44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מצב שמפניה

הוא מצב שמשהו רוחש בך ומחפש מוצא כדי לצאת החוצה. הבלוג הזה נולד כדי להיות חולץ פקקים - לשחרר את התסיסה הזאת לאוויר העולם. אז בבקשה קחו לכם כוסית ושתו איתי לחיים!

ספטמבר 2015. יומני הקפטן - גלקסיית USA, ניו יורק

13/10/2015


הסיפור שלנו מתחיל כאן - לחץ לקריאת המבוא

אחרי טיסה נהדרת והתמקמות במלון אנחנו מוכנים ומזומנים ללכת לנגוס בתפוח הגדול בתקווה ש-NO1 לא יפתח אלרגיה �� חם, הגלישה לא מסבירה פנים. אבל היי... ניו יורק ��
 

יומן הקפטן יום ד 9/9. דאון טאון ניו יורק.

התחלנו את הבוקר ב"נחת". בעיקר לאחר שגיליתי ששכחתי בבית את כל צבעי ההסוואה שלי. ככה נצא לג'ונגל האורבני?

אחרי שתי כוסות קפה יצאנו לשדרת ברודווי. בפינת 72 אכלנו קוראסון עם בייקון וגבינת צ'דר, ארוחת בוקר ניו יורקית טיפוסית שנמכרת בכל דוכן רחוב. (בדקנו! היה סימון של A שאמור למנוע קלקולי קיבה).

סדרנו פס שבועי ל- SUBWAY וירדנו לחרף את נפשנו במנהרותיו. אני לא מבינה איך לא הגדירו אותם עדיין כאיזור אסון. החום והלחות שם מטביעים לי את הריאות - שלא לדבר מה הם עושים לבגדים ולפן.

ידוע הוא שאני מאלה שמעדיפים נופים שברא הטבע על נוף אורבני שברא האדם - אבל כאן בניו יורק מפסל האדם "נוף" כרצונו. הרי ברזל ומתכת משקפים אלה את אלה. פארקים כיערות ומזרקות במקום מפלים. הסתובבנו בכל המקומות שראינו כל חיינו בסרטים. צילמנו את השור ואת ג'ורג ושינגטון. שטנו במעבורת לסטיטן איילנד כדי לראות את הגברת הירוקה ואת מנהטן הנאווה מהמים.
מזג אוויר - פה ושם פרצי רוח בודדים, אך לרוב מדובר בסחונייה ישראלית לתפארת חם והלחות מזוויעה ומכיוון שהכי חם ולח ב-
SUBWAY השתדלנו להשתמש בשירותיו כמה שפחות.

לאחר שעות של שיטוטים ומדידת רחובות והשיט לאי, בחרנו לעשות עצירת אוכל באל-טורו, מסעדונת מקסיקנית. אנחנו לא מבינים כלום באוכל מקסיקני ובמקום להסתבך בהימורים, אמרנו את זה לבחור שעל הסירים. הוא ממש שמח על האמון שנתנו בו והוציא מתחת ידייו בוריטו וטאקו אליפות. התמוגגנו מכל ביס. לצערי מנות הענק נשאבו כאילו אין מחר - כבדים ודואבים קמעא המשכנו לגראנד זירו. 9/11 בעוד יומים. האוויר זז אחרת - דחוס ורוטט מהתרגשות. המונומנט. בריכה בתוך בריכה במקום שני הבנינים מדהים בפשטותו ובחכמתו ומעביר היטב את הקריסה. פרחים שהונחו על שם זה או אחר מחברים אותנו שוב אל גודל האסון וחונקים את הגרון בדמעות. השמים מצטרפים וגשם כבד מתחיל ליפול פתאם.
חוסר השינה, הרגלים שלי והגב של NO1 אומרים מספיק. לקחנו את ה-
SUBWAY למלון. הרגליים לא ממש מרוצות. מקלחת ולמיטה. NO1 שהג'ט לג סירב לאפשר לו לישון בליל אמש נרדם מייד. אני במקום לישון כותבת יומן מסע ומבלבלת למי שרוצה לקרוא את המוח. מצורף מקבץ תמונות סלולרי קטן. אני מקווה שהתמונות במצלמה איכותיות יותר.
עד כאן להיום. למחר מתלבטת בין שני מסלולים אבל הכי חשוב בערב מלך האריות. Yes
כאן יומן הקפטן. לילה טוב ישראל. רות, סוף
!

