44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מצב שמפניה

הוא מצב שמשהו רוחש בך ומחפש מוצא כדי לצאת החוצה. הבלוג הזה נולד כדי להיות חולץ פקקים - לשחרר את התסיסה הזאת לאוויר העולם. אז בבקשה קחו לכם כוסית ושתו איתי לחיים!

ספטמבר-אוקטובר 2015. יומני הקפטן - גלקסיית USA, שבוע רביעי

יומן הקפטן, יום א' 27/9- הרי האדירונדק


מלקוי לליקוי ��
אחרי לילה קשה ללא שינה (הבנתי שצרות בטיול זה שוס, אז אני מקטרת כאחרונת הפולניות) בחדר לקוי מכל הבחינות, "השכם השכם בבוקר יצאנו לדרכנו". נו טוב, השכם שלנו, 7 כזה, לא צריך להגזים. חזרנו על עיקבותינו אל העיר ברלינגטון שעל שפת אגם שמפליין, זאת שבליל אמש נאלצנו לנטוש אותה בקוואסט אחרי חדר, כשהיא כולה תוססת ומלאת חיים כיאה לעיר אוניברסיטאית. אבל לא כל מה שנוצץ בשבת בערב יהיה כזה בראשון בבוקר. כמו סטודנט עם חמרמורת התפרקדה לה בדממת שיכורים כבדה לצד האגם. השמש מכה אותה בסנוורים, ספסליה ריקים, וכולה מוגפת בפנינו. הבנו שמכאן לא תבוא הישועה ופנינו אל המעבורת במטרה להפרד לשלום מוורמונט ולעבור אל מדינת ניו יורק השכנה. אבל גם על קו המים הספנים לא ממהרים לצאת לעמל יומם ומסתבר שהמעבורת הקרובה תצא אחרי 11.
אחד הייתרונות בלהפוך את הסביבה אבן על אבן במטרה למצוא מלון הוא גם מיפויה על הדרך, כך למדנו איפה נמל הבית של מעבורות הפועלים. עלינו על סיפון הניסופרייז ולאחר נסיעת בוקר שימשית בדרכים קטנות וחביבות ואנחנו על כביש p75 שם כבר ממתינה לנו המעבורת. רבע שעה של הפלגת בוקר נעימה ואנו בצד השני, NY בואכה שמורת אדירונדק שיצאה לי הנשמה עד שלמדתי להגות את המילה הזאת.
יצאנו אל פורט קנט, משם חברנו לנהר האוסבל היפיפה ונסענו לאורכו. שמים ממשיכים להכחיל מעלינו והיערות להאדים, בכל סיבוב של הדרך נגלית תמונה. בשלב מסוים הדבר הנכון הוא להפרד מההנצחה ופשוט לגמוע את יפי היום.
קול רעש גדול של מים נופלים פולש לנו לתודעה, אנחנו עוזבים את הרכב וצופים במפלי אוסבל צ'אזם מהכביש, מראה מרהיב. כל התפארת הזאת בבעלות פרטית, לכן ללכת ולהתענג על היופי הזה מלמטה גורם לך להפרד מ"כמה גרושים" אבל למה לי אם אפשר לקנות בכסף הזה ג'ינס ועוד זוג עגילים? כל המים הזורמים האלה "חיברו אותנו לטבע" ופיתחנו, בין שאר הדברים שמעוררים קול מים זורמים, גם תאבון. נכנסנו לדיינר שנראה מהחומר הנכון, בלי שלטי נאון, לא יומרני, המון מקומיים סביב השולחנות וכמה דורות של נשים עייפות מאכילות, לאט, את הקהל. שוב סתמנו את עורקינו בכולסטרול! נצטרך חוטר בעורקים או סטנט שנחזור (טפו, חמסה ��).
ממשיכים הלאה אל הר וייטפיס. השם המדויק היה אמור להיות הר מאסטרפיס. איזה יופי נגלה מכל סיבוב. ההר חולש על כל השמורה על אגמיה ויערותיה מלמעלה, וכל היופי הזה למענך.
מקצה הכביש יש מעלית שמובילה למעלה אל המצפה, "Wait for it" - אנחנו עולים ברגל. בחיי שהשתחרר לי איזה בורג הטיול הזה, מה זה לעלות בהתנדבות? אחרי חתיכת עליה, שסגרתי איתה את מאזן הקילומטראז' לאותו היום "כבשנו את הפסגה דונקוף". היה חסר רק טקס נעיצת הדגל.
