00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

דיסטורשן

סיכום שנת תשע"ה: אנשי השנה

לחלקים הקודמים של סיכום השנה: שירי השנה ; הופעות השנה 

 

אנחנו ממשיכים לסכם את השנה הנהדרת שהייתה כאן, ואני יודע שהיא הייתה נהדרת כי כל כך כיף לי להסתכל אחורה על כל הטוב שיצא השנה ולהרגיש סוף סוף שהמוזיקה שיוצאת פה שוות ערך לשאר המוזיקה הבינלאומית. האנשים הבאים הם בעיניי האחראיים הראשיים לשנה המוזיקלית הנהדרת הזו:

נצ'י נצ'

זאת הייתה שנה נהדרת להיפ הופ הישראלי, אבל אני מסרב לקרוא לכך תחייה מחודשת. כן, ההיפ הופ נעדר מהמיינסטרים במשך המון זמן (כש"קפה וסיגריה" של נצ'י נצ' הגיע לפלייליסט של גלגל"צ ב-2013, זה היה שיר ההיפ הופ הראשון שהגיע לפלייליסט מזה 4 שנים), אבל זה לא אומר שהוא לא היה קיים, ובטח שלא מת. נצ'י נצ' בהחלט פרץ למיינסטרים השנה, אבל הוא את קהל המעריצים שלו הוא הצליח לצבור כבר כשהוציא את אלבומו הקודם ב-2013 (ולקהל הזה יש חלק גדול בפריצה של נצ'י השנה). אין לי בעיה בכלל שנצ'י נצ' יוכתר כדמות המובילה של כל הטירוף הזה שעובר על ההיפ הופ הישראלי השנה. הגיע הזמן שבהיפ הופ הישראלי יהיה ראפר שנוכל להעריץ אותו בהנאה – שנוכל להרגיש שאנחנו מכירים אותו דרך השירים שלו. לנצ'י נצ' יש את זה – הוא אחד מהראפרים האמיתיים והישירים שפועלים כיום, והתרומה שהוא מביא להיפ הופ ולמוזיקה ישראלית בכלל היא חשובה ומוערכת.  

להאזנה

הקליק

שנת 2015 הייתה השנה המושלמת בשביל קאמבק של הקליק. ארבע שנים אחרי מחאת האוהלים, והמוזיקה ישראלית איבדה כל שביב של מחאה נוקבת ואמיצה. דווקא עכשיו, עם שרת תרבות שלא תהסס לצנזר אף אמן, זה היה הזמן המושלם בשביל הקליק להוציא אצבע משולשת נוספת בדמות אלבום נהדר. האלבום החדש, "אני לא בפסקול" הוא לא סתם תזכורת שהקליק קיימים והיו רלוונטיים מתישהו בשנות השמונים – הוא אמירה רלוונטית, חדה ונוקבת מתוך להקה שמצליחה לחזור לרגעי השיא שלה, ובדרך לייצר כמה שיאים חדשים. במדינה מתוקנת הקאמבק של הקליק היה יכול להוות נקודת מפנה במוזיקה הישראלית, ולעורר השראה באלפי אמנים להמשיך וליצור מחאה, אבל במדינה כמו שלנו לא בטוח אם דבר כזה יכול לקרות. זה תלוי בנו, והאם יש בנו את האומץ והרצון לייצר אמירה נוקבת ושנויה במחלוקת שהיא האמת שלנו, גם אם היא עלולה לגרום להתנגדות - הקליק הראו שזה אפשרי.