 

גראנד זירו

השור של וול סטריט

פסל החרות - הגברת הירוקה
 


אל - טורו

 

 

יומן הקפטן יום ה-10/9
מוזיאון הטבע, ברודווי עד טיימס סקוויר ומלך האריות


שדרות בגשם
(כאן היה צריך להכנס השיר עם היתה קליטת אינטרנט נורמאלית במלון הזה)
גשם בחוץ. סופות צפויות כל סופ"ש. ייפי! מעילי הגשם הסגולים יצאו מתחתית המזוודה - ביי ביי שמלה וסנדלים. לפחות יהיה קצת פחות חם ��
שבע וחצי בבוקר קפה ראשון של בוקר
אוטוטו יוצאים - מוזיאון הטבע

חם ורטוב היה כאן היום. לראשונה השתכנעתי שהשילוב חום, לחות וגשם יכולים לדור בכפיפה אחת, וזה לא תענוג גדול.
עקב מצב רגליי האומללות בחרנו ללכת היום על ק"ק - קולטורה וקרוב.
לאחר ארוחת בוקר קונטיננטלית בקפה השכונתי והיקר פסענו לאורך רח' 77 למוזיאון הטבע. נעמדנו בנחש ארוך ונחוש המסתער קדימה כדי לתרום ולהכנס. 5$ נראה לנו די והותר. הסתובבנו כמה שעות באולמות התצוגה. יש קסם רב בפרוסות עולם מאחורי מסגרות זכוכית שקופות. כל אחד מהם מספר סיפור והצופה רק צריך לתמלל אותו לעצמו. מקסים. יצאנו מהמוזיאון בשלוש - מורעבים ועייפים והתמקמנו לארוחת צהרים, ב-77 פינת ברודווי ממש ליד המלון, במסעדה איטלקית נחמדה - סרפינה. מקום נעים אוכל סביר עד טוב- וגם הבנו מאיפה למדו בארץ למלא כל פיצה בארגולה.
חזרנו לחדר. הבאנו מנוחה ליגע ומרגוע לצולעת. בסביבות חמש קמנו, התארגנו והלכנו לאורך ברודוויי, כיכר קולומבוס ועד טיימס סקוור בגשם נודניק שלא הפסיק לשנייה. מה אומר, עולם שהשמש לא שוקעת בו וכולו מעשה ידי אדם. גרנדיוזי. ראוותני. מנקר עיניים וגדול. פשוט גדול. אחרי עוד כוס קפה ועוגת גבינה הגענו לאחד השיאים המחזמר "מלך האריות". הפקה מרהיבה. אמנם סקאר קצת פישל לטעמי אבל זה לא הפריע לנו למחוא כפים עד כאבי ידים להתגלגל למצחוק ולמחות דמעות. כאב הלב היחידי שהתאטרון ממוקם על רח' 45 קצת לפני התאטרון שמציג את "עלובי החיים" קשה היה לעמוד מול קריצת נאוניו. זהו עכשיו בחדר העינים נעצמות. לילה טוב/בוקר טוב ישראל. כאן יומן הקפטן. רות, סוף!


 

