00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

דיסטורשן

שבעה שירים בשבוע: לייב בלוגינג (פוסט סופי)

אהלן, אהלן ואהלן ! ברוכים הבאים ללייב הבלוגינג הראשון של שבעה שירם בשבוע ! 

אז מה עושים כאן ? זה כמו מדור רגיל של שבעה שירים בשבוע - יפורסמו כאן שבעה שירים שעשו לי את השבוע, רק שהפעם אני לא אעלה את כולם בבת אחת, אלא בכל יום שיר אחד שעשה לי את היום. 

למה אני עושה את זה ? כי זה כיף ! וגם כי "שבעה שירים בשבוע" זה דרך מסוימת להראות את הרגלי ההאזנה שלי, והלייב בלוגינג זה פשוט זווית אחרת לבחון את ההרגלים האלו. 

אז בואו נתחיל ! 

 

the avalanches - since i left you 

בפעם הראשונה שאתם שומעים את האלבום היחיד שהאבלנשס הוציאו, since i left you מ-2000, תעשו זאת בתחנת רכבת. תשבו ברציף לבד, וכשהרכבת תגיע, תראו איך כמות האנשים ברציף עולה מ-0 ל-100 בשנייה. תבחנו את הפרצופים של האנשים שיוצאים מהרכבת - כמה מהם לובשים משקפי שמש ? לכמה מהם יש צלקות על הפנים ? כמה מהם נראים מאושרים ? האבלנשס לא שואלים אף אחת מהשאלות האלו באלבום שלהם, אבל כשהשיר הזה ברקע, פתאום אתה נהיה מודע יותר לפרטים האלה, לאנושיות, ליופי המכוער של העולם. זה  מה שהופך את האלבום הזה, שבו האבלנשס לוקחים את הצלילים הכי אנושיים בעולם ומתיכים אותם כדי ליצור את הפסקול האולטימטיבי לחיים העירוניים, לאלבום מופתי.  

animal collective - for reverend green 

חברי האנימל קולקטיב לעד יכונו "חייזרים". תנו לי עוד להקה שבשנות האלפיים היה לה חצי מהמקוריות והייחודיות שהיה ועדיין יש לאנימל קולקטיב. מכאן שלעובדה הזו יש רק הסבר אחד - הם חייזרים שיום אחד הגיעו לכדור הארץ, לבשו את החליפות האנושיות שלהם והתחילו במסע מיסיונרי שמטרתו להפיץ את המוזיקה של הכוכב המוזר שממנו הם הגיעו. הרגעים הכי טובים של החייזרים האלו הם הרגעים בהם הם לומדים אנושיות מהי דוגמה מעולה לכך הוא האלבום המופתי שלהם מ-2009, merriweather post pavillon, שהוא כנראה הכי אנושי ומרגש של קולקטיב החיות, אבל אני בחרתי להביא לפה דווקא שיר מאלבום אחר, strawberry jam מ- 2007. אם הייתי מכיר את הכוכב שממנו באו אנימל קולקטיב, הייתי אומר שזאת המוזיקה ששמעו על הכוכב הזה באייטיז. הצרחות המפתיעות של פנדה בר בפזמון (לא שיש משהו שהוא לא מפתיע במוזיקה של הלהקה.) הן הביטוי הכי יפה ששמעתי לחופש אמנותי. 

 

bright eyes - old soul song 

השיר הזה הוא, לכאורה, ההפך הגמור מהמוזיקה של האבלנשס. הוא לא מסמפל שום דבר, אלא יוצר יש מאין. ועדיין, התוצאה היא דומה. גם כאן מומלץ להאזין כשאתה בוחן את הרגעים הקטנים שנמצאים בעולם שבחוץ, וגם כאן ניתן בקלות רבה למצוא את האושר ברגעים האלה. יש שירים שנראה שהם שמים פילטר על העולם והופכים אותו ליפה יותר, כשלמעשה הם פשוט גורמים ליופי הזה לצוף למעלה ביותר קלות. 

