00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חתולה יוצרת

הרפתקאות חתולי8 בארץ הסקראפ

עכשיו תורי, הולנד-חלק ראשון

18/10/2015
עכשיו תורי, הולנד-חלק ראשון

בהתחלה לא חשבתי לכתוב על הנסיעה להולנד. זהו הרי יומן היצירה שלי ומה ליצירה ולנסיעה לחו"ל?
ואז החלו הסדקים בחומה הבצורה.... ויחד איתם הגיעו התירוצים. surprise
כן, מה, היתה שם גם יצירה! היה סקראפ, זה הופך את הרשומות על הולנד להכרחיות בבלוג הזה!

אבל מה, אני אתחיל עכשיו למיין למעלה מ2500 תמונות? ולחפור לאנשים? ותכלס, את מי זה בכלל מעניין??
אז לא, עזבי. לא צריך.

אבל אז... איילת מספרת על אנגליה, תזזאיטית מספרת על איטליה,  גם יואב מספר על איטליה, יעלי מספרת על צרפת,
ממש לפני רגע מוטי וגם עננת סיפרו , איש איש בבלוגו, על אנגליה שלהם. ולאחרונה אפילו נציגנו בארץ האפשרויות, עופר חברי הטוב, כותב על הטיול שלו  לצידה השני של אותה יבשת...
(בטוח שיש עוד חברים שמספרים ומעלים תמונות ואני רק לא זוכרת את זה כרגע).

טוב אז אולי כן?
"יקח לך שנתיים להכין את סדרת הרשומות" אומר הקול הרציונלי בראשי.
טוב, אז לא.

כמו שאתם רואים אני החלטתית מאד.
ועד רגע זה אני לא יודעת איך יראו הרשומות האלה.
כמה יהיו? האם דווח זריז של תמונה אחת מכל מקום ואז גומרים את העניין ברשומה אחת או שתיים?
או אולי "אם כבר אז כבר" ולהפציץ אתכם בהמון תמונות שימלאו 1000 רשומות??
בקיצור... *לא יודעת.

מתחילה לשפוך לכאן תמונות ונראה לאן זה יגיע... 

ובכן...
ביום קייצי וחם לקראת סופו של חודש יולי, אני עולה על מטוס אל על  וטסה לבקר את חברתי האהובה עד מאד אטלמה.

בשדה התעופה, כמו בכל כביש אחר... פקק.

 

אני כזו... מן... מתרגשת ממה שאני רואה מהחלון.
בחיי שהייתי צריכה לחיות בתקופת "אנו באנו ארצה"..



המעבר בין איזור הים התיכון (בתמונה למעלה) לבין אירופה הארד-קור (בתמונה למטה) הוא ברור ומוחשי מאד.
העננים האלה לא ממש מעניינים ואני עושה את מה שאני עושה הכי טוב בטיסות....  נרדמת לי כשלחי שמאל מעוכה אל החלון, רגל שמאל פחות או יותר גם, רגל ימין ליד התיק על הרצפה ובחיקי בובת סמרטוטים ששכחתי מה שמה..



הבובה שייכת לאליזבטה. כמעט כמעט כמעט בטוחה שזהו שמה של המתוקה בת השנתיים וחצי שישבה לצידי בטיסה ומרגע ההמראה אילצה אותי לערסל את בובתה.
הבובה ואני מנמנמות לאורך כל הטיסה כמעט ומדי פעם מתעוררות רק כדי לשוחח עם הקטנה.
עכשיו נדמה לי בכלל שקראו לקטנה איזבלה...

 

הנה כבר אמסטרדם מלמעלה.
עצבים על כל הירוק הזה והמים שיש להם....






 

לפני הירידה מהמטוס הבובה חוזרת אל האם הביולוגית שלה שלתדהמת הוריה אומרת לי בקול מתוק וילדותי: "בואי אתנו".
ה"בואי איתנו" הזה הווה אומר שבוע הולנד ושבוע צרפת...

אבל לי מחכה אטלמה, שמזמן לא ראיתי. ואני שמחה ומתרגשת כבר לפגוש אותה.
אטלמה היא חברת ילדות שלי. וכבר קצת יותר מ 10 שנים חלפו מאז הפעם האחרונה שהתראינו.