מוזיאון הטבע

טיימס סקוייר

מלך האריות


יומן הקפטן 9/11 - דוגמיות עולם


תזכורת לקצין הטכני. עקב כשל טכני ברכיב מסוג רגליים/אישה - יש לדרוש מהפדרציה לשגר בדחיפות חלקי חילוף ראויים מחשש לקריסה לפני תום המסע הנוכחי.
ניו יורק של 11/9 - מלבד נוכחות משטרה מוגברת וניסיון למכור סיורים בעקבות האסון, אין יותר מידי "יום זיכרון" באוויר או בטלוויזיה. סתם יום של חול ואפילו הטוב ביותר שהיה עד כה מבחינת מזג אויר.
ניו יורק היא עיר של מהגרים אולי בגלל שהיא גורמת להרגיש כל כך "בבית". אבל כנראה זה לא הספיק אז הם הביאו את הבית איתם לניו יורק. היום היה היום של שיטוט בפינות קטנות של חו"ל בחו"ל.
יצאנו מהחדר בסביבות שמונה כשקרירות נעימה עוד עוטפת את העיר. נסענו אל יוניון סקוויר לשוק החמדמד שמקיף את הכיכר במבחר התוצרת החקלאית המקומית.
לאחר סיבוב שוטף עיניים התחלנו להדרים על ברודווי, עמוד השדרה של המטיילים במנהטן. חלפנו על סוהו על סימטאותיה. אכלנו בייגל על גבינת שמנת וקפה מה שנתן לנו תחושת ביתיות מיידית, הסתובבנו בינות בניני אוניברסיטת ניו יורק ומשם המשכנו לאיטליה הקטנה.
כל הרחובות צבועים באדום ירוק ולבן. משני צידי הרחוב מסתופפים דוכנים של אוכל, אוכל ועוד אוכל. פסטות, מאפים, בשרים ומגדנים... והריחות אוח הריחות אם לא היינו סתומים מהבייגל היתה הולכת שם חגיגה. בין איטלקים מסרט מאפייה ישן (יחי הסטריאוטיפים) שמשדלים לארוחה או לכוס יין מהמולדת הישנה מסתתרים דוכני יריד ואפילו "גלגל... נגיד...ענק" ניסה להתבלט בפינה.
בדקנו כל רחוב וסמטה אני זוהרת משמחה ו-NO1 בעיקר צוחק עלי.
לאט לאט בינות הקולות וצבעי איטליה מתחילים לצוץ צבעים אחרים, אותיות אחרות ובעיקר ריחות אחרים. בצעד קל אנחנו עושים את מה שלקח למרקו פולו שנים. להגיע מאיטליה לסין ולשוטט בה. מה אומר - בין אירופה לאסיה - אסיה מפסידה בגדול!
תערובת ריחות מתמרת באוויר - עשן מתנורים, אצות מיובשות, צחנת סיגריות ואלוהים יודע מה עוד. פה ושם נוספת ארומה קלה של ביוב.
פארק קולומבוס כאילו לקוח מעולם אחר. שתי להקות סיניות מנסרות וזמרת חסרת כיוונון מקרטעת בקולה. שולחנות משחק צפופים בכל פינה ולא, ילדים, הם לא משחקים דמקה סינית כמו שהספר מנסה למכור אלא משחקי קלפים וערימות צ'יפים עוברים מיד ליד כאילו היינו בוגאס.
האדור שובר את NO1 והוא מתחיל לחרחר. אנחנו נוטשים את אסיה קונים פלחי אבטיח אצל הירקן הפינתי ויושבים לאכול אותו בבר הקטן של החנות. הבטן והרגלים מתאוששות מספיק אנחנו יורדים לכיוון סיפורט מזח הדיגים הישן שקצת איכזב. אולי כי רובו בשיפוצים אבל תמיד נחמד לראות מים ואת קו הרקיע של העיר. כך או אחרת, השעה ארבע. אנחנו מתחילים לאבד חיוניות ומבינים שלא רעבים זה לא אומר שלא צריך לאכול.. לNO1 מתחשק בשר. אנחנו מתחילים לחפש מקום והולכים לעבר דאון טאון. סליחה NO1 הולך אני צולעת. לא מוצאים סטקייה אבל ברגע האחרון רואים איטלקיה קטנה בפינת גולד ופאטל- פ'ליס. אני חושבת שפופינה דיברה עליה אבל באותו הרגע זה לא משנה כי זה מה יש. נכנסים - הרגליים נחות ואנחתם נשמעת למרחוק. אני מזמינה עיסקית. סלט ארטישוק וחזה עוף. NO1 מזמין המבורגר. אני יודעת מסעדה איטלקית וכו' אבל רק אתמול אכלנו איטלקית ובא לנו בשר. המנה הראשונה היתה נהדרת והוגשה עם לחם מדהים מאפה תוצרת בית אחד הטובים שאכלנו. העיקריות היו קצת פחות טובות. המבורגר פיצי ולא טוב מספיק וחזה עוף מריר עקב סימני אורגנו שנדבקו אליו. אבל הסורבה בסוף פיצה. סיימנו את הארוחה ויצאנו לדרכנו.
לחציית גשר ברוקלין התשושה תעבור לדום ואז תתחיל ללכת.
ציפיתי לכל כך הרבה, מינימום לגשר על מים סוערים, אבל בתכל'ס - הגשר נורא מפריע לנוף. מה הקטע איתו? ��
בכל מקרה זה כבר סוף היום שעות של הליכה הביאו אותי לקצה גבול היכולת. רציתי רק שזה יסתיים ונחזור למלון. בתחושת הקלה למרות הבאעסה וויתרנו על פארק ברוקלין ואיכשהו הגענו לסאבווי האדום וישר לחדר.
בחדשות ראיתי בטלוויזיה שהעיר מוארת מתמיד ושני פרוז'קטורים ענקיים מאירים את שמי הלילה . לרגע השתעשעתי ברעיון של לקפוץ לרוקפלר ולהציץ על העיר מלמעלה אבל הרגלים שלי התפוצצו מצחוק.
זהו. NO1 ישן. לאחר שמצאתי את "פול האוס" (צער גידול בנות) בטלוויזיה כנראה שלא אשן מהר כל כך. נו זבל סנטימנטלית.
מחר שוק צ'לסי בתקווה שיהיו לי רגליים להגיע לשם.
כאן הקפטן הצולע שולח ברכת שנה טובה לכל מי שאוהב אותנו בבית וגם אלה שפחות����
בוקר טוב/לילה טוב - רות, סוף!

