44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זיכרון בפועל

עפיפונים – רומאן גארי

 

קיבלתי את "עפיפונים" במהדורה חדשה מתנה מאחותי לחג הפסח. אמנם היה פתק החלפה, אבל אמרתי, אולי בכל זאת אשמור אצלי את הספר, בכל זאת מתנה מאחותי, ואולי גם אקרא אותו, בכל זאת הפרנקופילים שבינינו משבחים ומהללים אותו כל כך.

עלילת הספר, מתוך ויקיפדיה (ספר שיש עליו ערך בויקיפדיה, בטח שווה לקרוא אותו,לא?):

העלילה מספרת את סיפור אהבתו האובססיבית של נער צרפתי מכפר קטן בנורמנדי בשם לודו, ללילה נערה פולנייה בת למשפחת אצילים עתיקה. עת שפורצת מלחמת העולם השנייה מתפצלות דרכיהם כשהיא נשארת בפולין והוא בצרפת. לודו מתאבל על המרחק שבינו לבין אהובתו ועל שליטת הנאצים בצרפת.  לודו מצטרף לתנועת ההתנגדות הצרפתית אליה הוא מוזמן על ידי מאדם ז'ולי, יהודיה בעלת בית בושת שמשנה את שמה וזהותה כדי לשרוד, ופעילה בסתר בתנועת ההתנגדות. בין לבין העלילה גם מספרת על דודו שוחר השלום של לודו, אמברואז פלרי, שהוא לוחם חופש ובונה עפיפונים (מכאן שם הספר).

עלילת משנה נוספת מתארת את מאבקו של השף מארסלן דופרה, בעליה של מסעדת "קלו ז'ולי", לשמור על כבוד המטבח הצרפתי. דופרה אמנם משרת את הקצונה הנאצית שבאה לסעוד אצלו, אך הוא רואה את עצמו כ"שומר על הגחלת" של גדולתה של תרבות צרפת. העלילה רצופה באנקדוטות על אירועים אמיתיים שהתרחשו במהלך המלחמה, כגון הפרק בו נוסע אמברואז פלרי לכפר לה שמבון-סור-ליניון ועוזר לתושבי הכפר ולמגדה ואנדרה טרוקמה להציל יהודים.

העלילה שואלת גם מהי שפיות ומהו טירוף כאשר אמברואז פלרי ולודו נחשבים בתחילת המלחמה למשוגעים כאשר הם מצטרפים למחתרת ונחשבים לפניה למשוגעים זה בגלל תחביב העפיפונים וזה בגלל עודף הצלחה בחישובים. היחיד שלומד להעריך את שגעונותיהם בזמן ההוא הוא המורה למתמטיקה של לודו שהפך למנהיג במחתרת ולפני המלחמה ראה בלודו המחונן צרה. כשלודו מתרחק מלילה הוא עצמו חש שהוא משתגע ומצליח להוציא אישורים רפואיים לשגעונו שמאפשרים לו להלך בשדות ולהעביר ידיעות עבור המחתרת באין מפריע. אביה של לילה מאבד את שפיותו עם פרוץ המלחמה וזו חוזרת לו, כבדרך נס עם סופה. לודו בטוח שהאיש פשוט לא יכל לשאת בדאגות או בחובות המלחמה.

הספר כתוב בשפה נגישה מאד, נטולת התחכמויות, גם מחולק לפרקים קצרים. סיפור האהבה הנאיבי מתממש אף הוא במהירות, ללא שהיות והשתהויות. יש לנו בחור כפרי שורשי, אבל מאד פיקח. יש לנו נערה יפהפיה מהמעמד הגבוה, אמנם מפונקת אבל בגבולות הטעם הטוב. טראח, הם מתאהבים, על אף הבדלי המעמד, על אף ההבדלים התרבותיים. גם המרחק הגיאוגרפי בין צרפת ופולין אינו יכול לאהבתם. עכשיו נראה, קוראים יקרים, איך הם צולחים את המיכשולים שעומדים בפניהם. איך אהבתם מתגברת על מלחמת העולם השניה, שמפרידה ביניהם. הנה כי כן, רומן רומנטי, אבל אחד שמנוקד בהרהורים פילוסופיים בשקל על משמעות החיים, כי זו בכל זאת תרבות צרפת הגדולה.

לא צריך תואר בספרות כדי להבין שהנערה הפולניה היא משל לצרפת, זו שיש לאהוב אותה גם כשהיא איננה, ועל אף הדברים שהיא עושה, שאמורים להמאיס אותה על הגבר שאוהב אותה. לא צריך תואר בצרפתית כדי להבין שגם מסעדת "קלו ז'ולי" היא משל לצרפת המלוכנית, תצוגת תכלית של גדולתה ועושרה וטעמה המעודן. גם לא צריך יכולת אבחנה דקה במיוחד כדי להבין שעפיפוניו של הדוד, אמברואז פלרי, הם משל לרוחה של צרפת הרפובליקנית, החופשית והמשתוקקת ליופי. המסרים הללו מונחתים על הקורא מדי כמה עמודים, ועם פטיש חמישה קילו.

