00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סין: בחזרה למשבצת הראשונה

על גבורה ונחישות, במטבח

 (אזהרה: זה ארוך! מי שלא רוצה, שלא יקרא!!! )
 
15.11.2005 Hangzhou (杭州), China
 
    תגידו מה שתגידו, הדבר שהופך קבוצת ישראלים השוהים בחו"ל לקהילה הוא לא בית חב"ד, הוא לא החגים המשותפים, ובטח לא שיחות אל תוך הלילה על התקופה בה עשיתם טירונות בגדוד 51 של גולני. הדבר שהופך תפזורת של ישראלים לקהילה הוא חומוס. אתמול אחרי הצהריים הפכנו: אור (משוחרר טרי מהצבא וסיני לא קטן בהווה), מאיה ואורן (זוג רופאים ישראלים-סינים שבאו לעשות התמחות בסין), ג`וליאן (סופר בריטי שבעברו היה גם צלם וספר), ואני (עבדכם הנאמן), לנציגים הרישמיים של מדינת ישראל ב-HANGZHOU, קהילת הישראלים ב-HANGZHOU.
 
    במדינה כמו סין, שלפעמים נדמה שיש בה הכל, ואם אין אז בוודאי ניתן לייצר את זה באחד המפעלים הקרובים, לעיתים דווקא הדברים הקטנים הם אלו שקשים להשיג, לדוגמא: אבוקדו הוא כמעט בילתי ניתן להשגה ואם כן, הוא יקר בטרוף; בפעם היחידה שרציתי לבשל בסין וניסיתי להשיג פלפל אדום, גמבה, הסתכלו עלי כמו משוגע, והדבר היחיד שמצאתי הוא פלפל ירוק, קטן ועלוב. על אחת כמה וכמה שמדובר בחומוס. כן, אותה מחית שיש לכל אחד ואחת מכם במקרר כרגע.הגפרור שהצית את ההתרחשויות ב-24 השעות האחרונות היה אותה חבילה מהארץ שקיבלו אורן ומאיה לפני 3 ימים. חבילה לבנה, עם כיתוב כחול אדום וציור של צבי, מאלו שכל אחד מאיתנו קיבל כשהיה בצבא (אמא, זאת הזדמנות מצוינת להגיד תודה על החבילות בצבא!). בחבילה היו, נו, אתם בטח יכולים לנחש: במבה, ביסלי, פסק זמן, קפה שחור, מכתבים ועוד קופסא בינונית, עטופה בשקית סופר צהובה, שהכילה נוזל מיסתורי, טחינה גולמית. משם ועד אתמול אחר הצהריים כדור השלג הלך וצבר גודל, וההתנגשות היתה בילתי נמנעת.
 
 
המבט בעיניים אומר הכל, ישראלים וחומוס, אחד הם
 

יום ראשון:

 

15:34

    ממל"מ שאספתי עוד בהיותי בארץ (מל"מ= מודיעין לפני מבצע), ידעתי שלגרגירי חומוס קוראים בסינית ying zui dou 鹰嘴豆 או בתרגום חופשי: "קטניות מקור הנץ", על שם החתך בצורת מקור שיש בגרגר החומוס. עד מהרה למדתי, ואחרי לפחות 20 פרצופים של "לא שמעתי בחיים, לא מכיר", שלגרגר החומוס יש עוד 3 שמות בסינית (桃豆, 桃尔豆, 鸡豌豆) וגם שלושתם לא אומרים כלום לאנשים ששאלתי אותם.

 

16:50

    התמונות באינטרנט עזרו לאנשי הקשר שלי להבין במה מדובר ובעל המלון התנדב לסנג`ר את הנהג שלו לקחת את אורן ואותי לשוק בו מוכרים קיטניות. מיותר לציין שבאותו היום חרשנו כמה שווקים אחרים ולא מצאנו כלום. הביקור בשוק ההוא העלה גם הוא חרס בידינו וחזרנו בידים ריקות כלעומת שבאנו (ראיתם כמה קלישאות אפשר להכניס במשפט אחד?!) - לפחות זכינו לטיול רכוב בעיר.

