11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

משפחה בדרכים

לונדון למתקדמים - חלק ב׳ - עשירים, עניים, גשר ומרתף כל הניגודים ביום אחד

יום שישי - 11.9.15: המפסטד, קמדן, Tower Bridge, The Clink prison, Skylon restaurant

מתעוררים לבוקר בלונדון, איזה כיף! כל המטרופולין על הפתעותיו, סודותיו, נפלאותיו וקסמיו פרוש לפנינו ומחכה רק לנו!!!

אוכלים ארוחת בוקר נפלאה וממלאת במלון, ויוצאים לדרך לתחנתנו הראשונה: סיור מאורגן בשכונת המפסטד הצפונית. הסיור מאורגן על ידי חברת לונדון אישי, אותה הקימו ישראליות הגרות בלונדון. אחרי המלצות רבות ב״למטייל״ וזכרונות מתוקים מביקור בהמפסטד בעשור הקודם, החלטנו לבחור בסיור הזה, ולא טעינו! 

גלי המדריכה, מתגוררת בלונדון כבר מספר שנים, ומכירה רחובות צדדיים וסמטאות נידחות. על כל אלה נוסף הידע העצום שלה על לונדון, סיפוריה, רכילויותיה, ההיסטוריה שלה, סיפורים על תושביה מאז ועכשיו, המלצות על מקומות טובים לאכול ולבלות בהם, בקיצור, פשוט כיף! כך שוטטנו עם גלי בסימטאות השכונה שהיתה פעם כפר. שמענו על ההיסטוריה, על התושבים הנוכחיים והעשירים מאד על גחמותיהם ומוזרויותיהם, ביקרנו בפאבים עתיקים, בבית קברות רדוף רוחות ועוד ועוד, כשהכל מתובל בסיפורים מעניינים ובאווירה מחוייכת. כיף! את הסיור סיימנו בשוק קאמדן, בהכרות עם כמה חנויות ודוכנים מעניינים, ותצפית יפה על קאמדן לוק. 

בית קברות רדוף רוחות בחצר של כנסיה בהמפסטד:

 

החלטתי לרכוש בית בהמפסטד (מחיר התחלתי לדירה קטנה וישנה - 10,000,000 פאונד...). הדילמה היא בין הבית הזה: 

 (אהבתי את הדלתות הצבעוניות ואת הגינה האנגלית הקטנה)

לבין זה:

 הבית יפה ומיוחד אם כי קצת חושפני...

מבחינת סגנון הגן האנגלי בחצרי אני מתלבטת בין הסגנון הזה:

לבין זה:

בעודי צועדת למכולת אחלוף לי בסמטאות הנ״ל:

 

ואפגוש את השכן ג׳יימי אוליבר, שבמסעדה שלו סעדתי אתמול בערב. אחלוף גם על פני ביתו של הסופר של פיטר פן, וכן על ביתו של הרב חובל מהסרט מרי פופינס:

 (ביתו של הרב חובל המזכיר אוניה ואשר על גגו הוצב תותח...)

בערב ארד לי אל הפאב השכונתי, ואשתה פיינט של בירה עם שכניי המפורסמים:

 

בשירותים של הפאב ידאגו שלא יהיה לי משעמם ושיהיה לי אמנותי, כיאה לבת המעמד הגבוה שכמוני:

אחרי הסיור בשכונות הציוריות ביקרנו לביקור חטוף בפארק המפסטד הית׳ שמצדיק ביקור משל עצמו שיוקדש רק לו:

זהו מן פארק שנראה כמו אחו מהאגדות, ולמעשה זהו שטח פראי שנשאר כך עוד מהימים שלונדון וסביבתה היו טבע. 

