00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

ספי - ההרפתקאה מפסיקה בתפוז!

מעביר את הבלוג לאתר אחר...

12 שנים לבלוג!

12 שנים לבלוג!

אי אפשר לומר שזה לא מרשים, זה קרוב לוודאי יותר זמן מרוב המערכות יחסים של בניאדם! הבעיה שאין לי ממש מה לכתוב על אירוע נדיר זה, לאחרונה התחלתי לעשות גיבוי לבלוג וקראתי כל מיני רשומות ישנות שלי (לפחות את ה 200 הראשונות) וזה מעניין לראות כמה שמות הבלוג עבר וקטגוריות (בקרוב יעבור גם ל 40 פלוס) אבל סיגנון הכתיבה הפשוט לא השתנה ואם חשבתי שעכשיו יש לי רשומות קצרות, אז בהתחלה עוד כתבתי הרבה פחות. למה אני לא כותב הרבה? האמת שאין לי ממש מה לכתוב, החיים עוברים בין עבודה ושינה ולפעמים טיסות לחו"ל שעליהן אני כן כותב. בסוף השבוע האחרון ניפגשתי עם הידידה הישראלית הכי ותיקה שלי, עוד לפני שבכלל היה לי בלוג או אפילו לפני שנכנסתי לתפוז. חגגנו לה PRE-יום-הולדת פלוס על הדוקטורט שלה וגם לטיסה שלה לארה"ב בקרוב. מצחיק לחשוב שכולם עוזבים את הארץ ואני שרצה לעוף מפה, נשאר תקוע כאן.

לפני שניפגשתי איתה, עשיתי גם "פגישת מחזור" עם שני החברים הכי ותיקים שלי, כפי הנראה שלושתינו עובדים באותו איזור, אז נפגשנו לארוחת ערב!

איתם בכלל אני בקשר בין 26 ל 28 שנים שזה כבר לפחות רבע מהחיים! לא יודע אם בכלל חושבים על כמות כזו של שנים של להכיר מישהו והאמת? שעם כל השנים האלו, לא יודע אם מישהו באמת מכיר מישהו. הרי כל אחד מתמקד במסלול החיים שלו ורק נפגשים מידי פעם או מעבירים מסרים וניזכרים בכל מה שהיה לנו בעבר ביחד. לכל אלו ששואלים מה המטרה בחיים, אז תפנימו את זה, אין שום מטרה בחיים! כל מה שאתם עושים עכשיו, זה החיים עצמם וזה לא הולך להשתנות. מטרה זה משהו שאנחנו נשים לעצמינו והיקום ימשיך להתקדם בין אם נעשה משהו מעניין או לא! איך נעסיק את עצמינו זה כבר הבעיה שלנו ולא של אף אחד אחר. ה"מטרה" ששמתי לעצמי, זה להמשיך לטייל בעולם, אם יהיה מזל אז נצליח מידי פעם לצרף מישהי ואם לא אז לא. אני אהנה בכל דרך שתהיה, כי אם יש משהו שלמדתי מכל השנים לבד, זה איך להעסיק את עצמי גם כשאני משועמם רצח מהכל.

אם כבר מזכיר "פגישות מחזור" אז שנה הבאה כשאחגוג את היום הולדת באורלנדו, אפגש עם הידידת אינטרנט הראשונה שלי וזה יהיה ה 20 שנה שלנו!

לפעמים מעניין אותי לדעת מה קורה בחיים של כל אלו שהיו פה בתחילת דרכו של הבלוג, האם הם בכלל זוכרים אותי כמו שאני זוכר אותם? או שהייתי עוד אחד בדרך? אולי זה בין הסיבות שאנשים פותחים פרופילים ומעלים מיליון תמונות, כדי להראות שהם קיימים ואולי יזכרו אותם ככה. אבל בואו נחשוב על כל אותם שחקנים משנות ה 30 וה 40 והלאה, מי מהצעירים של היום זוכר או מכיר אותם? מה שאומר שגם הם בסופו של דבר ישכחו להם כי שום דבר לא באמת לנצח. לכן אנחנו צריכים ללמוד להנות מהרגע שיש לנו, מהעכשיו ולא ממה שאולי יהיה ושמישהו יזכור אותנו. לא משנה כמה DNA תעבירו הלאה, זה לא המשך שלכם אלא דור אחר ושהדור השני או השלישי אחרי זה כבר לא ידע מי הייתם בכלל גם אם ינברו לתוך העבר. זה למה לא ממש מטריד אותי מילדים, אם בעבר חשבתי שיהיו, בשנים האחרונות האלו הגעתי למסקנה שאין לי חשק להשקיע את החיים בשביל ילד.

אין לי מושג לאן יובילו אותי החיים, אבל בסופו של דבר, הם לא יובילו לשום מקום שאני לא אקח באופן אישי את הרגליים שלי אליו...

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Sefy אלא אם צויין אחרת