00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

טיול בעיר

העברת המידע לבלוג חדש
הרשאה לשימוש במידע
המידע והתמונות שבאתר מיועדים לשימושם של כל אוהבי ידיעת ארץ ישראל ותולדותיה

המידע והתמונות שבאתר נועדו להנאתם של אוהבי ידיעת ארץ ישראל ותולדותיה. קוראים המעוניינים בכך רשאים לשכפל את המידע ולעשות בו שימוש (לא מסחרי) כאוות נפשם.

 

כל שאני מבקש בתמורה הוא להוסיף, בצמוד לתמונה או למאמר, הפניה אל הרשומה בבלוג ממנה נלקחו הדברים, וזאת על מנת להפיץ ברבים את הידיעה על דבר קיומו.

אחוזת מזרעה

בצפון המועצה המקומית מזרעה, לצד הכביש המפריד בין מזרעה בדרום ובין קיבוץ עברון בצפון, מדרום מזרח לעיר נהריה, נמצא בית אחוזה ששימש במאה ה-19 את נביא הדת הבהאית.

בעיקול הדרך, בצדו הדרומי של הכביש, ניתן להבחין מבעד לשער הברזל בבית האחוזה הבנוי אבן.

למבנה זה היסטוריה מרתקת, ובין קירותיו התארחו מספר אישים שזכו לפרסום. יסודות המבנה עתיקים מאוד, והונחו ככל הנראה כבר בתקופה הצלבנית. הבית הנוכחי הוקם בשנות ה-30 ל המאה ה-19 ושימש כבית אחוזה של אחת ממשפחות עשירי עכו.

בשנת 1877 נשכר הבית עבור מירזא חוסיין עלי נורי, נביא הדת הבהאית הידוע בשם בהאא אוללה. מאז שהוגלה לארץ ישראל בשנת 1868, התגורר בהאא אוללה בעיר עכו בתנאי הסגר. בשנת 1876, עם הנהגת רפורמות באימפריה העות'מאנית, הוקל הפיקוח על משפחתו של בהאא אוללה, והוא הורשה לצאת ולגור מחוץ לעכו. עבדול בהאא, בנו של הבהאא אוללה, תיאר את הנסיבות שהובילו את אביו לעבור אל אחוזת מזרעה:
"יום אחד אמר (הבהאא אוללה): 'לא שמתי מבטי בירק מזה תשע שנים. השדה הוא עולם הנפש, העיר היא עולם הגוף'. כאשר שמעתי בעקיפין על אמירה זו הבנתי כי הוא משתוקק לשדות הפתוחים... באותה עת היה בעכו איש בשם מוחמד פאשה סאפוואט אשר היה בין מתנגדינו הקשים. היה לו ארמון בשם מזרעה, כשישה קילומטרים צפונית לעיר, מקום מקסים, מוקף גנים, עם ערוץ מים זורמים... השגתי את הבניין במחיר נמוך מאוד, כחמש לירות לשנה, שילמתי לו לחמש שנים וכרתתי עימו חוזה. שלחתי עובדים לשפץ את המקום, לסדר את הגן ולהתקין בו אמבט..."

בהאא אוללה התגורר באחוזת מזרעה תקופה של שנתיים. בשנת 1879 עבר להתגורר בבית שנרכש עבורו באחוזת אל-באהג'ה שבפאתי עכו, ואחוזת מזרעה שבה לבעליה.

כמאה שנים לאחר מכן, בשנות ה-70 של המאה ה-20, נרכשה האחוזה על ידי הבהאים, שופצה והפכה לאתר קדוש ומוקד לביקורים של עולי רגל.

בית האחוזה מוקף בגנים מטופחים (ראה פרטים בקישור הזה).

את המבקר בבית מקבל שלט המודיע כי המדובר במקום הקדוש לבני הדת הבהאית. במרכז השלט משולב עיטור דמוי פרח בן 19 עלי כותרת. סמל זה מציג את המספר 19 המקודש לבהאים.

פתח הכניסה אל הבית נמצא בצדו האחורי, והדרך לשם עוברת מצדו הימני של המבנה.

על קיר המבנה מותקן שלט נוסף המציין כי המדובר באתר קדוש.

מבט לאחור לאורך שביל הגישה המוביל משער הכניסה למתחם אל המבנה.

חומה נמוכה מקיפה גן פנימי קטן הצמוד אל הבית בצדו האחורי. על חומה זו ניתן לראות מספר חריטות בדמות סירות (ראה פרטים בקישור הזה).

לצד הבית עובר תוואי אמת המים שהזרימה בעבר את מי מעיינות כברי לעבר העיר עכו. תוואי זה מסומן בשורה של שיחי גרניום בצבע אדום בוהק (ראה פרטים בקישור הזה).

מעבר לחומה הנמוכה נראה פתח הכניסה אל הבית.

והגן הפנימי הקטן שלצדו.

הפתח מוביל אל חלקו הפנימי של הבית, שם מתבקשים המבקרים שלא לצלם עקב קדושת המקום. (התמונות מתוך הבית נלקחו מן האתר הרשמי של הבהאים והם בעלי זכויות היוצרים עליהן Copyright © Bahá'í International Community).

הפתח מוביל אל קומת הקרקע של המבנה, בה נמצאים חדרי האירוח.

גרם מדרגות ארוך מוביל אל הקומה השנייה, בה היו חדרי המגורים.

החדר בו התגורר הבהאא אוללה שוחזר כפי שהיה באותה תקופה, והמבקר יכול לראות את המיטה בה ישן נביא הבהאים, את התרבוש אותו חבש, ואת הסנדלים אותם נעל. על קירות החדר מוצגים מכתבים אותם כתב בהאא אוללה בכתב ידו, לצד תמונתו של הנביא וסמלים מקודשים נוספים.

יתר חדרי הקומה השנייה משמשים כמוזיאון בו מוצגים ספרים, מסמכים וחפצים שונים.

כינוי נוסף בו ידועה אחוזת מזרעה הוא "בית הקולונל". כינוי זה משמר את זכרו של בריגדיר קולונל אנגוס ג'ון מקניל, קצין צבא בריטי בדימוס שרכש את הבית בתחילת שנות השלושים של המאה ה-20 והתגורר בו יחד עם רעייתו ליליאן עד שנת 1948 (ראה פרטים על בני הזוג בקישור הזה).

התמונות צולמו ביום 28 באפריל 2015.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

הצעה לקריאה נוספת
הנצפות ביותר
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל משה רימר אלא אם צויין אחרת