33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חופשי ומאושר

האם יצר האדם רע מנעוריו?

מוקדש לשדרנית הרדיו ענת דולב ז"ל שראיינה אותי בשנת 2015 על נושא זה ודרבנה אותי לכתוב את הפוסט.

האם יצר האדם רע מנעוריו? ואולי טוב מעוריו?
בעקבות השואה נערכו מחקרים בפסיכולוגיה חברתית השופכים אור על היצור האנושי ומעלים חשש מבוסס לכך שיש בנו נטיות מאד הרסניות. אך האם משמעות הדבר שיצר האדם אכן רע? האם יש למין האנושי תקווה?

כמו בכל שנה, גם הפעם סביב יום השואה העברתי הרצאה בשם "האם יצר האדם רע מנעוריו?" הרעיון של ההרצאה הוא שהשואה שקרתה לעם היהודי חשפה משהו עמוק על המהות שלנו, של בני האדם ככלל. אחרי רצח העם המתוכנן הזה שעבד כמו מכונה בירוקרטית מתקתקת, בה המוני אנשים שיתפו פעולה או ידעו ולא עשו דבר כנגד מכונת הרוע האדירה הזו, נשאלות השאלות קשות, איך כל כך הרבה אנשים יכלו לקחת חלק ברוע הזה? האם יצר האדם פשוט רע מנעוריו? ואולי הגרמנים הם פשוט עם צייתן מדי? ומה עושים כעת, האם אפשר לעשות משהו כדי שרוע שכזה לא יחזור בשנית?

לפני כמה שנים כתבתי פוסט בשם איך פיספסנו את אחד הלקחים החשובים ביותר מהשואה בו סיפרתי שאחרי מלחמת העולם השנייה נערכו הרבה ניסויים בתחום הפסיכולוגיה החברתית המנסים לשפוך אור על השאלות הללו. אחד הניסויים המפורסמים שפרטתי בפוסט הוא הניסוי של סטנלי מילגרם, בו אנשים התבקשו לתת מכות חשמל לנבדקים אחרים ולהגביר את עוצמת מכות החשמל הללו עם כל טעות של הנבדקים האחרים. למרות שהם שמעו דרך רמקול את צרחות הנבדקים הם המשיכו לתת את מכות החשמל ולהעלות את עוצמת המכות.  רוב הנבדקים, בערך 65% הגיעו עד לעוצמה המקסימלית המוגדרת מסוכנת.

ניסוי נוסף שפרטתי, ניסוי אש, מראה שאנחנו יצורים מאד קונפורמיים. הקונצנזוס החברתי כל כך חשוב לנו עד שבדרך כלל רובינו נשנה את התנהגותינו ונתאים אותה לפי התנהגות הכלל, גם כאשר אנו יודעים שהכלל טועה. מניסויים אלו נראה שהתשובה לשאלה "ואם כולם יקפצו מהגג, תקפוץ גם?" היא כן.

 
 

הניסוי השלישי בפוסט, ניסוי הכלא של זימברדו, מראה כיצד קבוצת סטודנטים שחולקה באופן שרירותי לסוהרים ואסירים הולכת ומקצינה את התנהגותה. אנשים נורמטיביים לחלוטין שנכנסו לתפקיד הסוהרים הפכו אט אט לסדיסטים ואילו האסירים הרגישו כיצד רומסים את האנושיות שלהם והם הולכים ומאבדים את אישיותם. כאילו שמאז ומעולם הם היו אסירים מסוכנים.


ניסוי זה מצטרף לשורת ניסויים ארוכה ששוחזרו מאז במקומות רבים ושונים בעולם אשר חוזרים וחושפים את אותם מספר מאפיינים מטרידים של היצור האנושי. מכל הניסויים הללו מתקבלת תמונה מאד עגומה. נראה שאנחנו נעדיף ללכת אחרי הקונסנזוס ואחרי סמכותיות, גם כאשר אנחנו יודעים שהדבר רע או לא נכון. אנחנו גם נוטים לתייג ולהכליל ולהיכנס לתפקידים שהממונים מורים לנו לבצע. הרבה פעמים נראה שכדי להרגיש טוב עם עצמנו אנחנו נשתמש בכוח שיש לנו כדי להשפיל ולהוריד אחרים מסביבנו.
 