הסתובבנו למעלה להתרשם מכל הנוף הפנורמי, נו טוב, גם להחזיר את הנשימה לסדרה, וחזרנו במעלית, כמו אנשים נורמליים. התור שהמתין בדרך למעלה גרם לי להתנפח מגאווה, נו אתם מבינים שאם אני מתנפחת בטיול הזה, זה מגאווה בלבד!!!
כל אותו זמן אנחנו מנסים ליצור קשר עם האושריקים כדי לתאם פגישה במפלי הניאגרה אך מסתבר שהם מקדימים ביומיים. לאחר התלבטות קשה החלטנו שבבית אנחנו יכולים לחצות את סוקולוב ולהפגש, לא צריכים בשביל זה כרטיס טיסה ולא ראינו עדיין את כל מה שרצינו לראות באיזור, אז בלב כבד החלטנו בכל זאת להמשיך במסלול כמתוכנן. עוד נסיעה קצרה ואנחנו בלייק פלסייד, עיירה אלפינית שהועברה השלמותה משדות הסקי הנצחיים באירופה לכאן. הדבר היחידי שאני לא אוהבת באלפים זה את העיירות האלפיניות ממוקדות הסקי האלה, לכן הצצנו באגם המקסים שלצידה וברחוב הראשי והמשכנו הלאה. כביש 3 וכביש 30 אחריו הם דרכי נוף מקסימות. נסענו לאורכן שהרים אגמים וביצות תוחמים אותן משני צדדיהן. היום זוחל והשמש מנמיכה, הקפטן מזהה במפה כביש עם שם מבטיח, כביש הצבאים, ומנווטת את ניסופרייז לעברו ואכן חיש קל עיני ה- QA של No1 קולטות בחצר שתי איילות שבאו לבדוק האם הדשא של השכן ירוק יותר. לאחר שנרגע הריגוש הראשוני שלפנו את המצלמה, (אולי תמונה טובה אחת יצאה לי מזה, נדע בבית ��) ממשיכים לנסוע ושוב שני צבאים חוצים את הכביש, שוב מתרגשים, משלב מסוים מופיע השלט הצהוב של המוס - רק השלט כמובן - המוס עדין על "המשקה הסגול של פרופסור קתרוס".
אז בין ההרים הופיע ירח גדול וצהוב, מראה מרהיב איזה סיום נפלא ליום נפלא. הירח הזכיר לנו שצריך להתמקם, ירידה 28 מובילה אותנו לכביש חביב ולצידו מוטל נחמד, מוטל מייפל. יש חדרים. במחיר סביר, החדר ענק, בוהק מניקיון, מקלחת מצויינת. אושר! הבעלים (של המקום ושלי) התקשקשו קצת על הירח המלא ואז יצאנו מייל קדימה לעיירה שפעמוני הכנסייה שלה קיבלו את פנינו בנעימות של אוטו גלידה לארוחת ערב. מצאנו פאב מסעדה נחמד וישבנו על פיצה ובירה מקומית מצויינת ואז הבנו למה אנחנו לא מוצאים את מוסי הם מצאו אותו קודם �� פוחלצים על קירות זה פויה, תמיד, אבל בעיקר במסעדות.
חוזרים לחדר. אני מדברת עם ווסלי קרשר - יורש הקצר, שמסביר לי על תופעות טבע של ירח אדום ומיקום נמוך, אבל רק שחבר שלנו אומר לי בווטסאפ "קפטן, הירח עוד מעט נעלם" אני קולטת שכל דיבורי הירח הם כי יש בחוץ ליקוי מלא וטסה החוצה בכותנת המיניונים. מהר מאוד נופל האסימון שזאת לא תלבושת ראויה לשטח פתוח באיזור הררי, לא קשה לקלוט, השיניים הנוקשות הזכירו לי.
רצתי לחדר להתלבש ולאסוף את המצלמה. התמקמתי מולו וזימזמתי שלמה ארצי וככה, הירח ואני העברנו שעה של נחת, השכנים מהחדרים השכנים הצטרפו על פיג'מותיהם ומצלמותיהם והיה אחלה הפנינג ירח ורק NO1 העדיף לבלות את זמנו במקלחת במקום לראות את "צילו של יום קיץ מכסה על המאור הקטן". זהו כל זה כבר נכתב ונעלם בעולם של רשת מחוררת, אולי אחרי שהיומן יעלה לאוויר העולם אצליח לישון עוד קצת. כאן הקפטן המברך לילה טוב/בוקר טוב - רות, סוף!