 

18:05

    אני לא יודע מהיכן באה לי ההארה, אבל ניזכרתי שהודים גם אוכלים גרגירי חוומוס באוכל שלהם, ואיפה שיש מסעדה הודית מן הסתם נמצא גם גרגירי חומוס, שנאמר, במקום שבו ישרפו עוף בקארי ישרפו גם גרגירי חמוס. הפעם לא העמידו לרשותינו רכב, אבל נתנו לנו אופניים, ואחד מצוות המלון התנדב לבוא איתי למסעדת היוקרה ההודית, או יותר נכון, לנסות לנבור במטבח של אותה מסעדה.

בנקודה זו אני חייב לציין שככל שגברו הנסיונות שלנו להשיג את החומוס הנכסף, כך גבר העניין של בעל המלון באותו מאכל מזרח תיכוני, ובשלב זה הוא כבר חשב שמדובר במאכל אלים, לפחות.

 

18:42

    לאחר שהמלווה הסיני שלי התקשה להסביר למלצרית הסינית במסעדה ההודית מה רצונינו, הגיעה הודית לבושה בסארי ושאלה באנגלית כיצד היא יכולה לעזור לנו. הסברתי לה במה מדובר והיא אמרה שיש להם, אבל שהיא תקרא למנהל לשוחח איתי, מה שהחזיר אותי 10 שנים אחורה לתקופת התיכון, וקיוויתי בסתר שהיא לא תבקש שההורים שלי גם יצטרפו.

    הבחור ההודי החביב הסביר לי בנימוס אנגלי שיש להם גרגירי חומוס אבל הם לא יכולים למכור לנו. אני מודה שבאותו רגע די התפתיתי להגיד לו: WHY LIKE THIS? , ככה שמעתי שכל הישראלים אומרים בהודו...

מה שהוא כן הסכים, זה לתת לי את הטלפון של הספק ההודי שלהם, בחור בשם HARISH , שנמצא בעיר אחרת, קרובה, ומגיע ל-HANGZHOU כפעם בשבוע.

 

19:24

   כשעה לאחר מכן, ואחרי ששידלנו את ג`וליאן, הבחור האנגלי, להתקשר להודי (בכל זאת, יש להם עבר משותף...טוב, בעצם גם לנו),  כבר שלחנו הזמנה מסודרת בפקס שכללה 3 ק"ג גרגירי חומוס במחיר 16 יואן (8 ש"ח) לק"ג, המשלוח עליו. התקשרתי ל-HARISH ב-20:30 לוודא שהפקס הגיע. "היום יום ראשון", הוא ענה לי, "אני אבדוק מחר במשרד". HARISH טען שהסחורה תסופק בעוד יומיים, ושבכל מקרה הוא יתקשר אליי למחרת. שמחתי שיש לי טלפון סיני. 

 

20:41

 היתה לי עוד דפ"א (דפ"א=דרך פעולה אפשרית). ניזכרתי שבחורה אירית, בעלת הפאב האירי המקומי, סיפרה לנו שהיא הכינה חומוס לפני מספר שבועות. היא בוודאי יודעת היכן ניתן להשיג גרגירי חומוס, חשבתי. שלחתי לה הודעת טקסט ובה הזכרתי לה מי אני והיכן נפגשנו, והסברתי לה שאני זקוק נואשות לחומוס. היא לא ענתה...עד עכשיו...אולי המספר לא היה נכון.

יום שני:

07:50

    השעון המעורר בפלאפון צלצל, עוד יום חלף. בלילה לא הצלחתי להירדם מהמחשבות על חומוס ובגלל היתושים. בבוקר ראיתי את הבחורה ההונגריה מהחדר שלי עוזבת. ביומיים שקדמו כבר אמרתי לה את כל מה שאני ידוע בהונגרית: "אמא שלך זונה, אני אוהב אותך, כלב, חתול". זה לא עבד עליה. 

בחוץ ירד גשם והשמים היו שחורים. תוך יממה הטמפרטורות ירדו ב-12 מעלות, חזרתי לישון. אור התעורר ב-12:47 ואני איתו.

