00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

Cherry Blossoms

מסעות למעמקי הנשמה

Celebrating Life

ההרגשה הזאת, כמעט בלתי ניתנת לתיאור. כשחווה אותה היא אבסולוטית וללא מוצא נראה באופק, ואחרי שחולפת מודחקת למעמקי התודעה. זה עצב בלתי נגמר, בלי שום סיבה מוגדרת. תחושה של חוסר תקווה, עייפות מסויימת. קשה לשים את האצבע מתי התפרצה לראשונה, אני חושבת שתמיד הייתה שם.

זה הופיע הרבה בסופי שבוע. זה מתחיל לרוב בבוקר, בקושי להקים את עצמי מהמיטה. אבל לא קושי של פינוק או עייפות מהשבוע שחלף, אלא עמוק הרבה יותר. מחשבות על השגרה המונוטונית, המחזוריות הבלתי נגמרת של רצף המטלות שמרכיבות את החיים. כל מטלה כזאת נראית פתאום חסרת תכלית ומעמיסה מאוד. זה לא עובר לבד, צריך למצוא איזשהי הסחת דעת, משהו שיסית את המחשבות, אפילו לרגע, כדי שאפשר יהיה להמשיך ולתפקד.

ההרגשה הזאת כבר לא קיימת די הרבה זמן. דווקא בלי שום עזרה חיצונית. ולא שמתנגדת לעזרה שכזאת, להיפך, היא הצילה אותי פעם מתהום. והוא גם היה עוזר לי בזה, לפני שעזב, או כך לפחות היה נדמה לי. יכול להיות שבעצם הוא היה אחד הטריגרים  המרכזיים שסביבם זה היה בא והולך ויכול להיות שזאת רק רציונליזציה שעושה במבט לאחור.

ועכשיו, הרבה דברים השתנו. באופן חד ולא בעקבות תהליך שאפשר לעקוב אחריו ולהסביר. כמו חתיכה מיותרת שהייתה במוח, ולקח לה הרבה יותר מדי זמן להתנתק,  ואם לא הייתה מקבלת איזשהי דחיפה קטנה שתגרום לה להתנדנד, אולי עדיין הייתה נמצאת שם, ממשיכה לעכב אותי בכל מה שתמיד רציתי לעשות אבל תמיד גם היה תירוץ להימנע מכך או לדחות. וזה מרגש מאוד. זה אפשרי מאוד, וזה מתחיל וקורה, בצעדים קטנים. 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל CherryBlossoms אלא אם צויין אחרת