11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

משפחה בדרכים

לונדון - שלום, אני נוסעת... חלק א׳

״מה, עוד פעם לונדון?!״ אמרה חברה לעבודה בתדהמה כששמעה את היעד לחופשה הבאה. למעשה, זה הביקור הרביעי שלי ושל הגבר בעיר הגדולה, ואינשאללה יבואו עוד. אני יודעת שיש כאלה שמקפידים בכל חופשה לנסוע ליעד אחר, לנסות ו״לכסות״ בחייהם כמה שיותר חלקי עולם. יש גם את הז׳אנר של אלה שאוהבים לנסוע לטיול במקומות נידחים, או לעשות טרקים במקומות רחוקים ועוצרי נשימה. אלה אומרים כי יגיעו לערים הגדולות ולאירופה בפנסיה (כמה הם טועים....). אלה ואלה נוהגים לשטוח את תורת חופשתם בפני כל מי שרוצה ולא רוצה לשמוע. כשהיינו בארה״ב גילינו, כי יש אמריקאים הנוסעים במשך שנים לחופשה באותו מקום בדיוק. שנה אחרי שנה הם נוסעים לאותו מקום, דבר שלא פוגם בציפיה וההתרגשות לקראת החופשה, ובסיפורים בעיניים מצועפות שבאים אחריה. כשביקרנו באחד הקיצים בשמורת האדירונדקס, עת הקמנו אוהלנו על שפת אגם קסום, פגשנו אנשים ששכרו חלקה קבועה על גדות האגם לחופשתם מדי קיץ. לנו, אין ממש חוקים לחופשה. כמו שאין לנו ״חוקים״ לאוכל, או לכל דבר אחר. אנחנו שמחים שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו (או מרשים לעצמנו בלי שממש נוכל) חופשה אחת לכמה זמן. החופשה, בדיוק כמו האוכל, היא עניין של טעם, ולפעמים של גחמה. לפעמים בא לך אוכל לא מוכר, הרפתקני, ולפעמים בא לך את אותו מאכל טוב, פשוט מבית אמא. על חופשה, כמו על כל דבר שהוא עניין של טעם וריח, אין מה להתווכח. מכל המקומות בעולם, התחשק לנו פתאום לחזור ללונדון. 

למה לונדון? בגלל האנגלית (לפעמים לא מתחשק לך לשבור את השינים). בגלל מזג האוויר (אפור...קריר...יבש, עם זרזיפים מרעננים. טוב לחלום עליו בקיץ שורף ולח). בגלל הנימוס, הגודל, השפע שיש לעיר להציע. בגלל שלל התרבות הרוחשת בה ללא הפסקה, שיכולה להציע בידור והנאה לכל אחד, בכל טעם, בגלל שקל להתמצא בה, בגלל הצבעוניות של האנשים, האוכל, החנויות, הגנים, הרחובות, ההיסטוריה, הסיפורים, המוסיקה, התאטרון, הכדורגל, ההומור האנגלי, הבירה, התה, הפיש אנד צ׳יפס, השווקים, תחושת המטרופולין... בכל פעם כשאני חוזרת ללונדון אני מוצאת אותה קצת אחרת. דברים שאהבתי בפעם הקודמת לפעמים כבר אינם, ובמקומם צצים דברים חדשים, מרגשים לא פחות. בכל פעם זו אותה עיר עצמה, אבל גם קצת אחרת. 

החופש הזה תוכנן כ״לונדון למתקדמים״. כלומר, כבר ראינו את הביג בן וארמון באקינגהם וכל אלה. באנו לעיר הגדולה לאכול טוב, להתבדר ולהנות. לבלוע את מה שיש לעיר הגדולה להציע כעיר הגדולה והתוססת בעולם. 

המראנו ללונדון מתוך ענני האבק של מזג אוויר אביך ומוזר. זה התאים. תמיד חופשה בחו״ל היא כמו להגיח מהחיים שלך במן חללית, אל חלל חיצון אחר, לרחף שם כמו בבועה, ואז לנחות במהירות של טיל בחזרה למציאות. אז ההמראה מתוך ענן אבק, לאחר תקופה של עבודה קשה, אינטנסיבית וסיזיפית, אכזבות ועצבים, ותקוות ושרירים מתוחים ללא הרפיה, נראתה כמו משהו מתאים לגמרי. 

