00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים ומה שביניהם

החלום, הציפייה, הרצון - עד מחר, ילד רץ אלייך, מחבק אותך

מבטים נפגשים, הלב מתרחב, זוג מתאהב, ככה אהבה נוצרת, בשבריר שנייה. לעומת זאת, הדרך אל הילד ארוכה, הזוג בדרך כלל בונה קודם את הדרך אל האושר, יד ביד, מניחים עוד אבן, ועוד אחת בדרך אל שביל הזהב. אחרי שהזוג כבר מאוחד, מאוהב, עם קשר יציב, בדרך כלל אז מחליטים להגיע אל השלב הבא, ילד. הרגע הזה, שמחליטים, הוא רגע נפלא, רגע מאושר, כי זאת ההחלטה הכי חשובה של זוג, אפילו יותר מההחלטה להתחתן, כי זאת ההחלטה שבה זוג הופך מעוד זוג, למשפחה. לא תמיד זה יהיה קל, אז נכון, יש כאלה שעושים אפצ'י וכבר נכנסים להריון, ואת יושבת לך בשדרה, מסתכלת לך על עגלות תינוק, בקנאה, קוראת ספר בכדי שלא יראו. שלא יראו את הדמעות השוטפות את הלחי, צורבות את הלב. אז נכון אתם רק שנתיים נשואים, והבטחת לעצמך שלא תכנסו להריון ישר אחרי החתונה, כי רצית קצת חופש לפני כל ההתחייבויות. אמרת לעצמך, אחרי שנקנה דירה ויהיה לנו ביטחון נתחיל בנסיונות. אז קניתם דירה, את הביטחון כבר יש, עכשיו צריך את הילד, את הידיים הקטנות האלה, החוששות, שמחפשות אצבע לביטחון, נאחזים באצבע כאילו חייהם תלויים בכך. את מסתכלת על ילדים רצים בפארק, בזמן שאתם הולכים יד ביד, נרגעים מכל תהומות השבוע, מטיילים, לעיתים חוזרים להיות הילדים שהייתם אז. רודפים אחד אחרי השנייה, מתנדנדים על הנדנדות, גולשים במגלשה, רוצים לחזור להיות ילדים.

 

כי לילדים אין דאגות, כי הרגעים האלה משכיחים את הכאב, הרגע שאת מרגישה שוב כמו ילדה, משכיחה לך את העובדה שהרופא אמר לך שתצטרכו טיפולים בדרך אל האושר, שהדרך אל ארץ חדשה עוד ארוכה. אבל במקום שזה ירגיע, זה רק מדגיש לך כמה את רוצה ילדים, כי את מדמיינת איך אתם הולכים כאן בפארק, אבל יש מרחק בניכם, כרגע המרחק הוא של תהום, כי קשה לך, אבל את מקווה שהמרחק הזה בקרוב יהיה מרחק קטן, מרחק בגודל של ילד, כי שניכם תלכו בשביל, וביניכם יילך הילד המתוק שלכם, ואתם תלכו ותקפיצו אותו, וכשתרוצו כאן בפארק, בקרוב, זה יהיה שלושתכם. אבל עכשיו זה כרגע רק שניכם, פורשים שמיכה, שוכבים על השמיכה ופניכם אל השמיים, מסתכלים על העננים, את מסתכלת למעלה ומבקשת משאלה, בבקשה, כל מה שאני רוצה בחיי, זה ילד, ילד מתוק, עם צחוק מתגלגל, כזה מדביק, שיגיד לך מלא פנינים, פנינים שאת רק מתחננת לשמוע, את תמיד שומעת מכולם פנינים של הילדים שלהם. את רואה מכולם תמונות מקסימות בפייסבוק, הטיול הזה לצפון, כל המשפחה לקטוף דובדבנים. הנה בת דודה שלך עם כל המשפחה שלה בתמונה "קצת חופש לפני תחילת הגן", אצלה זה גן, אצלך עדיין זה לא התחיל. את אוהבת אותה עד אין סוף, אבל התמונות האלה הן רק צביטה בלב, מלח על הפצעים בלב. שוב בוקר יום ראשון, הנה עוד מפגש עם הרופא, כמה רומנטי, זוגות בדרך כלל מביאים ילדים באיזו חופשה רומנטית בפריז, באיטליה, אבל מה אצלך. החלק הרומנטי כבר לא קיים, הכל כל כך קר ומנוכר, את מתבדחת בינך לבין עצמך, שהילד שלך בא באורגיה, אחרי כל כך הרבה מפגשים. בהתחלה זה רק הרופא, בחדר הקר, בדיקות אולטרה סאונד אינסופיות, פרטוקולים, ארוכים, קצרים, את בצום כי את רגע לפני הקציר, לא של חיטה, אלא שלך עצמך, של הביציות. אחר כך את מתעוררת, מודעת לא מודעת, מתה מרעב, עוד מעט הולכים לאכול במסעדה בכדי להשתיק את הכאב בלב.