חיבוקים, נישוקים (הנבלה החברה הזו שלי לא הזדקנה במיל. אמנם השיער הארוך והחום הפך לקצר ושזור כמה אניצי כסף אבל זהו...) ואנחנו באוטו ופנינו דרומה.
למי שמצפה לראות תמונות של אמסטרדם אסביר כי זו לפחות הפעם החמישית שלי כאן ולכן אמסטרדם בכלל לא נכנסה לתכניות.

עוד בשיחות הטלפון טרום הנסיעה, החלטנו שבדרך מאמסטרדם דרומה, הביתה, נבקר בדלפט.
למרות שאת הפורצלן של דלפט ראיתי והכרתי לפני שנים, מעולם לא ביקרתי בדלפט עצמה.

 נקודה חשובה מאד לציון: מזג האוויר.
מרגע קניית הכרטיס הקפדתי מדי יום לרקוד את ריקוד הגשם.
תפילותי נענו וכשיצאנו מבית הנתיבות פגשתי אותו!  אהובי היקר שכבר חודשים לא נפגשנו... ג ש ם
לעבור מישראל המהבילה להולנד הגשומה מילא אותי באושר גדול.
אטלמה הבטיחה שהוא יהיה איתנו  בערך יומיים שלושה ואז יעזוב.. מזל שזהו לא טיול תירותי אלא חופשה אצל חברה כך שהתכניות שלנו גמישות ואנחנו יכולות לשנות אותן לפי מזג האוויר.

בדרך פטפטנו לנו, השלמנו חוויות, סיפרנו על ארועים וזללנו את הסנדביצ'ים שאטלמה החמודה דאגה להביא איתה מהבית (עם גבינה הולנדית טעימה, לשאלתכם). 

דלפט חיכתה לנו גשומה ויפה.



 

ליד המפעל/בית מלאכה/מוזיאון ראינו את הקטנה הזו, מצויירת כולה בציורים המאפיינים את המקום. מדליק!!



 

זוהי הכניסה המרשימה אל המוזיאון/בית המלאכה.
כמו בכל מוזיאון שמכבד את עצמו (וגם באיקאה) דרכם של המבקרים במקום מסומנת ומוגדרת מראש. לכל חדר או פריט יש מספר, חיצים מראים לנו את הדרך הנכונה ובכל נקודה יש אפשרות להאזין להסבר על מה שרואים.


בין כל הדברים שתלויים שם, פגשנו גם את הגברת המפורסמת הזו,


ואת החמודים האלה.

 

תפוח מישהו??


 

במהלך הסיור מגיעים אל חדר העבודה של הדוד הזה.
איזה כיף של עבודה!!
יושב ומצייר על כלים ועוד משלמים לו על זה..


 



 



מולו, התמונה היפהפיה הזו:


הדוד מהתמונה למעלה גם הסביר לנו על סוגי המכחולים שלו.
אני רוצה לעבוד בעבודה הזו!


זהו אחד מחדרי המלאכה האחרים. כאן מכינים את הכלים לפי תבניות מוכנות מראש.
כאן קיבלנו הסבר על מהות הסמל המיוחד שמופיע על כל כלי מקורי של "פורצלן דלפט".


 


מהחלון אנחנו רואות פטיו יפהפה ומפנטזות על הקפה שנשתה בצידה האחר של החצר.
כלומר... אני מפנטזת על קפה. אטלמה, כמו מקומית טובה, חלמת על תה...


ושוב כמו בכל מוזיאון שמכבד את עצמו, בסוף יש...חנות.

יש כאן המון כלים, במוזיאון הזה ובחנות הזו.
מכל מיני סוגים, ועם כל מיני עיטורים.
כלים עם ציורים של מאפיינים הולנדיים,
ציורים שמזכירים למקומיים ארועים מהעבר,
סמלים של הצבא, ועוד ועוד...





יש כאן גם סדרת פעמונים שמציינת את השנים החולפות.
לכל שנה יש את הפעמון שלה.


הייתי מתה למדף בבית, צר וארוך ועליו הפעמונים האלה. יש שם לפחות 100 שנה אחורנית.
זה כחול, זה לבן, וזה חורפי.
 


ויש את המתיקות הזו:



והמחירים.... ובכן חברים, איך לומר בעדינות....frown
המחירים אינם שווים לכל נפש...
(זו היתה פינת האנדרסטייטמנט).