תראו מי עוד לקח שמאלה בפנייה לאלבקורקי :-P

מחלוני וגם מחלון המעבורת

 

 

פורט-קנת

 

אסובל צ'ארם המפלים

הר וייספיס

הר וייספיס העליה לתצפית

הר וייספיס הנוף ממעוף הזיעה

לייק פלסייד

"צייד" אף פעם לא היה הצד החזק שלי - ככה גם עם הצבאים
בורחים לי מהזום פעם אחר פעם - זאת הכי סבירה שיצאה לי.

ואז עלה ירח מלא גדול ונפלא

ואז הוא הלך ונעלם - לקראת ליקוי מלא

 

יומן הקפטן יום ב' 28/09


שלכת נראית נפלא גם על רקע אפור. השמים הכחולים שליוו אותנו כל שלושת השבועות האחרונים נעלמו הבוקר. כוסו בשמיכת עננים אפרפרת. טיפות גשם מנקדות מידי פעם את שמשות הניסופרייז והטמפרטורות צונחות בהתאם. פתאם זה סתיו אחר, עם ניחוח חורפי שכזה.
יצאנו מהחדר הנהדר רעננים ומקולחים ליום ארוך של נסיעה. עצרנו בדיינר לחביתה ופרנץ טוסט - חצינו את האדירונדק בכבישים קסומים, צעדנו מעט ונסענו הרבה בשביל עפר המקיף את אגם מייסון - עוד מקום שהשמועה מספרת על נדידת מוסים סביבו ועוד תקווה קטנה שנתנפצה, כמו שאומרת אן שירלי "חיי הם בית קברות לתקוות". המוס המושלם - החלום ושברו .
כביש 3 חוצה את האדירונדק לצפון מזרח, וקרוי שביל הנוף האולימפי והוא אכן אליפות בעיקר בעונה הזאת של השנה.
לארוחת צהרים/ערב חיממנו לנו את פיצת האתמול במערכת החימום של האוטו, "שיטה שייבאנו ישירות מנורווגיה" ועבדה לא רע גם הפעם. בין לבין פלשנו לרשת כולבו מקומית ועיבינו את הציוד החם שלי. גם רכישת ג'ינס הפכה למשימה דחופה לאחר שהג'ינס שקניתי ב"עונות" לא שרד את חילופי העונות כאן ונקרע לתפארת - אבל לא ראינו אאוטלט לרפואה.
עם ערב הגענו אל האיזור ששמו כשם הרוטב המאוס מכולם "אלף האיים". מדובר בחלק של נהר סנט לורנס שמנוקד בקרוב לאלפיים איים. חלקם מתפארים בעץ בודד, חלקם נושאים בתים על גבם וחלקם מהווים בית לחיות הסביבה. מן "מבוך פקמן" שכזה שניתן לראות רק מבפנים. הגענו בין הערביים במטרה למצוא כלי שיט שיסייר איתנו בארכיפלג - הצחקנו אותנו.
קבלו תיאור מקום לעיירה אלכסנדרייה ביי, נכון להיום.
בצד שמאל של הכביש בית עלמין - בצד ימין כנ"ל רק שחיים שם אנשים. לאחר שהתמקמנו באחלה מלון יצאנו לתור את הסביבה במטרה למצוא אות חיים. נכון ל-ynet - במאדים יש יותר חיים מאשר בחור הזה. מקווים שבבוקר המצב משתנה, התושבים יוצאים ממחילותיהם אל האור ונוכל לאתר קפטן אח להעבירנו בינות האיים.
בינתיים הולכת ללעוס כדור מלטונין. אולי ימצא פתרון ל"דודי השינה" של הקפטן. תחזיקו אצבעות.
לילה טוב/בוקר טוב..
רות סוף !

