שלי גם הצליח יחסית יפה ומצאתי את עצמי שמח מאוד לכתוב, לפרסם, לקרוא את התגובות וליהנות ממספרי הצפיות ההולכים ועולים.
היו ימים בהם מיד כשהתעוררתי הרגשתי שמחה למחשבה על כך שהבוקר אפרסם רשומה חדשה (אותה בד"כ כתבתי בערב שלפני הפרסום).
 
אמנם על החלום הלא ריאלי להיות סופר (או להתפרנס מכתיבה באופן כלשהו) ויתרתי מזמן, אבל פשוט נהניתי לכתוב.
לצד ההנאה מהכתיבה התפתחה גם תחושת מחויבות מסוימת (אולי כוזבת): היה לי קהל קוראים שציפה לקרוא את הרשומות שלי ולא רציתי לאכזב אותו.
 
באופן טבעי אני מגיע לשאלה הבאה – מהי הכתיבה בשבילי?
 
כתיבה בשבילי היא אחת ההוכחות שאני חי, שיש לי מה לתרום לעולם ושאני מהווה חלק כלשהו מהחיים של אנשים אחרים.
הכתיבה מבטאת את היצירתיות שלי והפרסום מאשר לי שאכן יש לה ערך כלשהו.
הכתיבה בבלוג מצד אחד מדרבנת אותי לכתוב באופן קבוע פחות או יותר (בגלל המחויבות) ומצד שני מספקת את הרצון שלי לפרסום, בלי להתאמץ יותר מדי.
 
מהי כתיבה בכלל?
התשובה הפשוטה היא המילונית: "רישום אותיות, הבעת רעיונות ומושגים באותיות כתב".
כלומר, כל דבר שכותבים הוא חלק מכתיבה.
יש סוגים רבים של כתיבה: מאמרי דעה, חדשות, סיפורים, שירים ועוד. לכל אחד מהם יש מגוון תתי סגנונות.
גם עולם הבלוגים מבטא אוסף מדהים וכמעט אינסופי של סוגי כתיבה ואני מניח שכל הקוראים שלי מכירים סגנונות שונים ורבים כך שאני לא מרגיש צורך להרחיב פה.
 
נשאר לי לענות על שתי שאלות שהוספתי לעצמי:
למה אני כותב פחות?
אני כותב פחות כי הבלוג שלי מצליח פחות. יש לי פחות צפיות ופחות תגובות באופן מובהק וברור.
הסיבות לכך רבות אבל התוצאה אחת: המוטיבציה שלי לכתוב ירדה באופן משמעותי.
אחת העדויות המציקות לכך היא שיש לי רשומה מוכנה לפרסום כבר שלושה שבועות ואני פשוט שוכח לפרסם אותה...
יש לי גם נסיבות מקלות: התחלתי עבודה חדשה ואני נאלץ להשקיע הרבה יותר זמן בעבודה (ובנסיעות) יחסית למה שהיה לי בשנים האחרונות, אבל אני מניח שזה רק תירוץ. בעבר גם בזמני עומס הקפדתי לפרסם רשומות.
 
ולמה אני לא משתתף בתחרות הזאת?
הסיבה המיידית והפשוטה היא שאני לא מתכוון לנצל את הפרס גם אם אזכה בו: בשל אותה עבודה חדשה מהפסקה הקודמת, אין לי יותר מדי זמן פנוי ואני לא מתכוון לבזבז יום חופש על כנס שלא שמעתי עליו עד שפורסם בבלוג הבית .
אני מניח שבזכות הוותק של הבלוג שלי יש לי סיכוי מסוים לזכות בתחרות (כי הזוכה נקבע על פי מספר הצפיות) ולא רוצה לגזול את הפרס מבלוגר/ית שבאמת רוצה להגיע לכנס.
 
אבל מעבר לכך יש עוד שתי סיבות שבגללן בחרתי לא להשתתף בתחרות: הראשונה היא החשש שלא אזכה. זה אולי נשמע מוזר, אבל אם אשתתף ולא אזכה זאת תהיה עוד מכה למוטיבציה שלי לכתוב.
לכן אני מעדיף לא לבחון את הפופולאריות שלי ברשומה הזאת.
(תפוז מזמן הורידו את האפשרות לראות מהן הרשומות הנצפות ביותר כך שאני יכול לטעון שלמרות הירידה הרבה בצפיות בבלוג שלי אני עדיין במצב טוב באופן יחסי לבלוגים אחרים).
 
הסיבה השנייה היא שאני לא מוצא עניין בכנס כותבים. הרי וויתרתי על החלום להיות סופר, אז למה אני צריך ללכת לכנס שנראה מכוון לאנשים שרוצים להיות סופרים?
 
לפחות שוב כתבתי. גם משהו.
 
 
 
והרשומה המומלצת היא - מר הולמס ומיסטר שרלוק – בבלוג של דני קרמן
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

62 תגובות

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל motior אלא אם צויין אחרת