ביקרנו גם פונד טבעי, שפעם למרגלותיו נהגו לערוף ראשים (פעולה שגרתית של לונדון מהימים ההם):

הפסקת צהרים קלה ברחוב הראשי של המפסטד בסניף של רשת בתי הקפה Paul כריכים מבאגט טרי טרי, זהוב, ריחני, עם קשה מתפצפץ מבחוץ, ובצק רך ונימוח מבפנים, ממולא בכל טוב (בשר / גבינה / ירקות וכו׳) עם קינוחים מופלאים (אנחנו בחרנו מקרונים כמובן...) שתיה קרה או חמה כמו שצריך, ואנחנו מסודרים. 

נסיעה קצרה ברכבת התחתית ואנחנו בקמדן. 

חולפים על פני אמנות רחוב 

ומגיעים לשוק קמדן השוקק והצבעוני. שומעים קצת על תולדות השוק (יוזמה ישראלית, של בבו קובו, בן הזוג של מירי בוהדנה, שקלט את הפוטנציאל הכלכלי והסתער עליו). שוק קמדן הוא עדיין השוק הכי צבעוני ומדליק בעיני. אולי בגלל שהוא היה הראשון שלי בלונדון, אי אז בשנות ה - 90 הרחוקות בירח הדבש... אנחנו הסתובבנו בעיקר באזור ה״אורוות״. מקום שהיה פעם אורוות סוסים והיום משמש עוד חלק של השוק על שלל דוכניו. 

לא שכחנו כמובן את הדיירת לשעבר של השכונה, איימי ויינהאוס, אחותנו, שמצאה בה את מותה. 

החנות הכי משונה שראיתי. חנות לבגדי מועדונים. בכניסה, שני רקדנים על פודיומים, רוקדים כאילו הם לגמרי לבד.... המוזרויות של לונדון... חלק מהקסם...

דוכן כובעים בסגנון המלכה:

וגם דוכני אוכל מכל הסוגים והמינים:

דבר ראשון קפה:

ואיך אפשר בלי האוכל הכי טעים בעולם:

בגדים פרקטיים לעבודה:

ולסיום תצפית על קמדן לוק הציוריים, עם הסבר על ״הפטנט״ של הלוקים שעמלו עליו זמן רב, ומה עלה בגורלו כשבטרם סיימו, מישהו חשב על רעיון יותר טוב...

הילדים חולפים על פני הדוכנים המעלפים בעיקום אף. מדהים כמה הם נעשים חסכנים ובררנים כשמדובר בבזבוז הכסף שלהם (היא - דמי כיס, הוא - הכסף שהרוויח בעבודת קיץ מאומצת במקדונלדס).

כמו כן מסרבים בנימוס להצעה להמשיך לצעוד לאורך התעלה באזור המקסים שנקרא ״ונציה הקטנה״ (מומלץ מומלץ!!!!). 

סיורי ״לונדון אישי״

דרוג ״משפחה בדרכים״: devildevildevildevildevil

אנו נפרדים מגלי המקסימה שהעבירה עמנו בוקר נפלא. מרגישים שלא פגשנו עדיין יפנים, וזה ממש חסר בעיר אירופאית עם אטרקציות, ולכן שמים פעמינו לגשר הטאואר, שלאחרונה מציג אטרקציה קטנה בגין רצפת זכוכית...

הביקור כולל: הסבר על הקמת הגשר (פלא הנדסי), איך הוא עובד, קצת היסטוריה, ותצפית, עם האטרקציה של רצפת הזכוכית (די מקסים ומשעשע). 

הגשר מבחוץ:

המראה מרצפת הזכוכית:

שתאמינו:

הנוף הנשקף מהגשר:

Tower Bridge

דרוג משפחה בדרכים: devildevildevildevil

תחנת טיוב: Tower Hill

ניתן לשלב עם ביקור ב  Tower of LOndon הנמצא בסמוך וכן עם ספינת המלחמה בלפסט הנמצאת מעבר לגשר, בגדה הדרומית של הנהר. 

שלושת האתרים מקבלים את הקופונים של Travelcard 2 for 1.