 

 13:22

     הלכתי לאיזור הקבלה ואכלתי 9 קלמטינות תוך כדי שאני בוהה בעוברים והשבים. לפני שמאיה ואורן חזרו מההתמחות המחלקה הגניקולוגית, כבר הספקתי לדבר עם 2 קוריאניות, אוסטרלי ו-2 סיניות. "אתה לא מאמין! יש גרגירי חומוס בקארפור (CARREFOUR), שאג אורן. "מה זה? קנית?", השבתי בנימוס. "לא, חשבתי שההודי שלח את הגרגירים וכשאני אגיע הם כבר יהיו מושרים במים". "איזה מושרים ואיזה נעליים! הוא בכלל לא התקשר", המשכתי באותו קו.

 

13:46

    הגשם המשיך לרדת ויצאתי החוצה עם כפכפי ה-MIKE שלי (כן, הם עדיין כאן) להתקשר להודי. HARISH טען שהסחורה תסופק בעוד 6 ימים. אמרתי לו שכנראה נבטל את ההזמנה.

 

13:52

    הפיקוד הבכיר קיבל החלטה אמיצה לבקש מאור שיקח את האופניים ויסע לקארפור לקנות גרגירי חומוס בקופסאות שימורים. יומיים קודם אור הלך לתקן את האופניים. זוג האופניים האלו ניתן במתנה לג`וליאן ע" אוסטרלי שעזב באותו יום שאני עזבתי, לפני כשבועיים, ומאז הם הפכו לאופניים של כולם. החלפת הפדלים ומוט הכסא עלו לאור 30 יואן (15 ש"ח), מה שגרם לו לחרוג מהתקציב היומי של 60 יואן (מתוכם 35 הולכים למלון) ,ולמצב רוח ירוד, מה שגם אומר שאור כנראה לא יאכל בימים הקרובים, כדי לאזן את התקציב.

 

14:06

   ביקשנו מאור להביא 3 קופסאות ואח"כ שינינו ל-4, מה שבטוח בטוח. עד שאור יצא, אורן כבר החליף צבעים, המחשבה על החומוס הקרב ובא החזירה האותו לתקופהה שהיה קצין בהנדסה קרבית והוא דחק באור שיצא כבר. בחוץ עדיין ירד גשם ובנוסף, הקוריאניות שדיברנו איתן השאירו את אור בלובי החמים. "נו, תתפקד עליהן כבר", אמר לי אור, ואני ניסיתי בכל כוחי ל"תפקד עליהן", למרות שלא בדיוק ידעתי למה הוא התכוון, כנראה שזה סלנג צבאי חדש.  "אחי, הן לא שמות עלינו זין", אמר ויצא לעבר החומוס הנכסף.

 

14:26

    הסתכלתי בשעון, השעה הייתה 14:26.

 

שלבים מתקדמים
 
14:47
    אחרי חצי שעה מורטת עצבים אור חזר, כולו רטוב. "שטויות אחי", הוא אמר. בזמן הזה כבר הספקנו להשיג א` להשתמש במטבח, ונכנסנו לפעולה. חלוקת התפקידים לא היתה ברורה בתחילה, אבל אחרי זמן מה היא די התגבשה: אורן כותש את גרגירי החומוס עם חפץ דמוי מערוך; אני מטבל את החומוס, שום, מלח, לימון, טחינה - וטועם; אור פותח קופסאות שימורים ומכין בצל מטוגן. ג`וליאן הלך לישון.

בעל המלון: ככה מנגבים חומוס - בסיבוב, לא בדוח

 

15:56

    צלחת אחת עם 2 פרוסות לחם נתנו לבוס, PANGPANG (שמן שמן), וצלחת אחת לעובדים. את הקערה הענקית של החומוס לקחנו לקומה השניה. מי שלא ראה שימחה של ישראלים שלא אכלו חומוס מספר חודשים, לא ראה שימחה מימיו, אחרים לא יבינו.... אחר כך קינחנו בקפה שחור (אני שתיתי נס עם חלב) ושוקולד מהארץ, באדיבות מאיה ואורן. אני חושב שהסינים לא כל כך התחברו לחומוס אבל אנחנו את שלנו עשינו.

 

קפה, דקה לפני שרותח, מורידים מהאש
 

החבורה העליזה

כמו כל ישראלים טובים, נשארנו עם המחשבה לפתוח מסעדה ישראלית ב-HANGZHOU, אנחנו עדיין חושבים על זה............יש משקיעים?

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

14 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Omiz אלא אם צויין אחרת