 

אבל האוכל הטעים הזה לעולם לא יוכל להשתיק את הכאב, רק בכי אחד יוכל להשתיק את הכאב, בכי קטן ומתוק, עם הקריאה הכה מבורכת, מזל טוב!!! את אמא!!! לא כל נסיון מצליח, פעם ראשונה את עוד תמימה, חושבת שאם מכניסים עובר מוכן, זה אומר שאת כבר בהריון, אבל אז מגיע הרגע הזה, הרגע הזה ששובר לך את הלב, ששובר לך את הנשמה, את רק רוצה להכנס לחדר ולצרוח את נשמתך, לצעוק לעבר שום דבר, לשבור משהו שלא צריך לתקן, כי את הלב שלך יהיה כבר קשה לתקן, כי הלב שלך שבור לרסיסים כל כך קטנים, שאין אף דבק בעולם שיוכל לתקן אותו. אבל את מנסה עוד פעם, ועוד פעם, את הולכת אל הסופר, לקנות אולי חלב, אולי איזה מעדן בשבילך, אבל פתאום את נתקלת במדפים שאת הכי רוצה לקנות מהם, חיתולים, תחליפי חלב. הנה עוד אמא עוברת, עם תינוק כל כך מקסים, הלב שלך נשבר, מתי כבר לך זה יגיע, את שכל כך רוצה את זה, למה זה צריך לקחת כל כך הרבה זמן. זה מדהים, איך לכולם זה הולך בכזאת קלות.

 

אלו היו התחושות שלי בזמן טיפולי הפוריות, אהבנו לפני הילד ללכת לפארק, להרגיש כמו ילדים, לעלות על המתקנים, זה היה כייפי. כל אותו הזמן דמיינתי איך זה יהיה לבוא עם הילד שלנו למקום הזה, בהתחלה זאת הייתה רק פנטזיה, כי אז היינו עוד חברים. אבל כשהתחתנו, בהתחלה אמרתי לעצמי, כרגע אין צורך להביא ילד, אין לנו דירה קבועה, ואני רוצה קרקע מוצקה מתחת לרגליים שלי. 2006, קנינו כבר דירה, קרקע כבר יש, עכשיו ילד. הפסקנו עם אמצעי המניעה, עשינו הכל בשביל להביא את הילד, לאט לאט הבנתי שמשהו כאן לא בסדר. שום דבר לא מתקדם, אנחנו נשארים מאחור, התחלנו לחקור את הנושא, הלכנו לרופא הנשים שלי בתחילה, הוא שלח אותנו לבדיקות, כשחזרנו הוא אמר, תקשיבו, אתם תצטרכו ככל הנראה ישר טיפולי פוריות. אופטימית שכמוני, אני לא מסוגלת לשמוע לא, חיפשנו פרופסור, מצאנו. עשינו אצלו שני טיפולים, הזרעות, ראינו שזה לא מצליח, החלטנו לעבור לרופא אחר ולהתחיל טיפולי פוריות. כי אצל הפרופסור כל פגישה עלתה לנו 700 שקלים, זה לא כולל התרופות שזה גם עוד 800 שקלים. לקחנו רופא מומחה מהקופה, אחרי שלושה טיפולים אצלו זה עבד, אנחנו בהריון. לנו זה לקח יחסית מהר, אבל יש המון נשים שלוקח להן המון זמן, כל חיטוט כזה שלכם, באמרות שפר כמו "עכשיו נזכרת להתחיל טיפולים?" או "נו, מתי תכנסי להריון, את לא רוצה ילדים?" או "את כבר מבוגרת, איך תביאי ילדים, מתי את רוצה, את לא צעירה את יודעת", כן, אנחנו יודעות שאנחנו לא צעירות, אבל מה לעשות, אלו החיים, החיים הם לא לוח משימות וסימוני וי, החיים קורים שמתכננים תוכניות, מכירים את זה? כל האימרות שלכם, בין אם זה מדאגה בלבד, הן שריטות, שריטות עמוקות בתוך הלב שלנו, אנחנו יודעות מה הגיל שלנו, אבל לא תמיד מה שאנחנו מתכננים יוצא בדיוק מה שאנחנו רוצים.

 

לך מטופלת הפוריות, אני כאן בשבילך, אני רוצה שתדעי, שעכשיו אולי הכל נראה קודר, אבל את אל תוותרי, תביני, שאת האמא שלו בכל המובנים. אמא היא לאוו דווקא מי שילדה את הילד, אמא היא זאת שקמה אליו בלילה כי הוא בדיוק מוציא שיניים, אמא היא זו שלא מצליחה להירדם בלי להגניב עוד מבט עליו ישן בשלווה, אמא היא זו שדואגת לו כשיש לו חום, שמחבקת אותו שהוא עצוב. תאמיני בעצמך, לא משנה איך האוצר שלך יגיע לעולם, לעולם אל תוותרי על החלום להיות אמא. הילד שלך רק מחכה שתבואי.

 

לעולם אל תוותרי על החלום, חלומות נועדו בכדי שנגשים אותם

 


 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

3 תגובות

קוביית רשימת הרשומות
קוביית קישורים
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל 4 בבוקר לא נרדמת אלא אם צויין אחרת