44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זיכרון בפועל

כתיבה אינטרנטית על מין

 

מהפכת האינטרנט קרתה בסוף שנות התשעים של המאה הקודמת, בד בבד עם התפרקות נישואיי. התחלתי לגלוש בפורטלים ישראליים קצת אחרי שנכנסתי לעולם הפנויים-פנויות. עבר קצת זמן, והתחלתי לשים לב לתופעה מעניינת. אחת לכמה שבועות, נתקלתי בטקסט שעסק במיניות מנקודת מבט של אשה, המעידה על עצמה שהיא דוגלת בחופש מיני ומתארת את חוויותיה המיניות המזדמנות עם גברים. בטקסטים האלו הייתה יומרה ספרותית, אבל לא איכות ספרותית. כמי שיש לו בעצמו יומרות ספרותיות, זיהיתי את הרצון לתרגם חוויה אישית לחוויה אוניברסלית, ולזכות בהכרה. ניכר, כי הכותבות ניסו להישמע קלילות ומשעשעות, כמו חלוצת הז'אנר היהודיה האמריקנית אריקה ג'ונג. גם זה לא ממש הצליח להן, לפחות לא במה שנוגע אלי. הטקסטים האלה אף פעם לא הצחיקו אותי, ואני דווקא אחד שמוצא צדדים מצחיקים בהרבה תופעות לא מצחיקות בכלל. הם הביאו אותי לידי גירוי מיני, וגם עוררו בי חוסר נחת, שלא הבנתי אז את מקורו.

 

 

כל עוד שהטקסטים הללו היו מגיעים במייל, לא היה לי יותר מדי מה לעשות איתם. כשנכנסתי לעולם הפורומים והבלוגים, ומצאתי שגם שם מתפרסמים טקסטים כאלו, נפתחה לפניי האפשרות להגיב על הטקסטים האלו. כשהגבתי, הייתי מודע מאד לתקווה שפיעמה בי, שאולי כותבות הטקסטים תיאותנה לזרום גם איתי. בהנחה שאכן מדובר בנשים, זאת אומרת. במבט לאחור, אני יכול לומר שתגובותיי גם נבעו מניסיון לפענח את חוסר הנחת שהטקסטים עוררו בי. התגובות לתגובות שלי נעו בין חוסר תגובה לבין תגובה תוקפנית. מקצת הכותבות האלמוניות הטיחו באזניי שבטח כבר הרבה זמן לא זיינתי – מה שהיה נכון, אגב – ואחרות הביעו את בטחונן בכך שיש לי זין קטן. כותבות מתוחכמות יותר טענו כלפיי שאין לי חוש הומור, ושאין לי כלים להעריך כתיבה בדיונית איכותית. עם ההאשמות הללו היה לי קל יותר להתמודד.

 

 

שנים עברו, הכרתי אנשים חדשים, שמעתי את הסיפורים שלהם, למדתי מהם כמה דברים, וגם התנסיתי בכמה דברים. אני יודע היום הרבה יותר דברים על הדיכוי שנשים סופגות בכל החברות האנושיות המוכרות לנו. הדיכוי הזה פועל גם בתחום המיני. הדיכוי הזה, כמו כל דיכוי, מעורר זעם ועלבון – מוצדקים לגמרי, אגב – אבל מה שמיוחד בקשר אליו הוא, שהוא משאיר מקום לאשליות. אשה שחוטפת מכות מבן זוגה, יש מעט מאד שהיא יכולה לעשות כדי לשקם את הדימוי שלה בעיני עצמה. אבל אשה שנפגעת בתחום המיני, יש כמה דברים שהיא יכולה לעשות כדי להחזיר לעצמה את הכבוד העצמי. אחד מהם הוא לפרסם טקסט ספרותי כביכול שמתאר את מה שהיא עברה, ואת מה שהיא שמעה שנשים אחרות עברו, ולקבל עליו מערופים מנשים אחרות, שיכולות בוודאי להזדהות עם טקסט כזה. אם הגבר שפגע בה יקרא את הטקסט ויבין שזה עליו, בכלל רווח נקי.   

 

 

צר לי על הנשים שכותבות את הטכסטים הללו, בעיקר על אלה שאינן טורחות להסוות את זהותן. פורומים אינטרנטיים הופכים לעתים קרובות לקהילות שיש להן קיום מחוץ לאינטרנט, והם גם משמשים זירת הכרויות למטרת הקמת קשר זוגי. אני מאמין, שאשה שכותבת בגוף ראשון על החופש המיני שלה מצמצמת במו ידיה את מספר הגברים, שיקחו אותה בחשבון בתור שותפה לחיים. אולי יש כאלה, אבל מעט. לעומת זאת, היא מזמנת לעצמה פניות מצד גברים, שמעוניינים בהתנסויות מיניות בלבד. והרי לא זה מה שהיא רוצה. היא רוצה לבטא את זעמה ואת עלבונה, היא רוצה הכרה באיכויותיה ככותבת, והיא גם רוצה למצוא קשר זוגי מתישהוא. ולפיכך, היום גם לא קשה לי להבין את חוסר הנחת שחשתי אז, בימיי הראשונים כגרוש, למקרא הטקסטים האלו. כי אלו בדיוק הדברים שגם אני רציתי.

 

 

אפרופו זעם ועלבון, קראתי כל מה שנכתב על שרת התרבות והספורט החדשה, ואין לי מה להוסיף, זולת זאת: מי שמבסס את הקריירה הפוליטית שלו על זעם ועלבון, ראש ממשלה הוא כבר לא יהיה. 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

21 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שושן פרא אלא אם צויין אחרת