לו הייתה הפשטנות הזו מחיר שצריך לשלם כדי להנגיש לבני הנעורים את ההיסטוריה של צרפת  באמצע המאה העשרים, כמו בסדרת האנימציה "היה היה", ניחא. אלא שככל שהתקדמתי בקריאה, כך התחוור לי שיש לגארי מטרות אחרות לגמרי בספר הזה. אפשר היה לקרוא להן מטרות נסתרות, אלמלא היו חשופות כל כך לעין: לנקות את צרפת מכתם שיתוף הפעולה הנלהב עם הרייך השלישי, להוכיח עד כמה המהגרים היהודיים ממזרח אירופה הם חלק מהסיפור הצרפתי, ועל הדרך, להציג את ענף שירותי המין בתשלום כעניין חביב ושורשי, עוד חלק מהמסורת הגדולה של צרפת, כמו המטבח העילי שלה. בסיום הקריאה קראתי על רומאן גארי בוויקיפדיה. "עפיפונים" הוא הרומאן האחרון שהוציא לאור לפני שהתאבד, מעין צוואה ספרותית. לא הופתעתי לגלות שגארי היה יהודי-ליטאי, שחי בצרפת עם אימו מאז גיל 14, ושכל חייו הבוגרים הוא היה צרכן נלהב של מין בתשלום.

הטכניקה שבה משתמש גארי פשוטה מאד. לודו, וכמעט כל הדמויות הצרפתיות שנקרות על דרכו, קשורים למחתרת או לפחות אוהדים אותה. מרסלאן דופרה, אב הטיפוס של משתף הפעולה עם הגרמנים, עושה את זה מסיבות טובות. הוא אמן, מותר לו. ומהו הדבר שמשנה באחת את השקפתו של דופרה? זו הידיעה על ריכוז יהודי פריס באיצטדיון החורף ושילוחם למחנה הריכוז דראנסי ומשם למחנות המוות במזרח, כולל הילדים. הסגרת היהודים כשלעצמה לא הייתה עניין נורא כל כך בעיני דופרה. רק העובדה שגם ילדים יהודיים היו כלולים בעניין הזה, וילדים – הו, זה כבר לא יפה בכלל, זה בלתי נסבל אפילו. שיתביישו להם, הגרמנים האלה. מי שקרא את "המפתח של שרה" של  טטיאנה דה רוניי, או ראה את סרטו של ז'יל פאקה ברנר לפי הספר, אולי זוכר: מי שריכז את היהודים באיצטדיון החורף ושמר עליהם שלא יברחו, אלה לא היו הגרמנים. אלה היו הצרפתים. את הפרט הקטן הזה אין גארי מזכיר, כמובן.

אשר לדמויות הגרמניות, גם ביניהן יש רוב מובהק למתנגדי היטלר. גם הנס הצעיר, בן הדוד של לילה והמתחרה של לודו על ליבה, וגם דודו פון טילה, קצין וורמאכט בכיר בצרפת, היו מעורבים בהפיכה נגד היטלר, ושילמו על כך בחייהם. נו, בבקשה, אלה אנשים טובים. עם אנשים כאלה אפשר לעשות עסקים מצויינים בשוק האירופי, אפילו היהודי גארי אומר ככה. וגארי הזה, אל תראו אותו ככה, הוא היה טייס קרב מצטיין בכוחותיו של הגנרל דה גול. למי תקשיבו, לגארי רב הפעלים, או לאיזו טטיאנה?

אסכם ואומר, ש"עפיפונים" של רומאן גארי אכן מביא לקורא כמוסה מרוכזת מתרבות צרפת הגדולה, אבל הכמוסה הזו מכילה בעיקר את היסוד הצבוע והשמרני של תרבות צרפת, זה שבא כיום לידי ביטוי מלא ובוטה יותר ברטוריקה של "החזית הלאומית" בהנהגת מארין לה פן. לפיכך, דווקא כדאי שהספר יישאר בתכנית הלימודים בספרות של בתי הספר התיכוניים. בוגר תיכון ישראלי צריך לדעת משהו על צביעות אירופית. אבל אולי כדאי לצרף אליו את "ימיו ולילותיו של הדודה אווה" של אמנון דנקנר ואת "אחוזות החוף" של אמיר גוטפרוינד, שמוסרים תמונה פחות צבועה של חייהם של יהודי צרפת לפני מלחמת העולם השניה, במהלכה, ואחריה. או את "נער קריאה" של שלינק, שיש בו התמודדות כנה יותר עם העבר הפשיסטי של אירופה.

 

עפיפונים - רומן גארי , Les cerfs-volants - Romain Gary, ספריה לעם, מצרפתית: אביטל ענבר, עיצוב העטיפה: אמרי זרטל, 283 עמודים.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

21 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שושן פרא אלא אם צויין אחרת