אבל בחוץ, שלכת שלכת


בחוץ שלכת


כמו אל מים

מחממים את הפיצה

 

יומן הקפטן יום ג'  29/9. הדרך לאינסוף


בוקר אפרפר שוב נגלה מהחלון, לאחר אריזה, הזדכות על החדר וכוס קפה טוב בלובי של המלון נפרדנו מה"ניסופרייז" והלכנו להתפקד כאורחי ספינת הפדרצייה "הדוד סאם" . הצטופפנו עם מבחר מגוון מאזרחי הגלקסייה על הסיפון ויצאנו למסע הרפתקאות בין ארה"ב לקנדה. שמענו מהמדריך על מליונרים תמהוניים ועל פירטים נכלוליים, שיחקנו עם ספינות קנדיות "תופסת איים" אבל ללא כל ספק השוס היה הגשם. No1 וקפטן לא עשוים מסוכר ולכן נצמדו באומץ לסיפון. אבל לקראת סוף המסע, אפילו המדריך הנאמן נמלט והסתתר תחת הסיפון כמו עכבר יבשה - ארגגגגג �� אחרי שעתיים וחצי של שייט, חזרנו אל נמל היציאה אלכסנדרייה ביי, אכלנו ארוחת מלחים פשוטה המבורגר (בלאי) וצ'יפס - בדיוק נגמרה החבית האחרונה של הרום - ויצאנו בדרך הארוכה והמתישה בת 365 ק"מ אל מפלי הניגרה.
התחלנו את הסיבוב בכייף וינסנט החביבה שכמו שתי אחיותיה גם היא היתה נטושה לגמרי. ביקרנו את המגדלור, שלא ירגיש מקופח, משם יצאנו אל עבר הכביש הנופי שלוש שמוביל לאורך אגם אונטוריו. הדרך אולי נופית אבל לא ראינו הרבה ממנה. הגשם הסתיר. אז כן, הגשם היה הכוכב של היום הזה. ניסינו לחמוק ממנו אבל הוא מוכשר כמו שד והצליח לעקוב אחרינו כל היום כולו.
צפצוף ממחלקת האספקה מודיע על תקלה במערכת "טיהור בגדים". עצרנו בכוכב וולמארט שקפטן תחדש אספקת מכנסיים וגרבים כדי שלא תצחין. הריני להודיע כי נרכשו שלושה ג'נסים, במקום העונתי שהושמד. השעה הולכת ומתאחרת - מחשיך. העברתי את הניסופרייז לטיסת מכשירים שמייויס קובעת פנינו לאן. לזמן מה היה יופי עד שבינתה השתבשה והיא החלה לרדת מדרך הישר לדרכים מפוקפקות. לא נותרה לקפטן ברירה אלא לעשות מחטף, להשתלט על הסוררת ולהחזיר את הניסופרייז אל דרך המלך עד עגינה.
כאן הקפטן המותש מחדרו באשראם שבלב האוטוסטרדה
מברך בלילה טוב/ בוקר טוב
רות, סוף

 

יוצאים לשיט באלף האיים

 