lcd soundsystem - you wanted a hit 

אני מנסה לחשוב במה מתייחדת המוזיקה של העשור האחרון. עד עכשיו לא ניסיתי להבחין בהבדלים של העשור הנוכחי מהעשור הראשון של שנות האלפיים, אבל עכשיו, חמש שנים בתוך העשור הנוכחי, החלטתי שהגיע הזמן לבחון את השינוי שהמוזיקה עברה במהלך חמש השנים האלו. עד עכשיו היה ידוע לי שהשינוי פחות נמצא במוזיקה עצמה, אלא במה שמלווה אותה. כמו שג'יימס מרפי שר בשיר שמקושר למעלה: "there's lights and sounds and stories, music's just a part" - המוזיקה של העשור הנוכחי הפכה רק לחלק מהשלם. מוזיקה הפכה לחלק מ"מוצר". המוצר הזה מכיל, חוץ ממוזיקה, גם יח"ץ, מוניטין, סיפורים ועוד אלמנטים שלא קשורים למוזיקה עצמה בכלל. כמובן, ההתעסקות מחוץ למוזיקה כללה גם דברים טובים: התחלנו לחקור את הדרך בה אנחנו צורכים מוזיקה - אמנם רדיוהד עשו זאת כבר בעשור הקודם, אבל הם פתחו את הצוהר לאלפי להקות שהחלו לשחרר בצורה דיגיטלית את המוזיקה שלהם, או לאמנים כמו ביונסה ו... שרית חדד ששחררו את האלבום שלהם בהפתעה. 

זאת עובדה שכאמור כבר ידעתי על העשור הזה, וזה בדיוק מה שהפריע לי. שמעתי המון מוזיקה בחמש השנים האחרונות, איך יכול להיות שכל הדברים שאפשר להגיד על השנים האלה לא קשורים למוזיקה בכלל ? 

ואז חזרתי לאלבום השלישי והאחרון של אל סי די סאונדסיסטם, this is happening, והבנתי סוף כל סוף את המוזיקה בעשור הנוכחי. המוזיקה הזאת מנתחת את עצמה לדעת. הלהקות הגדולות של השנים האחרונות מנסות להבין דרך המוזיקה שלהם, בדיוק כמו שאני תוהה, מה זה לעשות מוזיקה בעשור הנוכחי. חלק מנסות לחדש מוזיקלית - להוכיח שיש צלילים שעדיין לא הגענו אליהם, למרות שזה נראה כאילו הכל כבר נוצר ואין שום דבר מקורי יותר. חלק מנסות להוציא אמירה על התרבות הפופולרית, על תעשיית המוזיקה ונגזרותיה. באלבום ההוא של אל סי די סאונדסיסטם, ג'יימס מרפי מצליח לשלב את שני החלקים האלה - הוא מצליח לחדש מוזיקלית מחד - כמו תמיד, הוא יוצר מוזיקה מלאת השפעות מהעבר, שמרגישה כמו מוזיקה מהעתיד, ומאידך, הוא מצליח ליצור אמירה חזקה על תעשיית המוזיקה ועל המעריצים בו זמנית. הוא מבקר את הדרך בה כל אחד מאיתנו תופס מוזיקה, בין אם אלה הצרכנים של המוזיקה, המעריצים, שרוצים את זה "אמיתי" אבל בכלל לא יודעים מה זה אמיתי, ובין אם זה אלה המנהלים את העניינים, שתמיד דורשים כמה שיותר להיטים כמה שיותר מהר. ומעל הכל, האלבום הזה מצדיק את השם שלו, שלמעשה מגדיר מאוד יפה את המוזיקה שיוצאת בעשור הנוכחי - מוזיקה שמרגישה הכי כאן ועכשיו, ויודעת לתפוס רגע מסוים בעולם התרבותי שלנו ולהנציח אותו.     