לפני שאנחנו עוזבות את החנות לטובת בית הקפה הקטן, אטלמה מפתיעה בכך שהיא זוכרת שמחר יהיה התאריך העברי של יום ההולדת שלי וקונה לי מתנה.
עגילים יפהפיים. בכחול לבן דלפטי, כמובן.
אנחנו כמובן קובעות שאני מיד שכחתי מכל העניין ושמחר, כשהיא תתן לי את המתנה, אהיה מופתעת עד מאד.



קפה/תה ופרוסת עוגה אחת משותפת לשתינו.
מסתכלות על הגשם ונהנות עד הגג.

 

עושות סיבוב קטן בדלפט לפני שמדרימות.
ובסיבוב, אני רואה את הבית המ ד ל י ק הזה.



ואת הבתים היותר קונבנציונליים האלה....







 

בשוויון נפש (אלעק) אנחנו ממתינות שאדון כביש יואיל לרדת חזרה למקומו אחרי שהסירה עברה בנהר,



 

ואז אפשר להמשיך בדרך.
כאן אנחנו על הגשר שלפני רגע היה באוויר.
כ"כ יפה כאן.....


 

יצאנו מדלפט ומיד אני רואה את הסמל של הולנד המודרנית- תחנות הרוח. (ולא טחנות רוח).
מבטיחה להתאפק בכמות התמונות של הדברים האלה



 

עכשיו שימו לב למשפט הלא שגוי הבא:
המשכנו דרומה מדפלט, עזבנו את דרום הולנד, והמשכנו דרומה.

כן, כמו שאתם יכולים לראות במפה (מהרשת), דרום הולנד איננו החבל הדרומי ביותר של הולנד.
(וכמובן, שהחלק הקרוי צפון הולנד ממוקם לגמרי במרכזה, כל זה מסיבות היסטוריות). דרום הולנד זהו החלק הצבוע בחום אדמדם ובמרכזו דלפט.
אנחנו נוסעות "הביתה" שזה בחבל הארץ הצבוע סגול בהיר במפה ושמו zeeland זיילנד. זיי=ים לנד=יבשה. כן, זהו אותו איזור מפורסם אשר יובש מן הים, ומי שרוצה ללמוד על זה יותר לא חסרים ספרים, מאמרים וגם ויקיפדיה.
על האיזור הזה מסופר הסיפור שכל ילד ישראלי מכיר על הילד ההולנדי הקטן שתקע את אצבעו בחור שבסכר וכך הציל את הולנד.
חמש פעמים, ואולי יותר, הייתי בהולנד ועדיין לא פגשתי את ההולנדי שמכיר את הסיפור הזה cheekycheekycheeky

 

דרך אגב, פתאום נזכרתי שהמדינה "ניו זילנד" קרויה על שם האיזור הזה. סתם, פרט טריוויה....devil

הנוף משתנה לכפרי יותר,
השמיים ממשיכים להיות לטובתי,
זהו כבר כביש הכניסה ל Rockanje הכפר שיענה לשם "הביתה" בשבוע הקרוב.


את החלון במטבח אני מאד אוהבת, ותכף תראו מה רואים ממנו (בעצם המון פעמים תראו מה רואים ממנו...)

 



 

השיחים הכפופים האלה בתמונות שמעל ומתחת  נמצאים לאורך ערוץ הנחל (עוד יהיו תמונות ברורות יותר) ותמיד ת מ י ד הם משתוללים ברוח. לא חושבת שראיתי אותם עוצרים רגע... המראה מקסים אותי.



כאן אני עדיין לא יודעת את זה, אבל ברגע זה חליתי ב"גדריטיס" ואני מתאהבת בגדר הזו ובעוד רבות שיבואו אחריה...

 

על אדן החלון חמניות,

 

וגם על השולחן,


ואנחנו..
הא!!! ידעתי שצריך להעלות את זה לבלוג
אנחנו..יושבות ליצור!!! יש!!! cheeky


רואים את החבילה האדומה הזו?


מסתבר שמחכה לי כאן מתנה. איזה כיף! cheeky

 

זהו כרטיס שפעם אטלמה הכינה.
היום היא יותר בקטע של מגזרות נייר.

 

מלכת מגזרות הנייר!

 

גם זה מנייר

 

ואז הלכתי לישון.....
עייייייפה אך מאושרת.

 

* כן יודעת. הולכת להפגיז במליון תמונות surprise.

 

 

 

 

ד' באדון חשוון surprise תשע"ו.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

47 תגובות

visitors
אורחים החל מ1.5.13
Free counters!
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל חתולי8 אלא אם צויין אחרת