דוכן בשוק ביוניון סקוויר

דוכני ממתקים באיטליה הקטנה

מנגנים בצ'ינה טאון - כיכר קולומבוס

סי-פורט

גשר ברוקלין

 

יומן הקפטן יום שבת 12/9 - אוכל, רכבות וטל מוסרי

צ'לסי מרקט, פארק הייליין, האמפייר סטייט בילדינג, ומידטאון

הספינה האם התפרקה, אני חוזרת - הספינה האם התפרקה. כרגע היא מאופסנת בNYLO למקצה שיפוצים כדי להחזירה לכושר חלקי מחר. כנראה שהסיבוב הנוכחי בניו יורק לא יזכר עקב חיי הלילה או העושר הגסטרונומי שלו ��
הבוקר התחיל כאשר הצייד המשפחתי עזב את המלקטת לנוח והלך אל בורות המים לאסוף שתיה ודבר מזון. לאחר העדרות קלה חזר עם בקבוקי מים, פירות יער, קצת תפוחים וסנדוויצ'ים להחיות נפשות. כמו צייד טוב הוא הביא איתו גם סכינים לדרך. תזכרו אותם הם יופיעו במערכה השלישית.
לאחר קפה של בוקר יצאנו אל החלק הדרומי של השדרה החמישית. עולם מצוחצח מפואר ולא נגיש להמוני העם ב-15 הלכנו אל הארץ המובטחת של חובבי הבישול והאוכל - צ'לסי מרקט. בנין לבנים מקסים כולה קומה אחת אבל כל טוב הארץ. בדקנו בארונות מלאים בקרח את המלאי וצילמנו תקריבים של "מפלצות מים" - מה? אטמתי את האף! אני כבר מיומנת אחרי צ'יינה טאון.
הסתובבנו בין חנויות תבלינים, רטבים, מאפים, כלי מטבח וגם תערובת מקסימה ויקרה של יצירות מעצבים. אגב - מי היה זה שאמר "כדאי לארצות הברית, הטיסות יקרות אבל המחייה זולה"... מממ.... לא!
עצרנו לגלידה - טעם הטעמים - שוקולד מנטה - מושלם! גם הקפה שוס.
לאחר שמיצינו הלכנו אל עבר רח' 12 לפארק הייליין. פארק מקסים שנמתח לאורך מה שהיו פעם פסי הרכבת הישנים של ניו יורק. ההדסון נשקף מלפנים ורחובות סדורים עוברים מלמטה. מדהים לחשוב בכל דיריי הבתים התפרנים שחיו, תפקדו וגידלו ילדים שמעל ראשם פסים ורכבות רועמות.
ניו יורק היא עיר ללא הפסקה שנבנית כל הזמן. מנופים ופטישי אוויר לא חסרים כאן. והם מרעישים ככה שזה אפילו לא היה קשה לדמיין.
ובכן "וילכו ויחנו" פסענו ונחנו חליפות על הקווים עד סופם בסביבות רחוב 30.
NO1 החכם העיר שמכיוון שהעננות עדין בגובה רב שווה לנצל את הזמן לתצפית מלמעלה. החלטנו לנוע לכיוון רוקפלר סנטר וככה גילינו את המידטאון. למה אף אחד לא אמר לנו שזה החלק הכי תוסס וחמוד בניו יורק? דידתי בין המוני אדם צבעוניים. פה ושם מסכים מאירים, שאון והמולה. התערבבנו בהמון שאני מתיישבת בכל כסא או ספסל נטוש עד שלפתע ניצב מולנו מלא רהב וגאון האמפייר סטייט בילדינג. מה אומר "רוקפלר בתחת שלי". על רוקפלר היו אמורים להפגש קרי גרנט ודבורה קר? על הרוקפלר נפגשו הילד יונה מג ראיין וטום הנקס? ומה עם קינג קונג? אמפייר שולט. (ככה חשבתי)