יומן הקפטן יום ד', 30/09 - מפלי הניאגרה


היום כולו מפלי הניאגרה. הצד האמריקאי, הצד הקנדי, ביום, בלילה, ברגל, ברכב, תפארת בריאת הטבע לצד בריאת הפלסטיק מעשה אדם.
יום יפיפה זה היה, למרות שהתחיל על צד שמאל, מטפטף בעצבנות למערבולת של רסיסי מים מלמעלה ומלמטה - מצב רוחו הלך והשתפר והוא הלך והתבהר בנחישות ובהתמדה ואז יצאה השמש והחזירה את החיוך לכולם.
מה עוד היה שם?
��בובי-ניאגרה בהנחיית גלגוליהם הרוחניים של אלביס פרסלי וג'וני קש.
�� מפגש מפתיע, מצחיק ומשמח עם הדס ועידו ולאחר ארוחה יצאנו יחד לסיבוב לא מתוכנן בגלגל ענק ובטיול בין רסיסי מים אל תוך הלילה.
�� את כל צבעי הקשת שציפיתי לראות בנשיקת השמש על טיפות המים קיבלתי עם ריבית בפרוז'קטורים שצבעו את המים באלף גון וגון.
�� הכל נאמר על הערים המזויפות שצמחו ליד המפלים אבל האמת חייבת להאמר, בכל זאת יש בהם משהו.
כאן קפטן עייפה אחת שנפרדת בברכת לילה טוב/בוקר טוב
רות סוף!

 

בדרך אל הקצף


 

טבע ואדם

ולממשלת הלילה

 

יומן הקפטן 01/10 יום ה' ומנהלתי לגמרי


התוכניות להיום השתבשו לחלוטין כאשר הקפטן התרשלה בהעברת הוראות לצוות הניסופרייז, היא הודיעה שנתחיל את הבוקר בסיבוב בקניון - כשהכוונה היתה לקניון נהר גניסי, שבשמורת הטבע לצ'וורת' - הצוות לעומת זאת התאפס על עיר הקניונים אשר בפאתי בופאלו.
הקפטן קלטה את הטעות רק שבבואתה השתקפה בחטף במראה - אישה עם "מבט רודף" בעיניים ועגלה עמוסה לעייפה לפניה. איך נפלו גיבורים!
לאחר שבזבזנו את כל הבוקר, ולא רק אותו. נערך דיון צוות שבסופו הוחלט להתקדם אל עבר אגמי האצבעות בתקווה ליומיים רגועים של חזרה לטבע ולטיולים בינות אגמים ומפלים לפני שהשובל של ההוריקן 'חואקיין', החתיך הלטיני שמסתובב בסביבה ומטריף את כל ערוצי החדשות, יפגע בנו ויאלץ אותנו להסתובב שוב בחנויות (במקרה הטוב) או להתקע בחדר במקרה הפחות מוצלח.
איכשהו מצאנו מלון דירות בגבול פנסילבניה ניו יורק. הדירה מקסימה.
הררי הכביסה שסתמו את המזוודות במייבש ברגע זה ממש, ארוחה ביתית נאכלה זה עתה, הציוד כבר ארוז בחלקו ואנחנו מתחילים לקלוט שיש מצב שאנחנו ממש בצרות של משקל עודף (תרתי משמע) - אבל אחרינו המבול! הכי חשוב נחים! מסתבר ששנינו ממש ממש צריכים את זה. הולכת לאסוף את הכביסה.
מחר יום חדש לילה טוב/בוקר טוב
רות, סוף!


מכיוון שלא צלמנו כלום עוד לקט תמונות מהחלק "האנושי של המפלים"

 

   

בוביזמר ניאגרה

לאסון וואגסון לעניים :-)

 

גלגל עוד שנה :-)

ממעוף תא הגלגל  - (מעניין כמה עוד מעופים יהיה עלי להמציא :-D )

 