צועדים על הגדה הדרומית היפה. מסתכלים על הנהר הרחב. המבנים המודרניים אל מול המבנים העתיקים שנשקפים מהסיטי שעל הגדה הצפונית. חולפים על פני הרבה אנשים שבסוף יום העבודה עלו על בגדי ונעלי ריצה ורצים ת דרכם הביתה מהעבודה (איזה כיף להם!). מלבדם, יושבים על הטיילת אנשים שסיימו את יום העבודה ויושבים עוד רגע ללגום כוס קפה או בירה. רוכבי אופניים, תיירים, אנשים שסתם חוזרים מהעבודה טרודים במחשבותיהם. באחד מבתי הקפה הציבו כסאות נח צבעוניים, והלונדונים שותים קוקטיילים על הטיילת כמעט כאילו הם בת״א...

בדרך עוצרים בגלריה הייז לשוקו, קפה והתרעננות. 

הכיוון המקורי היה ה Tate modern, אבל התעייפנו... כשישבנו לשתות קפה, היה ברור שנגמר לנו הכח. החלטנו פשוט להמשיך לשוטט לאורך הטיילת היפה עד למסעדה בה הזמנו מקום לארוחת ערב. בדרך עברנו על פני מלא מסעדות שוות שחבל שפשוט לא עצרנו באחת מהן...

בדרך עוברים ליד ספינת פירטים עתיקה:

ובאזור הלונדון ברידג׳ בסמטאות עתיקות יפיפיות

 

בין הסמטאות צץ לו המוזיאון הקטן, מוזיאון הקלינק

זהו מוזיאון קטנטן הממוקם באתר שהיה כלא בימי הביניים. מאחר והם גם מקבלים את הקופונים של two for one, ומאחר ובא לנו משהו קצת קריפי, מצליחים לשכנע את הקטנה שזה לא מפחיד כמו לונדון דנג׳ן ולונדון ברידג׳ אקספיריאנס (שניהם מאד קרובים) ונכנסים. מדובר במוזיאון לכל דבר המספר את סיפורו של הכלא הנ״ל. 

אל הכלא זרקו השליטים (ובעיקר הכמורה) את כל מי שלא צא חן בעיניהם: מי שנחשב מורד בשלטון, מי שניסה לשנות, מי שלא היה לו כסף לשלם מסים, גנבים קטנים, כאלה שחשדו בהם או הלשינו עליהם שגנבו ורימו, וכל מיני כאלה בלי מזל. היו להם שיטות נוראיות ואכזריו להעניש את המסכנים שהם כלאו. קודם כל לא נתנו לנם אוכל וצרכים בסיסיים. הם היו צריכים לקנות אוכל או את החירות שלהם בכסף. ואם לא היה להם, זה לא היה נעים. היו להם חלונות עם סורגים לרחוב שדרכם הם היו שולחים ידיים נושאשות החוצה בתקווה שמישהו יתרום להם אוכל. אמהות היו נכלאות יחד עם ילדיהן. כשהילדים היו מגיעים לגיל 7 , הם היו נחשבים ל״בוגרים״ והיו נשלחים מהכלא החוצה לדאוג לעצמם. אנשים די נרקבו בכלא הזה ונשכחו שם. בצר להם, ובעתות מצוקה הם היו אוכלים עכברושים...

אלה מהם שהכולאים ממש לא סבלו (נגיד כאלה שניסו לעשות הפיכות שלטוניות או חברתיות) היו זורקים לתוך בור. הכלא הזה, כאמור, קרוב מאד לנהר. בזמנים של גאת או שטפונות, הבור היה מתמלא מים. אנשים יכלו לעמוד שם כשהם נואשים לשאוף אוויר בחרך אוויר שנותר, אם נותר, כשהם עומדים בתוך מים מעופשים שבועות. רובם כמובן לא שרדו. כל זה מודגם להנאת המבקרים במוזיאון הקטנטן, שחייבים להגיד שהוא די מעניין, ומראנ את אנגליה המתייפייפת והפוליטיקלי קורקט של היום, על הצד האפל (אחד הצדדים האפלים) של העבר שלה...