מכל הניסויים שבוצעו מאז ועד היום נראה שאין רוע יוצא דופן בעם הגרמני ואין להם נטייה מוגברת לצייתנות. במקום נראה שיש בנאליות של רוע (כפי שהציעה הפילוסופית חנה ארנט עוד לפני כל הניסויים הללו), רוב אנשים פשוט עושים את תפקידם ומקטינים ראש. מכירים את המשפט הידוע "כל מה שצריך בשביל שהרוע ינצח הוא שהרבה אנשים טובים לא יעשו דבר" (אדמונד ברק)? ובכן, זוהי רק ההתחלה. נראה שבשביל שהרוע ינצח לא צריך הרבה "אנשים רעים" או כוונות זדון רבות מדי, מספיק להגיע לקונסנזוס משרעה לקבוצה מסויימת, לתת לאנשים תפקידים מוגדרים ולהיות סמכותיים ונראה שרובינו ילכו בתלם, יזיקו לאחרים ויקצינו את התנהגותם הרעה עם הזמן. אף אחד מאיתנו לא מחוסן מפני הבנאליות של הרוע.
 
עכשיו צריך לעצור לרגע ולשאול, האם ההסברים הללו מנקים את הנאצים מאשמה?
לא! כל הרעיון הוא שאלו רק נטיות ולא משהו שאי אפשר לשנות. מי שבוחר לנהוג לפי הנטיות הללו, יש לו אחריות על מעשיו והוא אשם. כדי לנקות אדם מאשמה צריך להראות שלא היתה לא שום אפשרות בחירה. תינוק, למשל, שמלכלך את השולחן אינו אשם בכך כי הוא עדיין לא מבין מה הוא עושה ולכן הוא לא יכול לבחור התנהגות אחרת. לעומת זאת, כאנשים מבוגרים, יש לנו את היכולת להבין את השלכות מעשינו ולבחור במודע את מעשינו. אפילו כשמדובר בנטיות מולדות. לכולנו יש נטייה אבולוציונית לרצות לאכול סוכר ושומן, אך אין זה אומר שאין לנו יכולת בחירה האם אנחנו רוצים לאכול את הגלידה שמולנו או לא. אנחנו בהחלט מסוגלים להתגבר על הנטיות האבולציוניות הללו והימנע מאכילת הגלידה בשביל לשמור על הדיאטה שלנו. בדומה לכך, גילינו שלאדם נטיות לקונפורמיזם וצייתנות, אך יש לנו מספיק יכולת שכלית ורגשית כדי להתגבר על הנטיות הללו. השאלה היותר חשובה לדעתי היא האם אנחנו יכולים לעשות משהו כדי שמקרים כאלה לא יחזרו שוב בעתיד המין האנושי. 

הכוח להגיד לא!
המבורג 1936 חגיגות לכבוד ספינה חדשה. האיש שמוקף בעיגול אינו עושה את מועל היד הידוע של הנאצים.
שם האיש הוא אוגוסט לאנדמסר שנדון לשנתיים עבודת פרך על נישואים ליהודייה. הוא בוחר שלא להיגרר אחרי הקונצנזוס וההמון הנלהב.

 