מנסים להכנס לבניין. אתם זוכרים את הסכין מהמערכה הראשונה - עכשיו תורו. על המקום הוכרזנו כגורם עויין הסכין נלקחה וקיבלנו בתמורה ספח פלסטיק ואזהרה שלא הצלחנו להבין.
נכנסנו לבניין והתחלנו במסע מטורף אל עבר המעלית. מסלול שמתפתל ומתפתל לאורך הבניין, כאילו נכנסנו לתוך חזון של איש ביטחון שיכור ונטול רגליים, כי בכל הבניין הארור אין מקום ישיבה אחד לרפואה. הרגליים שלי בהלם - המוח מתחיל לקלוט גם הוא ומשדר אותות מצוקה.
מעליות לוקחות אותנו לקומה ה-86 הנוף מהמם. עושים סיבוב מתרשמים מצלמים עכשיו לשבת. אין החמדנות האמריקאית במיטבה. לא יהיו כסאות לא יהיה איפה לנוח, המבקרים יתפנו מהר יותר, נוכל לדחוס עוד "קורבנות". אני לא אספר מה היו המחשבות שחלפו בראשי באותו הרגע. אני הופכת מרושעת שהדמעות מטשטשות לי את הנוף.
הקצין הטכני מאתר מקום אפשרי למנוחה ומאותת מלמעלה. חלקו הקיצוני של גרם מדרגות מקום שמספיק בקושי לישבני. אני ספק יושבת ספק נשענת ומתעסקת בענייני עד שמגיע שומר נאצי באדום ומקים אותי. מנומס ומשחק אותה אמפתי, אבל נאצי. כל טענותיי שאני לא מפריעה לאף אחד ושאני ממש לא מסוגלת לעמוד על הרגליים לא מזיזות לו. דבר לקיר.
יש לי ברירה? קמתי. לאחר סיבוב נוסף ונשיכת שיניים חזרתי להתיישב בדיוק באותו המקום. שומר אחר. אין איסור והכל בסדר. ישבתי עד ש-NO1 חזר מסשן צילום נוסף, ירדנו אל הרחוב וצנחנו במקום האוכל הראשון עם כסאות. וונדי - הרשת של בילבי.
זרקתי אליו תביא איזה מילקשייק. הלך - הביא - מסתבר שלא מילקשייק ולא נעלים. כוס קולה - מהגדולים - מלאה עד הקצה בגלידה אמריקאית וזאת היתה הבינונית. נתנה לנו תירוץ לשבת חצי שעה ולאתחל את הפרוטזות. לאחר שנגמרו לי התירוצים קמתי באי רצון הלאה. המשכנו עם השדרה החמישית עד 42 לכיכר טיימס המוארת תמיד. בדרך נכנסנו לספריה העירונית שיושבת בבניין מקסים, אבל לא הצלחתי להבין איפה כל הספרים. עצרנו לשבת שוב בפארק בריינט - פארקון חביב שעטוף כולו בשמשיות להגן מפגעי מזג האויר. ומשם לקו הSUBWAY האדום - תודה לאל הגיע ויש מקום ישיבה. יש אלוהים. ארוכה הדרך הביתה.
הרכבת עוצרת ברח' 72. אנחנו מתחילים לחפש מסעדה יען היה ברור שמהרגע שישבני יפגוש מיטה משם הוא לא יזוז היום. החלטנו לגוון ולכן נכנסנו... נכון לאיטלקית. הפעם אצל ג'ינה.
מה אומר, אכלתי כבר יותר טובים בהרבה פחות כסף, אבל לא נותר בי כוח לחפש משהו אחר. איכשהו הגענו למלון - מקלחת וההתרסקות הברוכה. בשארית כוחותי אני ממלאה את חובותי. יומן הקפטן עודכן, אפשר לישון
לילה טוב/בוקר טוב. ושנה טובה ונפלאה. רות סוף!