מוזיאון הקלינק

דרוג ״משפחה בדרכים״: devildevildevildevil

לאחר הביקור המעניין והלא ארוך במוזיאון הקטנטן המשכנו לסייר לאורך הטיילת עד שהגענו למסעדה אליה הזמנו מקום לארוחת הערב. המסעדה הזו הומלצה בכל מדריכי התיירים ולכן בחרתי בה לסיים את היום השני לטיול. רבות נכתב גם על הנוף הנשקף ממנה מן החלון הענק המשקיף לנהר. ובכן... אכזבה. מבין המסעדות שהזמנתי אליהן מקום מראש, זו היתה האכזבה היחידה. מסעדת Skylon הינה מסעדת בשרים, במחיר הנחשב ״בינוני״ בלונדון. כן יש לה חלונות ענקיים ואפילו הושיבו אותנו ליד החלון. אלא שהנוף הנשקף הוא יותר של הטיילת מאשר של הנהר. רואים עצים ואנשים ואת הנהר מציץ פה ושם, אבל זה לא כזה עוצר נשימה כמו שתואר. האוכל בהחלט טוב, אבל אי אפשר לומר שמצדיק את ההליכה הארוכה או לבוא במיוחד. מסעדת בשר טובה שכמוה לדעתי יש רבות בלונדון. היא לא יוצאת מגדר הרגיל כמו ג׳יימי אוליבר או המסעדות הבאות שאתאר. היא טובה וטעימה אבל לא וואו. המחירים יקרים. בנוסף, בערב בו התארחנו במסעדה היה להם עומס והשירות היה מאד איטי. צריך לומר, הם מאד הצטערו, וכשראו שאיננו מרוצים עשו לנו הנחה משמעותית. שוב פטרו אותנו מתשלום על השתיה וכן מתשלום הטיפ שכלול בחשבון, אבל עדיין כגובה הציפיות כן גובה האכזבה. מה אכלנו? הגבר הזמין סטייק שהיה עשוי כראוי. כאמור טוב, אפילו טוב מאד, אבל לא וואו. הצ׳יפס היו מעולים. גם הנער הזמין סטייק והתענג עליו (אגב, הנער נתן למסעדה 5 כוכבים, אבל ... גיל 18), הנערה ואנוכי הזמנו המבורגרים שהיו עשויים מצוין. הצ׳יפס זכה לשבחים. 

מסעדת Skylon

דרוג ״משפחה בדרכים״: 

לאחר הארוחה הדשנה (למרות הכל...) חצינו את הגשר לצידו השני של הנהר, נרגשים מיופיה של העיר בלילה. הלונדון איי - הגלגל הענק, הנהר, בנייני העסקים הגבוהים של הסיטי. עלינו על הרכבת התחתית, 2 תחנות בחזרה אל המלון שלנו. כבר ציינתי כמה המיקום שלו היה מושלם?

בסוף היום, מדד הגבר מרובה ומגובה האפליקציות, כי הלכנו היום 16 ק״מ...לא הרגשנו...

אז מה ראינו היום? את שמנא וסלתא של לונדון בהמפסטד, את התיירים הרבים מבזבזים כספם במרץ בשוק קמדן, מטיילים על הטיילת ומצטלמים על גשר הזכוכית,וסועדים ליבם במסעדות טובות, וגם את שני בתי הכלא המפורסמים, זה של העשירים בטאואר אוף לונדון, וזה של העניים בקלינק. אלה ואלה מסתובבים שנים ברחובות לונדון, בהם הסתובבנו היום גם אנחנו.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

אני רק שאלה...

מתכננים טיול לצפון מזרח ארה"ב?

יש לכם שאלה? אשמח לענות! (כמיטב יכולתי )

שלחו את השאלה למייל:

dorit.rosenthal@gmail.com

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל barnoga אלא אם צויין אחרת