כדי שלא ימשיכו לקרות מעשי זוועה כאלו בעתיד צריך קודם כל מודעות לנטיות הללו ואז אפשר לנסות ולהתגבר עליהם.
במילים אחרות, חינוך. קודם כל צריך לפתח מודעות, צריך לחנך וללמד ילדים שיכירו את הנטיות הללו. אחרי שאנו מודעים לנטיות הבעייתיות הללו אפשר לתת כלים כיצד אפשר להתגבר עליהם. בפוסט איך מונעים משואה להתרחש שוב? אני מציע שכל מערכת חינוך אנושית חייבת להמתמקד במספר ערכים וכלים חשובים. ערכים הומניים של הכרה באחר, הבנת דיעות וערכים שונים משלך ופיתוח כלים רגשיים כמו אמפטיה וסימפטיה גם לשונה ממך ויכולת לשים עצמך בנעלי אדם אחר. בנוסף צריך ללמד כלים של ספקנות, הטלת ספק בסמכות ויצירת אישיות אותנטית וייחודית. מאד חשוב לפתח עומק מחשבתי ויכולת לחיפוש ידע עצמאי. אני קורא לזה חינוך לחשיבה פילוסופית - חשיבה רוחבית שמקשרת בין תחומי ידע ובין מוסר. כמו שכתבה חנה ארנדט, הידע עצמו אינו מספיק, אנחנו צריכים לפתח יכולת הערכה של הידע ושל הבחירות שלנו. הערכה של אמת ושקר, טוב ורע, יפה ומכוער. רק כך נוכל להיחלץ מהנטייה האנושית לצייתנות ולראש קטן והתירוץ "רק מילאתי הוראות" יאבד מתוקפו.
כדי שכל הערכים והכלים הקודמים יצליחו חייבים ללמד עוד סט כלים רגשיים בעיקרם, כיצד לבנות אומץ ובטחון פנימי בעצמך כדי ללכת בדרכך ולקחת אחריות גם על חייך וגם על החברה מסביבך. כך אולי נקבל בני ובנות אדם מפותחים יותר שיוצרים את עצמם\ן, לוקחים אחריות על החברה, חושבות לעומק ולא נופלות מיד לדרך הקלה והרדודה של הנורמה והקונסנזוס. התקווה היא שכך ירד מספר המצייתים כאשר יש סמכות שמבקשת לבצע פשעים ומצד שני, בימים של שלום ושקט, יעלה מספר בני ובנות האדם שממצים את היכולות הגבוהות שיש לאדם.
 

בסופו של דבר, לדעתי, השאלה האם יצר האדם רע מנעוריו היא שאלה לא נכונה. התפתחנו אבולוציונית לשרוד, אין בטבע שסביבנו שאלות של מוסר. רק התודעה האנושית יודעת לשאול על טוב ורע. כשנחש טורף עכבר בשדה אנחנו לא זועקים שהנחש אינו מוסרי. כמו התינוק, אין לו הבנה מופשטת מספיק כדי להבין את תוצאות ההתנהגות שלו. הוא פועל רק מתוך דחפים אבולוציוניים כיצד לשרוד ולהתרבות. אצלנו המצב שונה, בזכות ההתפתחות המוחית לאורך האבולוציה של קופי האדם, יש לנו יכולות שאין לאף חיה אחרת מסביבנו. אנחנו גם מודעים לסביבה וגם לעצמנו. לקוף האדם יש יכולת להשתמש בשפה בצורה מופשטת. בדרך כלל חיות אחרות משתמשות בשפה רק כדי לתקשר ביניהם לגבי דברים מוחשיים - כאן יש אוכל, שם יש טורף וכדומה. לנו יש בנוסף יכולת להבין, לחוות ולתקשר על רעיונות שלא נמצאים כאן ועכשיו, רעיונות כמו האני, כמו אהבה, טוב ורע. היכולות הללו פתחו לנו אוקיינוס רחב של אפשרויות ובחירות חדשות ברמה שאין לחיות אחרות. בעזרתם אנחנו יכולים לא  רק לחיות, להתרבות ולשרוד אלא גם להגיע למשמעות, ליצור ולבחור את דרכנו.

האדם לא נולד עם יצר רע או טוב, במקום זאת יש לו את היכולת לבצע מעשים של טוב עצום ואת היכולת לבצע מעשים של רוע עצום מתוך אוקיינוס האפשרויות והבחירות שנפתח לפניו. בעקבות השואה והמחקרים השונים גילינו שיש בנו נטיות אבולוציוניות שיכולות לפעמים להוביל למעשי זוועה. כעת בעזרת המודעות שלנו אנחנו יוכלים וחייבים לבחור איזה נטיות כדאי לטפח ועל איזה נטיות צריך להתגבר. זהו המסע בו המין האנושי צריך לצעוד כדי לפתח את עצמו ולממש את אוקיינוס היכולות העצום שפרוש מלפניו תוך בחירה בטוב, באמיתי וביפה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

6 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל freenl אלא אם צויין אחרת