צ'לסי מרקט

פארק הייליין

צולעים להאמפייר

ממעוף ציפור שעלתה במעלית לגג של האמפייר סטייט בילדינג קומה 86 כזה

צמד טיילים אמיצים במידטאון - מי יתתני עגלה

 

יומן הקפטן. יום א' 13/9 - ערב השנה החדשה.
סנטרל פארק, ביקורי בני משפחה ואוכל סיני לארוחת חג

יש לי חדשות מרעישות. החזאים בניו יורק. בלאי! וכמה טוב שכך. גם היום קיבלנו מתנה לשנה החדשה, יום בהיר, מצוחצח ושטוף שמש.
לאחר התלבטות החלטנו לא לדחוס את היום האחרון בניו יורק אלא לבלות אותו בנחת. עד תשע וחצי התבטלנו לנו עם כוס הקפה מול הטלוויזיה ואז קמנו והתארגנו לפגישה משפחתית בעשר וחצי במקום תוסס ו"איני" מול לינקולן סנטר, סמיתס' שמו.
החברה היתה נהדרת, נהננו מהפגישה, מהשיחה... מהאוכל קצת פחות. לא היתה מזיקה להם השתלמות בבנדיקט. הגעתי למסקנה שיש בישראל אחלה אוכל שבעולם והמקומיים הסכימו איתנו לחלוטין.
בצהרי היום נפרדנו ופסענו לנו לעבר הסנטרל פארק כשלרגלי סנדלי האדומים החדשים. מה אומר ומה אגיד. חכם! אפילו מאוד חכם. אולי כואב אבל לפחות מאוורר וקל יותר ברגליים.
סנטרל פארק מקסימה, "ערים סביב לה" עצים, מדשאות, גבעות וסנאים אפורים מתרוצצים סביב פסלים, מזרקות ואגמים מעשה אדם וקווי המתאר של גגות ניו יורק "משתלחנים" משני צדדיה.
עוד מבט סביב ולפתע אתה מתמלא בתחושה של יום כיפור. כל השבילים הראשיים עמוסים ברוכבי אופניים וקולות צהלת הילדים באוויר. לאט לאט קול כינור, סקסופון, סופרן נשי צלול, ומחיאות כפיים מושכים אותך - כל אחד לכיוונו. אתה לא יודע לאן לפנות קודם. מתמסר וזורם עם הצלילים. ואז בתוך התערובת עולה קול צלול אחד שלא הקפיץ אותי מאז ההרקדות בצופים. "ערב בא". ואכן ממש לייד האגם קבוצה קטנה מחוללת מקפידה על התנועות קטנה כחמורה. המוזיקה מתחלפת לנעימה בלקנית ועוד אחת ואז הבולגרי השתלטן עושה מחטף ומשגר למחוללים את "יובנו יובנקה" לאוויר. בחיי שאין לו בושה לאבא הזה שלי ��. שרתי לי ולו בקולי קולות וכשהשיר נגמר ברכתי אותו ואת כולם בצד השני בברכת שנה טובה.
המשכנו לדרכנו ואז מאמאליגה הפולנייה התערבה ושלחה איתות. היא בחרה לה כשליח פרנקופיל שחרחר חבוש בברט שרכב על אופניו כשהוא משמיע לכל העולם אדית פיאף. ואז לפתע צלילי "ג'וני איז הגוי פור מי". ממלאים את הפארק - רק אצלנו! חברת המובייל המקומית יכלה ללמוד מאיתנו פרק בקווי תקשורת פתוחים ��
הרגליים מתחילות להתעייף ומחר יום ארוך. נפרדנו לשלום מהפארק ובמקביל ארובות השמים נפתחו ושלחו מתנת פרידה - גשם של תחילת סתיו. הגענו לחדר למנוחה קצרה ובשבע יצאנו לארוחת ראש השנה וארוחת פרידה מניו יורק. קראתי טובות על מסעדת שאן לי. קרובה, נעימה, לא שוחטת במחיר והכי חשוב - לא איטלקית! יפה שם - דראמטי- שחור, אדום, לבן ודרקונים של אור זורחים על הקירות. לצערי השירות די על הפרצוף למקום כזה. הזמנו לראשונה מרק חמוץ חריף ומרק עם עוגת אורז ושרימפסים שהיו מצוינים. לעיקרית חצי מנה של ברווז ביג'ין וצלעות. הזה היה יכול להיות נפלא אם לא היו דוחפים לנו ברווז שלם במקום החצי שביקשנו ואם לא היו מפרקים אותם ומכניסים אותם לטורטיה. ממש לא הבנתי מה הקשר ולמה זה טוב. הברווז התקרר עד שהוגש לשולחן והעור הקריספי הנפלא נעלם לתוככי הלאפות ונאלצנו לדוג אותו. וכמובן הרבה יותר מידי אוכל. בשיחה עם יודעי גבר מסתבר שככה אוכלים את זה, אני עדיין רואה בזה פספוס .
חזרנו לחדר כאשר רוח סתווית וקרירה שכמותה לא היתה, מלווה אותנו
".
הכל כבר ארוז למחר. אני שרה לי את "אבינו מלכנו" בחדר כי NO1 סרבן בתי הכנסת עומד במריו ומסרב ללכת לקבל פני השנה ואולי טוב שכך. "הלוואי ולכולנו תיהיה שנה טובה"
הספינה כמעט מוכנה להמראה ומחר מתחיל פרק חדש לחלוטין. כאן הקפטן מברך בברכת חג שמח - רות, סוף!

