00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סרטים, מוזיקה וכאלה

"סרטים, מוזיקה, וכאלה", 2011-2015

טוב, אם ביקרתם כאן, ב... שנה האחרונה, בטח שמתם לב שהבלוג הזה מת בעצם, למרות שבכל אחד משלושת הפוסטים האחרונים שיש פה בכל זאת יש כלשהי הבטחה ל"אני הולך להמשיך את זה, אל תדאגו, אל תדאגו".

אבל בסופו של דבר, זה לא קרה. כי כנראה לא הבנתי לפני זה איך החיים שלי באמת הולכים להיראות כשאני כבר אגיע לתקופות שאתה לומד לבגרויות, מה שמונע ממך לראות סרטים ולשמוע מוזיקה לעומק, ועוד יותר גרוע, מונע ממך מוטיבציה לכתוב עליהם, ובטח לתפעל בלוג תוך כדי. וזה לא שהפסקתי לאהוב סרטים, פשוט גם גיליתי דברים אחרים שלקחו לי זמן מזה והפעם מיוזמתי. הפרחים ללואיס ואן חאל, והמבין יבין.
ועוד סיבה למוות הזה היא סיבה שכבר לא כ"כ קשורה אליי. לא נעים להגיד את זה, אבל תפוז מת. כבלוגיה, ובטח כאתר פורומים. ואני אומנם צברתי לעצמי קהל קוראים נאמן, אבל אני לא רוצה סתם לכתוב פה למגירה ושאף אחד לא יקרא את זה. אולי ביום מן הימים אני אהיה עיתונאי שמספיק אנשים יתעניינו במה שהוא כותב גם כדי להיכנס לבלוג שלו, אבל זה לא המצב, ומה שיש לי כרגע, במיוחד כשכל הרשת הזאת שנקראת תפוז קורסת בכל המובנים, בקושי יש ויהיו לי קוראים, בין אם מחוץ לאתר ובין אם דרך האתר עצמו - ובמילים אחרות, זאת הסגירה של פורום הקולנוע בתפוז שהביאה אותי לשים סוף רשמי לזה. מכיוון שאני מסיים עכשיו את כיתה י"א, וי"ב היא שנה הרבה יותר קלה ומרווחת, חשבתי אולי להחזיר את הבלוג לעונת פרישה עד הרגע שבו אני מתגייס, אבל באמת שבמצב הקוראים הנוכחי אני לא רואה לזה טעם.

אני יודע, זה לא כיף ככה להיפרד. היה לי ממש כיף פה. הייתי זאטוט בר מצווה שפתח בלוג כדי לנקום ב"עין הדג", והיום איכשהו אני כבר בכיר עין הדג, ומעבר לזה אני גם עוד שנייה בן 18 עם צו ראשון וכל מיני דברים כאלה מאחוריו. אחד החלקים החשובים בחיים שלי לפיכך עבר עם הבלוג הזה. ושחצני כמה שזה יישמע, אני יודע על כמה וכמה חבר'ה שפתחו בלוגים דומים בהשראתי, שזאת וואחד תחושה נעימה. קיבלתי המון מחמאות על הכתיבה שלי, ובסופו של דבר הבלוג הזה עזר לי לקדם את התחביב הזה שלי, של לכתוב, ברמה שהבנתי שאני רוצה ויכול להפוך את זה בעתיד לדבר שמביא לי פרנסה. ואני בהחלט מתכוון לקדם את זה כשאני אוכל, אבל אני לא חושב שאני אוכל לעשות את זה פה יותר. זה פשוט תוקע אותי. ויודעים מה? אני אחזור. לא לתפוז כאמור, כי מי יודע אם האתר יהיה קיים בכלל בעוד 4 שנים, כשאני אסיים צבא. אבל עד אז אני מאוד מקווה שתוכלו לקרוא דברים שלי בכל מיני פינות ברחבי האינטרנט, ובאיזשהו יום, כשאני אדע שאני יכול ושאנשים יקראו את זה (והם יקראו את זה. לא שחצן, נחוש), אני הולך לפתוח עוד בלוג. והוא יהיה על סרטים, הוא יהיה על מוזיקה, והוא יהיה על כאלה. והוא יהיה עצמאי, והוא יהיה יותר טוב מכל דבר שכתבתי פה. ואני כבר בימים הקרובים אתחיל להעביר את כל החומרים ששווים משהו בבלוג הזה לוורד, כדי שהם לא יאבדו בשאול תחתית. ואתם גם תהיו שם. כן?

אז אני רוצה להודות לתפוז שהייתה בית חם לבלוג הזה עד הרגע שבו החלה הנפילה, אני רוצה להודות לאח שלי שהוא זה שהציע לי לפתוח את הדבר, לחבר'ה מעין הדג שהגירוש של הפרסונה האינטרנטית הקודמת שלי מהאתר שלהם היא מה שדירבן אותי לכתוב את הבלוג הזה, לכל מי שאי פעם נכנס לפה מהפורומים בתפוז וכל מי שנכנס לכאן דרך הניק שלי בכל אתר אחר שאני מגיב בו, ותודה לג'וני שיצר את הכינוי שילווה אותי גם באותו בלוג היפוטתי שייפתח בעוד שנים, ושכל הכתיבה שלי היא סוג של מונומנטה לזכרו, ותודה לכל מי שהגיב, קרא, לייקק וגם להוא שהגיע לכאן כשחיפש בגוגל "סקס הודו כחול סמים סרט". ובעיקרון, תודה לכולם שהייתם מוכנים לקרוא את השטויות של איזה ילד אחד מחצור הגלילית על סרטים, על רוק ומטאל (דוגרי לא דיברתי על סגנונות מוזיקה רחבים מדי, הא? אולי בבלוג הבא יהיו ביקורות על טופאק), ועל כל מיני שיט אחר.

אז עד הפעם הבאה, ותהיה פעם הבאה, אני שנאוצר משהו, או עזבו, גבי.
ותמיד תזכרו שצריך לאכול הרבה ויטמינים ולקיים יחסי מין מוגנים.

ולסיום הנה שיר שמתכתב עם קלישאת ה"סוף זה תמיד התחלה, לה-לה-לה-לה-לה-לה-לה".
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שנאוצר משהו אלא אם צויין אחרת