יומן הקפטן יום שישי 2/10 אגמי האצבעות
יש משהו בעייתי במלון דירות. החדר הופך יותר מידי בית ופחות מידי תחנת ביניים. ככה מצאנו את עצמנו קמים בניחותא, שותים קפה, אוכלים חביתה וסלט אמיתי לארוחת בוקר, מכינים סנדוויצים לדרך, הקיצר מן הון להון התמזמזות רבתי - שעת היציאה הלכה ונתאחרה והיום הולך וקצר.
לאחר מאורעות יום האתמול הקפטן לא הסתכנה בבלבול נוסף והכניסה למיוויס קורדינטות מדויקות של היעד. קניון ויטקינס גלן. ואכן שנותנים לה מה שצריך היא עושה מה שצריך. עברנו דרך חוות חקלאיות קטנות, "בתים קטנים ולבנים" אשר מתחרים בקריפיות הלוואינית, ודרכים צדדיות מפותלות מעוטרות צבעי שלכת. קסם.
בכניסה לקניון הבנו שהם כבר סיימו עם העונה, אין קומנדקר נשברים, אין החזרות! זה כל הדרך הלוך וחזור. חמישה קילומטר של מדרגות לגן עדן. מהערוצים היפים שראיתי. הנחל מתחפר לו בסלע בסדרה של 19 מפלים מרשימים. פה מערה שנחצבה באבן שם גשר תלוי על מים סוערים ופס קול שלם שמתנגן בראש ואצלי כמו אצלי גם יוצא החוצה ��
2.5 ק"מ אנחנו בקצה גרם המדרגות האחרון 81, ספרנו. פיפי וחזרה.
מסתבר שהאיימישים נורא נעלבו שאנחנו בפנסילבניה ולא קפצנו לבקר, אז הם הגיעו עד אלינו! נו טוב עד הערוץ. הייתי בטוחה שכשנצא חזרה אל האור - תחכה להם שרשרת ארוכה מאוד של עגלות אבל "האמיש בלאי" האלה הולכים ומתקתקים במצלמותיהם כל הדרך ובסוף גם נוסעים באוטובוס - בדיוק כמו כל "מועדון שיני זהב" בכל פינה אחרת. חלק מהגברים אפילו עברו לכובעי צמר והנשים לכיפות סרוגות במקום כיסוי ראש מלא. דור הולך ופוחת.
יצאנו עייפים אך קפואים - בעיקר חסרת הכושר שהפיצה חום כמו גנרטור קטן כל הדרך והסתובבה עם חולצה קצרה בקור - וקר היום. אכלנו סנדוויצים באוטו ושמנו פעמנו לאיתיקה הנאווה. עצרנו לתדלק אותנו (ניסופרייז הוזן על הבוקר) בקפה וסוכר בדנקין דונאטס והמשכנו לדאון טאון קומונס, המדרחוב של העיר. על פי הכתובים לרוב הוא מלא, מלבד בסטודנטים מאיתיקה וקורנל גם בכל מיני היפים מזדקנים וטבעוניים. אבל היום היה שם פסטיבל הסיידר והיין.
דוכני מזון, דוכני שיוואים, יריד עם כל מיני דוכני משחק, אוכל זול, שערות סבתא ובעיקר אנשים שמחים. היה כייף נורא והוספתי לי זוג לוכדי חלומות לאוסף העגילים למזכרת ��.
משם עלינו לקמפוס של קורנל, אבל No1, ברגע שהחיישנים שלו מרגישים קמפוס הם מתחרפנים והוא מפעיל מבער אחורי ונמלט על נפשו. זה אצלו ברמת התכנות ��
זהו. 8 בערב חזרנו לחדר. שוב הברחנו אל החדר מוצרים להכנת אוכל אמיתי במקום משכפל המזון תוצרת אמריקה. הפעם לעיקרית צלעות יפות, אורז עם ירקות, אפונה ולקינוח, קפה ופאי שרכשנו במו ידינו ב- 3.14 לא כולל מיסים מדוכן של האמיש, ציפינו ליותר ��
כאן הקפטן שכותבת ומצרפת תמונות עבור יומיים. לילה טוב, בוקר טוב. רות, סוף!


 

קצת הלוואין

ויטקינס גלן  הנפלא

 

 

האיימיש באים לבקר - באוטובוסים, פוי

ואיתיקה

שרידי ההיפים ברחובות

להמשך עלילות הניסופרייז והצוות - לחץ כאן

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל קליספרה אלא אם צויין אחרת