 

סנטרל פארק

 

קפטן מגלה את אמריקה - יומן הקפטן 14/9 ניו ג'רזי


יום של נסיעות, רכישות וכיתות רגליים.
�� הרכבות באמריקע שוות!
�� הרכבת הפנימית בניוארק מגניבה!
�� אספנו את הרכב ואנחנו הבעלים הגאים של ה"ניסופרייז" הונדה סיביק פשע - תזכורת לקצינת הבידור: להוריד את הדיסק האחרון של דודו אהרון עדיף בגירסת טראנס.
��לאחר שמייוויס, השולטת על ה- GPS, בירברה את קצינת הניווט שוב ושוב בשבילי האספלט. נחתנו בכוכב הקניות "ג'רזי גרדן" המוכר גם בשם "מיני-ישראל".

ומסקנות היום הזה:
�� אני שונאת כל מה שקשור בנעלים ומוצריהן... ובכל זאת, נכון להיום, אני חברה למסדר החתולות במגפיים. ישמור האל על נשמתי - מקווה שלא אצטער על זה.
�� אני שונאת קניות. זה מתיש, זה מבאס והמולים באמריקע לא משנים את זה.
�� עדיין לא הבנתי את ההתפעלות הקולקטיבית מהמחירים ומעושר המידות. ברוב החנויות המחירים ממש לא הפיקו ממני קריאות התפעלות ולא נראה לי שאמריקע חברה באירגון "מידות ללא גבולות", ובכל זאת יש לנו מזוודה חדשה מלאה בבגדים (הגיע הזמן נשארנו ללא בגדים נקיים), והכי חשוב בבית נמצא יורש קצר אחד שמאושר עד השמים.
�� סופסוף במלון. אין לי מושג לאן ממשיכים מכאן מחר, כי עדיין אין לנו מפה נורמאלית אבל נזרום - הכיוון קייפ קוד.
כאן הקפטן, מותשת אך רצוצה.
לילה טוב/ בוקר טוב - רות, סוף!


 

תם חלקו הראשון של המסע - עוברים לניו אינגלנד :-)
להמשך עלילות ניסופרייז והצוות לחץ כאן

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

17 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל קליספרה אלא אם צויין אחרת