00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

Cherry Blossoms

מסעות למעמקי הנשמה

צלקת

בניגוד לפעם הקודמת, בה גירדו ממני את צבר התאים ללא הבחנה, הפעם היה צורך לשמר את הרקמה החיה שהוצאה בפולשנות, מין פרוצדורה כזאת.  ודווקא אז רציתי לבקש, אם אפשר, להוציא בעדינות, אולי אשמור את העובר בצנצנת פורמלין, למקרה שאתחרט או סתם ארצה להתבונן ולהיזכר שוב.

בשבועות שקדמו לכך, קשה היה לעקוב אחרי כמות הפעמים בה מיששו, מדדו ואבחנו אותי, גם לאחר שהוסר החשש, לצורך תכנון וקביעת המשך התהליך. צריך להוציא את הגוש, אחרת ימשיך לגדול ולהתפשט. אבל החשש הגדול שלי היה דווקא הצלקת, מזכרת קטנה שתישאר ותזכיר לי  את התקופה המטלטלת הזאת. המומחה האחרון הבטיח שיחתוך בזהירות, מסביב לפטמה, כך שרק אני והוא נדע מה היה.

בבוקר הניתוח עוד צריך לפנות את הדירה שנארזה בזריזות תוך ימים ספורים. חיים שלמים של שני אנשים שנכנסים לכמה קופסאות קרטון בודדות. הדיירים שנכנסים הם לא הזוג בהריון, אלו שבחנו בדקדוק את חדר השינה הקטן, זה שהיה מיועד לתינוק שלי. אלא זוג טרי וצעיר שלא היה להם מושג על שהתרחש כאן. המפתח נמסר ועכשיו צריך להזדרז להספיק לשעה בה נתבקשתי להתייצב. תהליך הקליטה מרגיש מוכר ושגרתי. מפשילה את החלוק כדי שיסמנו את קו החיתוך, בעט פשוט. מנסה להישאר ערה כמה שאפשר, רוצה לזכור ולעקוב אחרי תהליך הטשטוש אבל גם זה לא בשליטתי והסמים שמוזרקים עושים את שלהם.

את התחבושת אאזור אומץ להוריד רק ימים רבים אחרי, סקרנית לראות מה נשאר ואם עמד בהבטחה, אבל הצלקת תמיד תישאר.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל CherryBlossoms אלא אם צויין אחרת