00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אי-שם על הקשת

זכויות יוצרים

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות לסולה שלי, למעט מקרים ספציפיים שלגביהם מצוין בגוף הרשומה כי הם מהווים ציטוט מדברי אחרים.

אין לאף גורם, גם לא לתפוז אנשים, זכות להעתיק רשומה זו או חלקים ממנה, ללא קבלת רשות מפורשת מן היוצרת סולה שלי.

ניתן להתייחס לכתוב ברשומה זו ע"י הפנייה (לינק) אליה.

קשה לי

אני כנראה משוגעת או מזוכיסטית, אם אני נכנסת שוב ושוב לפורום "אוטיזם, אספרגר ו-PDD". אין כמעט יום בלי נושא כלשהו שמקפיץ לי את הפיוזים. קשה לי לקרוא שוב ושוב כמה קשה לגדל ילד אוטיסט, וכמה נורא גורלם של אלה שנגזר עליהם לחיות עם אוטיזם.
אם אני מגיבה, קשה לי עוד יותר. קשה אם מתעלמים, ועוד יותר קשה אם עונים. אלה הורים מסורים, שבאמת רוצים את טובת ילדיהם. איך הם לא רואים? איך אני יכולה להראות להם עד כמה העולם הפנימי יכול להיות צבעוני ועשיר?
כמובן, אני "מתפקדת", אז אני לא יכולה לתאר לעצמי כמה קשה להיות אוטיסט "בתפקוד נמוך", כאשר אין מי שמבין אותך ברמה הבסיסית ביותר. אבל אחרי שנחשפתי לעולמם של אוטיסטים שחוץ מכישרון הכתיבה שלהם, אין שום דבר "גבוה" בתפקודם... אנשים מקסימים, שחייהם רצופים מאבקים... אני לא יכולה להירגע - איך זה שהאינפורמציה נמצאת בהישג יד (או עכבר), ואנשים לא טורחים להסתכל. כי כל מי שהיה טורח, היה משנה את היחס שלו לנכות ולנכים. כמו שאני שיניתי. האנשים ה"מסכנים" האלה הם הגיבורים שלי, מקור לחוכמה ולכוח.
אז מה יש לי לחפש אצל ההורים שמנסים למלט את ילדיהם ואת עצמם מן הגורל הנורא ששמו אוטיזם? למה אני עושה זאת לעצמי? למה קשה לי להתחבר לאינטרנט בלי להעלות את דף הפורום?
מקווה שזה יעבור לי... האנרגיה מוגבלת, וכך גם הזמן.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

31 תגובות

תמונות מן המאמר
מכתש רמון
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל סולה שלי אלא אם צויין אחרת