00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

דיסטורשן

שבעה שירים בשבוע: אוהב להיות בבית

להאזנה

 

Mac demarco – cooking up something good

הקיץ, מבחינתי, הגיע. כן אני יודע, האביב רק התחיל ולקראת סוף השבוע היה גשם, אבל השבוע הזה היה בסימן קיץ מבחינתי, אם לא במזג אוויר אז באווירה, והוא היה נהדר בשבילי. שוטטתי ברחובות של השכונה שלי, בפעם הראשונה מזה הרבה זמן. הייתי לבדי עם המחשבות שלי, ושמעתי מוזיקה יותר מבכל שבוע אחר השנה. הפסקול המושלם לשבוע כזה הוא  המוזיקה של מאק דמארקו. מאק דמארקו נשמע טוב כל הזמן, אבל אין מה לעשות – האווירה האולטימטיבית בשביל המוזיקה שלו היא אווירה קיצית. רק שירים כמו השיר הזה – שפותח את אלבום הבכורה הנהדר של דמארקו, 2, מצליחים לקלוע בול לתוך אווירת העצלתיים של הקיץ, עם מוזיקת לו-פיי עקומה ויפיפייה שכשאני שומע אותה פתאום כל מה שקורה סביבי נהיה איטי יותר ויפה יותר. הקיץ אמנם לא באמת הגיע, אבל כשהוא יגיע – אי שם בתחילת יוני, אני אגשים חלום קטן ואהיה בהופעה של דמארקו בבארבי, ואין דרך יותר טובה לפתוח את הקיץ מזו.

Courtney Barnett – depreston

אנחנו ממשיכים את אווירת העצלתיים הקיצית עם קורטני בארנט, שעם האלבום שלה אני מבלה המון זמן מאז שיצא. בארנט היא עוד סינגר-סונגרייטרית נהדרת בגל הסינגר-סונגרייטריות הנהדרות שמתפוצץ בשנתיים האחרונות, והשוני שלה הוא בגשיה הצינית שלה. בשיר הזה בארנט מוחה בהמון ציניות מתוקה ואופיינית על בעיית הדיור בארצה (כן, זאת לא המצאה ישראלית, מתברר.) כשהיא מספרת על המעבר לדירה החדשה שלה, וכשהיא פשוט יודעת שזה לעולם לא יהיה המקום ששייך לה, אלא לדיירים הקודמים ששכנו בו. השיר הזה חם ומתוק, והגיטרה של בארנט היא בדיוק מה שהייתי צריך השבוע.

Laura marling – short movie

גם האלבום החדש של לורה מארלינג עושה לי מאוד טוב באוזניים. זהו אמנם לא אלבומה השלם והטוב ביותר, אבל מעולם לא יצליחו לקחת ממארלינג את הכשרון לכתיבת שירים, וגם באלבום חלש יחסית שלה היא מצליחה להצדיק את כל התשבוחות שהיא מקבלת עם שירים מבריקים כמו השיר הזה.

Tom waits – picture in a frame

בזמן האחרון אני חושב לעצמי איזה אלבומים שווים 10. אני אישית חושב שנתינת ציונים לאלבומים זה דבר טיפשי ביותר (פיצ'פורק אני מסתכל עליכם.), ובגלל זה הפסקתי לתת ציונים בביקורת המועטות שאני כותב, אבל בכל זאת – מה הופך אלבום לאלבום "מושלם" ?  הגעתי למסקנה שלמרות שזה עוזר, אלבום "מושלם" לא חייב להיות בעל קונספט או רעיון כללי שיאחד אותו ויהפוך אותו לשלם. אני חושב שרוב האלבומים ה"מושלמים" לא חייבים להיות שלמים קונספטואלית. אלבום "מושלם" הוא הרבה פעמים אלבום שאוסף המון שירים ורגעים שונים זה מזה, אך הם מסודרים בצורה כל כך זורמת וטובה, שהם משלימים אחד את השני, והופכים את חוויית ההאזנה לאדירה. אחד האלבומים האהובים עליי של טום וייטס הוא mule variations  ואני חושב שהוא הדוגמא המושלמת לאסופת שירים שהופכת לאלבום "מושלם". כל שיר בו בא ברגע הנכון ובמיקום הנכון, וההאזנה לאלבום הזאת הופכת לחוויה עשירה ומרתקת, כשבכל שיר נוסף רעיון חדש שלא ציפית לקבל. השיר הזה, למשל, הוא שיר אהבה שקט שבא אחרי כמה שירים יותר "כבדים" באלבום, ונפילת המתח שהוא גורם הופכת אותו לחזק יותר ואפקטיבי יותר. אתם מוזמנים לשמוע אותו, אבל תעשו טובה, לכו לשמוע את כל האלבום, הוא יעשה לכם רק טוב.