הפעם טסנו בטיסה של 10:00 בבוקר, שהמריאה באיחור. אני עדיין מעדיפה את טיסות הלילה, למרות הג׳ט לג שאחריהן. אני מעדיפות את הטיסות שמקנות לי עוד יום חופשה, ולא טיסה כזו, שעם העיכובים והפקקים וכל השאר, גרמה לכך שהגענו למלון שלנו בשעות אחה״צ המאוחרות, מה שהותיר לנו זמן רק לארוחת ערב. אבל איזו ארוחת ערב!!! מיד עוד ידובר ויסופר בה, אבל לפני זה כמה המלצות קטנות:

נחתנו בהית׳רו. הזמנתי מבעוד מועד את נהג המונית שנסענו איתו גם בפעם הקודמת: אריק. וכמו שבפעם הקודמת הוא היה מצוין ומדויק, כך היה גם הפעם. נהג מטעמו המתין לנו בטרמינל עם שלט עם השם שלנו איך שיצאנו עם המזוודות. הוא גם עזר לסחוב. נסענו ברכב חדיש ומרווח. מפתח שדה התעופה למלון. בלי לסחוב מזוודות ובלי להתברבר. השירות עלה 15 פאונד לאדם, 60 פאונד למשפחה בת 4 אנשים. נסענו עם אריק ונהגיו גם בחזרה. הגיעו בזמן. חישבו את משך הנסיעה הנדרש עם הפקקים בדיוק מופתי. הכל דפק כמו שעון שוויצרי. תענוג. 

Arik Cars

המלון שלנו בו הוא מלון מרשת Premier Inn שכבר התארחנו באחד ממלונותיה בעבר. גם הפעם הם לא הכזיבו. המלון שבחרנו הוא מלון Premier Inn Aldgate שנמצא בסיטי, במרחק הליכה משוק ספיטפילדס ומהשכונה האינית שורדיץ׳. לרשת סניפים בכל רחבי העיר. היא ידועה בניקיון חדריה, ברכות של המיטה והכריות, ובארוחת הבוקר הנדיבה והטעימה, וכן באדיבות של אנשי הצוות. הסניף בו שהינו היה ממש קרוב לתחנת הטיוב Aldgate east ( לא יותר מ 5 דק׳ הליכה) משם הגענו לכל מקום במהירות ובקלות. מומלץ בחום!

 Premier Inn Aldgate

החדר שלנו:

אחרי ההתמקמות במלון תכננו ללכת לתחנת הרכבת ולקנות Travelcard. זהו כרטיס שתקף לכל אמצעי התחבורה הציבורית בלונדון. בנוסף, מי שמחזיק בכרטיס זה זכאי להנחה בכניסה לאתרי תיירות ואטרקציות רבות בעיר, 2 כרטיסים במחיר של 1. דיל משתלם ביותר. את הכרטיס ניתן לרכוש רק בתחנות של הרכבת העילית שסימונה שני חיצים מנוגדים בצבע אדום. מכיוון שהגענו לתחנת הרכבת לאחר השעה 18:00, משרד מכירת הכרטיסים הנ״ל היה סגור. ביום הראשון הסתפקנו בכרטיס נסיעה חד פעמי שהוא די יקר, אך לא רצינו לוותר על רכישת הטראוולכארד המשתלם. והנה דבר שקרה שלא בטוח שהיה קורה בארץ, או במקום אחר. בחיפושינו אחרי התחנה המתאימה (תמיד יש מן בלק אאוט ובלבול ביום הראשון, גם בעיר שחוזרים אליה שוב ושוב) הגענו לתחנת הטיוב טאואר היל. ניסינו לרכוש בה את הכרטיס החד פעמי. הקופה המאויישת, כאמור, היתה סגורה. המכונות קיבלו רק כרטיסי אשראי, אך סרבו לקבל את כרטיס האשראי הישראלי שלנו. אחד מעובדי התחנה ניסה לעזור לנו וראה שזה לא עובד. לבסוף, נתן לנו להיכנס בחינם, ביקש שנסביר שהגענו מטאואר היל והמכונה שם לא קיבלה מזומן ושיתנו לנו לשלם בתחנת היציאה. כך עשינו. אולם בתחנת היציאה, כשסיפרנו את הסיפור, פתח לנו השומר את השער בחיוך ואמר ״תהנו מהביקור בלונדון, הכל בסדר״. וכך נסענו בטיוב בחינם. מן קבלת פנים חמה של העיר לונדון...