להאזנה

 

הילה רוח

הרוק הישראלי לא נמצא בתקופתו הטובה ביותר, ואני חושב שאחת הבעיות הגדולות שבו הוא המחסור בייצוג נשי בו. אנחנו צריכים יותר מוזיקאיות נהדרות בז'אנר הזה, כדי שכשמישהי כמו הילה רוח תוציא אלבום מעולה כמו "רופאה במערב" לא יצטרכו להתייחס בכל מקום לעובדה שהיא אישה. הילה רוח כאן לא רק כי היא אישה ברוק הישראלי, אלא כי היא ברוק הישראלי, נקודה. האלבום החדש שלה הוא דוגמא מופתית לאיך צריך ליצור מוזיקה בישראל – קצת שירים של משוררים מודרניים, קצת התעסקויות בנושאים כמו התבגרות, וקצת התכתבות עם המקום ממנו היא באה. ועדיין, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהיא נותנת קידום ענק לרוק הנשי בישראל. רוח יכולה לעמוד מאחורי תנועה ענקית של מוזיקאיות נהדרות שיוציאו מוזיקה נהדרת. כל מה שנשאר למוזיקאיות האלה זה להקשיב.  

להאזנה

 

שי צברי

הקטע באלבום החדש של שי צברי היא שאם מישהו אחר היה עושה בדיוק את מה שצברי עשה זה לא היה עובד. זאת הנשמה של צברי לכל אורך האלבום, על הביצועים החיים שלו (היש דרך אחרת להקליט את שי צברי ?) שהופכת את האלבום הזה למשהו ענק. צברי הראה דרך המוזיקה שלו את עצמו ואת מה שהוא מאמין בו, ואיזה מזל שהמסרים שלו הם מסרים כל כך יפים – הוא יצר את המוזיקה הישראלית ביותר שיצאה השנה, התעסק בדת בצורה ראויה ואוהבת, והראה שמה שהכי חשוב זה לנגן אהבה, באהבה. זה הדבר שהכי בולט באלבום הזה, ובצברי בלבד – האהבה והתשוקה למוזיקה ולכל דבר הם מה שצברי רוצה להביע דרך השירה שלו, ואף אחד לא עושה זאת יותר טוב ממנו.  

להאזנה

אחרונים חביבים, להקת השנה שלי: ועדת חריגים 

אז למה ועדת חריגים הם אמני השנה שלי ? כי הם מייצגים בצורה המושלמת את המוזיקה שיצאה השנה בישראל. מוזיקה שמסתכלת מבפנים החוצה – לאו דווקא כדי להתחנף לשאר העולם, אלא כדי להציג להם את המשמעות של מוזיקה ישראלית. האלבום של ועדת חריגים מזכיר לי לפני הכל את תל אביב, ויש בו אווירת נעורים ישראלית שרק ישראלים יוכלו להרגיש. ועדת חריגים לקחו הימור כשהם בחרו לעשות מוזיקה כזאת – התגובה של העולם הייתה יכולה להיות התעלמות מוחלטת, או התלהבות מהמסתורין המסקרן במוזיקה של יובל הרינג ולהקתו. למזלם, הדבר השני קרה, וההצלחה הכי גדולה של להקה ישראלית בחו"ל השנה שייך לועדת חריגים. אפשר לראות את הגישה המוזיקלית של יובל הרינג בכל כך הרבה אלבומים ישראליים שיצאו השנה, בחלקם הוא לקח איזה שהוא חלק ביצירתם (כמו האלבומים של ג'יין בורדו ותעני אסתר), ולכן אני רואה בו כאחד האחראיים לשנה הכה מוצלחת הזו במוזיקה הישראלית. האלבום האחרון של ועדת חריגים הוא מעולה, אך עדיין יש בו בעיות. עם זאת, הבעיות האלה הם רק הימורים שיובל הרינג לקח ופספס את המטרה –בדיוק כמו באלבום הקודם של הלהקה, רק עם קצת פחות פספוסים. כפי שזה נראה כרגע, באלבום הבא של הלהקה יהיו אפילו פחות פספוסים, וזה הסוד של הלהקה – הם יוצרים משכילים בעלי נסיון, שיודעים לקחת סיכונים וללמוד מטעויות, ואלו בדיוק אמנים שאני רוצה יותר לראות במוזיקה הישראלית.

להאזנה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל jokerface5 אלא אם צויין אחרת