Queens of the Stone Age – kalopsia

 ואם בשירי אהבה עסקינן, אז אין על השיר הזה של קווינס אוף דה סטון אייג', מהאלבום האחרון והנהדר נהדר נהדר שלהם, …like clockwork, מ2013. לא מדויק לקרוא לשיר הזה "שיר אהבה" כי הוא אמנם מתחיל ככה, אבל לפתע הוא נופל לתוך פזמון אפוקליפטי יפיפה שהופך את שיר האהבה החלומי והיפה הזה לשיר אהבה סיוטי ויפה עוד יותר.

Kurt vile – smoke ring for my halo

השבוע הזה היה, בנוסף לסימן הקיץ, בסימן לבד. הייתי לבד, רק אני והמחשבות שלי, בלי הרבה דברים לעשות. אף פעם לא הפריע לי להיות לבד עם עצמי, אבל הלבד הזה שעבר עליי השבוע הכניס אותי למצב של חוסר-מעש: של בהייה בחלל ריק כששירים כמו השיר הזה של קורט וייל מתנגן ברקע, מכניס אותי למצב היפנוטי, משכיח ממני כל דאגה שהייתה לי.

Janelle monae – come Alive (war of the roses)

 ההופעה של מאק דמארקו היא חלום קטן שאני הולך להגשים בקרוב מאוד, וכבר עכשיו מצאתי לעצמי חלום אחר. אני עוקב אחרי המוזיקה של ג'אנל מונה כבר זמן מה, בעיקר בגלל האישיות המגניבה שלה והיצירה הייחודית שלה. השבוע נתקלתי בשיר הזה שלה, שהייתי מכור אליו בעבר, וראיתי את הביצוע הפנטסטי של מונה לשיר הזה בגלסטונבורי ב2010. במשך 10 דקות מונה לא דורכת במקום, כל הזמן בתנועה: רוקדת, שוכבת, קופצת, מפזזת ועוד המון דברים שמצריכים תנועה בלתי פוסקת. אף פעם לא אהבתי מופעים של אמני r&b: תמיד נראה כאילו שמים דגש יותר על הכירואגרפיה המתוכננת לפרטי פרטים מאשר על המוזיקה עצמה. הייתי רוצה להאמין שלמונה אין כירואגרפיה בהופעות שלה, מכיוון שזה פשוט נראה כאילו מונה עושה מה שהיא רוצה. היא משתגעת, היא רוקדת כאחרון המעריצים בקהל. לאיזו עוד זמרת אר אן בי יש את האומץ להיכנס לתוך הקהל באמצע השיר ?

 ככל הנראה יש כוריאגרפיה למופע של מונה, אבל זה בסדר, כי היא עובדת – הכירואגרפיה הזאת מצליחה לגרום לי להנות ועדיין לא להיות מוסח מהמוזיקה. אז זה החלום החדש שלי: אני אעשה הכל כדי שבעוד מספר שנים אני אוכל לראות את ג'אנל מונה בגודל טבעי, מפזזת ומתרוצצת על הבמה. בינתיים אני אסתפק ב10 הדקות המופלאות האלה מ-2010.  

 

עד כאן השבוע, נתראה שבוע הבא :) 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל jokerface5 אלא אם צויין אחרת