את כרטיס הטראוולכרד רכשנו לבסוף למחרת בתחנת Folgate הסמוכה (שוב, מרחק של 5 דק׳ הליכה) מהמלון שלנו. הפקיד האדיב גם צייד אותנו בחוברת קופונים שיקנו לנו את ההנחות של two for one.

כך נראה כרטיס טראוולכרד:

תחנות נוספות בהן ניתן לרכוש את הכרטיס: Victoria, Liverpool ועוד. 

אתר האינטרנט של Travelcard

כאמור, הגענו למלון די מאוחר. מאז ביקורנו האחרון השתנו דברים בלונדון, והיום התור בעמדת החתמת הדרכונים ארוך כמעו כמו התור ב JFK בניו יורק. אחרי התור לשדה התעופה עוד חיכו לנו הפקקים שבתוך העיר (מה שדווקא היה נחמד, כי עשינו קצת site seeing מהיר כמעט לכל אתרי התיירות המובילים: ארמון באקינגהם, הייד פארק, הלונדון איי וכד׳). 

מכל מקום, כל שנותר לעשות היה לאכול ארוחת ערב וללכת לישון. לארוחת הערב הראשונה שלנו בלונדון הוזמן מקום מבעוד מועד במסעדה האיטלקית של ג׳יימי אוליבר בקובנט גרדן Jamies Italian. 

כבר אכלנו במסעדה בעבר וזכרנו אותה לטובה. למרות ההזמנה מראש, כשהגענו נאלצנו לחכות עקב עומס בלתי צפוי במסעדה. אבל זה השתלם... צוות המסעדה התנצל מעומק ליבו על זמן ההמתנה (כ -10 דק׳, הרבה זמן כשעייפים ורעבים...) ובתמורה קיבלנו את כל המשקאות (כולל אלכוהול) על חשבון הבית! 

מה אומר לכם? המסעדה פשוט מעולה! עם תחילת הארוחה הונחה על שולחננו סלסילה עם מבחר לחמים ומאפים, שמן זית משובח וחומץ בלסמי לטבילה (גם זה היה על חשבון הבית במסגרת ההתנצלות בפנינו על ההמתנה הלא מתוכננת). כל מאפה - מעדן. טרי, רך היכן שצריך ומתפצפץ במקומות הנכונים. 

כל הפסטות מוכנות במקום כמובן. אני הזמנתי פסטה פנה קרבונרה. פסטה רכה, נימוחה, עם רוטב מושלם. הגבר הזמין פסטה שחורה עם פירות ים ולא הפסיק להתענג. הנער הזמין סטייק (מנה ענקית עם צ׳יפס מושלמים שחוסלה תוך דקות...) והקטנה הזמינה פסטה פשוטה ברוטב עגבניות וטענה שכמה פשוט ככה מושלם. מה אני אגיד לכם. כל ביס - תענוג. בנוסף, המשקאות זרמו כיין (ובעיקר היין...). לקינוח הזמנו עוגת גבינה בטעם לימון שהיתה מעדן אף היא. 

יצאנו מבוסמים קלות, שבעים שמחים ומרוצים מאד! וגם המחיר לא היה נורא, כ 70 פאונד לכל המשפחה. 

כמה מילים על מחירי האוכל בלונדון: אפשר לאכול בלונדון בכל טווח המחירים ולאכול ממש טוב. אנחנו הלכנו הפעם על מסעדות טובות שהיו גם יקרות, בכל יום אכלנו במסעדה טובה במחיר של 70-80 פאונד לפחות ארוחה אחת. אבל זה ממש לא חייב להיות ככה. אפשר לאכול גם ארוחות מצוינות בהרבה פחות למשפחה. עם זאת, אני ממליצה במהלך הטיול לאכול לפחות במסעדה טובה אחת. הסצנה הקולינרית בלונדון תוססת. יש שם מסעדות מעולות מכל מין וסוג, וחבל לפספס. בעיני, אוכל טוב, הוא חלק מחוויית החופש. 

Jamies Italian

 

חזרנו בטיוב אל המלון עם המיטה הרכה והסדינים הריחניים, ושקענו בשינה עמוקה וטובה, כיאה למי שיצא לחופש אמיתי!

אז...שלום...אני נוסעת, לונדון לגמרי חיכתה לי...

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

3 תגובות

אני רק שאלה...

מתכננים טיול לצפון מזרח ארה"ב?

יש לכם שאלה? אשמח לענות! (כמיטב יכולתי )

שלחו את השאלה למייל:

dorit.rosenthal@gmail.com

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל barnoga אלא אם צויין אחרת