 

arcade fire - here comes the night time 

שתי סיבות שהשיר הזה עולה לכאן היום: 

1. כדי לחזק את העובדה מאתמול שג'יימס מרפי הוא גאון, והוא אפילו לא צריך להיות בפרונט כדי לעמוד מאחורי האלבומים החשובים של העשור הנוכחי. באלבום האחרון של ארקייד פייר למשל, reflektor מ-2013, מרפי יושב בעמדת המפיק. למרות שהוא לא יוצר את המוזיקה, אי אפשר שלא לשמוע את טביעת האצבע שלו בשירי אלבום, שאחד מהם זה השיר הנהדר הזה - את הרגעים הקטנים מחד, כמו ליין הקלידים בפזמון, ואת התחושה הכללית מאידך: התחושה שזה שיר פופ פשוט שמתארך והופך למשהו הרבה יותר גדול. זה שיר ענק, כמו כמעט כל שיר שמרפי מעורב בו. 

2. כדי לשתף אתכם בשמחה שחשתי כששמעתי את האלבום הזה והבנתי כמה האזניים שלי התפתחו בשנה וחצי שעברה מאז יציאת האלבום הזה, ושעכשיו קל לי יותר לעכל אותו. איזה כיף לדעת שלא רק המוזיקה משתנה, אלא שגם אני משתנה ומתפתח איתה. 

זה ללא ספק אחד מהשירים הכי גדולים שיצאו בשנים האחרונות, והוא גורם לי לחייך ולרקוד כל פעם שאני שומע אותו.  

 

the pharcyde - otha fish 

ללא ספק, התקופה האהובה עליי של ההיפ-הופ היא שנות ה-90. אמנם באמצע העשור היה את כל המוות של טופאק וביגי, והסכסוכים הנוראים של החוף המזרחי עם החוף המערבי, אבל העשור הזה התחיל והסתיים עם כמה מהאלבומים הטובים והחשובים בתולדות ההיפ הופ. אחד האלבומים הדפיניטיביים של אותה תקופה הוא אלבום הבכורה של פרסייד - רביעיית הראפרים האדירה. האלבום הזה הכיל כל מה שהיה טוב בהיפ הופ באותן שנים - ביטים נהדרים, פלואו חסר-מעצורים, אווירה סטלנית ומעל הכל - כיף. כי אין כמו לשמוע ארבעה ראפרים שנהנים אחד מהשני, נותנים את הקטעים שלהם לפי הסדר, ולרגע לא עוצרים. למרות זאת, הקטע שהחלטתי להביא לכם הוא טראק בו מופיע רק ראפר אחד מהחבורה - סליםקיד 3 נותן פה את אחד מקטעי הראפ הערסיים ביותר בתולדות הראפ. לא משנה כמה מילים הוא מוציא מהפה, וכמה הפלואו שלו מהיר, נראה שסלים קיד לוקח את הזמן עם הטראק הזה, ועושה אותו במינימום מאמץ. יותר מעשרים שנה עברו מאז האלבום הזה, והוא לא מאבד מזוהרו.  

שי צברי - שחרית 

יש לי מנהג שטיפחתי מאז שיצא אלבום הבכורה של שי צברי בתחילת השנה, ולפיו אני משתדל בכל יום להתחיל את הבוקר עם שיר הפתיחה של האלבום, "שחרית", שהוא ללא ספק אחד משירי השנה שלי. אני כל כך אוהב את זה שמצד אחד צברי לא לוקח את התפילה המסורתית ומלחין לה מנגינה, אלא משתמש בפרשנות אחרת מתוך אהבה לאותה תפילה (את השיר כתב אלי אליהו הנהדר), ומצד שני, הוא אפילו מרשה לעצמו קצת לבקר את התפילה הזאת, עם טקסט חד ושנון. ושאני לא אתחיל לדבר על הצד השלישי - המוזיקה, הגרוב המעורר והמרים של צברי ונבחרת הגרוב של המזרח התיכון. כל התערובת הזאת מובילה לתחושה מאוד ישראלית בשיר, והופכת אותו לאחד השירים החזקים שיצאו כאן השנה.

 

זהו, סיימנו את הלייב בלוגינג ! היה לי מאוד כיף לבנות את הפוסט לנגד עיניכם, ומקווה שגם אתם נהניתם. נתראה שבוע הבא !    

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל jokerface5 אלא אם צויין אחרת