66
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

איילת מטיילת

קוביית Facebook Like

החופשה האנגלית שלי- פרק רביעי

18/09/2015

 

כשהתעוררנו בבוקר, גילינו כי בחצר שלנו ממוקמת תחנת האכלה לציפורים, והיא ממש פעילה וסואנת:

בהיתי בה חצי שעה, עד שכולם היו מוכנים, ויצאנו לדרך.

התחלנו את הבוקר בעיירה Ambelside, השוכנת בקצה הצפוני של אגם ווינדמיר.

זהו ה Bridge house, קוטג` פצפון שבנוי על גשר:

אפשר  להבחין במגמה חדשה, 75% מהמשפחה עבר ללגום תה עם חלב, כי אנחנו אנשים משתלבים ומתערים בסביבתנו.

מאחורי מלון salutation נמצא יער סטוקהיל, ואנחנו מכתתים את רגלינו אליו כדי לראות את המפל:

מדובר במסלול הליכה מעגלי, 20 דקות לכל כיוון ביער ירוק עם שרכים וסנאים שמתרוצצים בין העצים. תענוג. 

בדרך גם הצלחנו להפריך את הטענה שכסף לא גודל על עצים:

זהו גזע של עץ כרות, ובו טמונות מאות מטבעות:

הנה המפל שלשמו התכנסנו:

וגשר, כמו הגשר של פו הדב ושות`:

בית חמוד באמבלסייד:

ארוחת בוקר מאולתרת של אלופים:

אחר כך נסענו משם, וחלפנו על פני האגם הפוטוגני:

מקגייבר עצר לי כדי שאוכל לצלם את האגם מזווית טובה, וכשחזרתי לאוטו הייתי מוכרחה לצלם ולהציג את הצד שלי באוטו. נראה כמו מחנה פליטים:

לאן נוסעים עכשיו? שואלים הילדים. אני מספרת להם שפנינו מועדות למעגל אבנים שנקרא Castlerigg stone circle

ומי שמכיר אותי יודע בדיוק למה אני נמשכת לשם. 

במשך אלפי שנים, מעגל האבנים הזה, המוקף בטבעת הרים סביבו, הצית את דמיונם של המבקרים. ידוע כי אנשים מהתקופה הניאוליתית קיימו שם טקסים.  אך למה? זו עדיין תעלומה. אני מספרת שוב לילדים איך התחיל הכל בסיפור "נכרייה" ואיזה תפקיד מכריע היה למעגל האבנים. המקום הזה הצליח להקסים את כולנו, גם את הסקפטים שביננו:

אנחנו בקושי מצליחים להיפרד מהמקום הקסום הזה, וממשיכים לנסוע צפונה לעבר העיירה Carlisle.

עוצרים בדרך לאכול- חמש מנות לארבעה אנשים:

קרלייל היא עיירת גבול, ובסמוך אליה עוברת חומת אדריאנוס אשר היוותה את קו הגבול בין אנגליה לסקוטלנד בתקופה הרומית.

אנחנו מחליטים לבקר במצודה:

פה אנחנו מבינים שאלה היו 21 פאונד הכי מופרכים שהוצאנו בטיול הזה, כי בתכלס חוץ מלראות את התותחים האלו, לא היה מה לראות שם. ואנחנו קצת מעוצבנים.  אנחנו- הכוונה אני. אפילו התא של משקפי השמש באוטו פוער את פיו בתדהמה כהזדהות עם אכזבתי:

אז נערך קונסלויום קצר באוטו. אם רוצים לנסוע לראות את החלקים המעניינים של החומה, מודיע ה ג`יפיאס, יש לשנס שעה וחצי נסיעה- ואנחנו קצת מתמרמרים. אנחנו- הכוונה אני.

ואז מציע מקגייבר, שנסתובב קצת במרכז הקניות של קרלייל כדי לאושש אותנו. אותנו- הכוונה אותי.

"כן, אמא" אומר הטייס " היום כל היום היה בטבע! התקשרו מאמריקן אקספרס ואמרו- `סליחה, גברתי, ההוצאות שלך היום היו נמוכות מהרגיל, גנבו לך את הכרטיס במקרה?`"

אז נעליים חדשות, כי מסורת לא שוברים. א ף  פ ע ם. 

שוב קפצנו לבקר את החברים שלנו מרקס אנד ספנסר באמטלות שווא, ולהלן הממצאים של היום:

אין בעד מה בנות- הכל למענכן ובשבילכן.

ופתאום נהיה 18:00 בערב, וכל החנויות נסגרו לנו בפרצוף, ואילו אנחנו נשארנו עם חצי תאוותנו בידנו. 

אז זה המקום לפצוח בוידוי אישי, ושוב, אני מקווה שלא תשפטו-

קוראים לי איילת, וכשאני מטיילת בחו"ל, הקיק שלי זה לשוטט בסופרמרקטים. ואם במקרה אני נמצאת בממלכה, הקיק שלי הוא סיינסבורי:

כמו בכל אתר תיירותי, אני תמיד מוצאת את הנקודה היהודית:

אחרית דבר: במשך שעה העברנו את הבאסה בסבבה בסיינסבורי, ושבנו לאחוזה שלנו הרבה אחרי השקיעה:

אני אף הגדלתי ראש והעמדתי סיר מרק עוף כמו בבית: 

מרתה סטיוארט! מאחורייך!

וזהו. להתראות מחר.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

17 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ayeletgazit אלא אם צויין אחרת