00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כן, לא, למה לא?

ראיון עבודה

                                                      

להתלבש, להתאפר, לעמוד מול המראה, לסדר את צוארון החולצה, לקחת צעד אחורה, לבחון שוב את ההופעה. להתלבט, להתפשט, להחליף חולצה ושוב לחזור למראה. להחליף כמה מילים עם הדמות שמשתקפת ממנה, להרגיש בטוחה ושבעת רצון, להתיז על עצמך כמה שפריצים של בושם ולצאת. אם זה נשמע לכם קצת כמו התארגנות לפני יציאה לדייט, אתם לא כל כך טועים..רק שההבדל היחידי זה שההכנה הזו באה לפני יציאה לראיון עבודה.
למי שלא יודע אז הזמנה לראיון עבודה זה קצת כמו הזמנה לדייט ראשון. אותה ההתרגשות וכל מה שנלווה לזה. אוף..כמה שאני שונאת את התקופה הזו שצריך לחזר אחרי פתחן של מקומות עבודה ולשווק את עצמי שוב מחדש..

אני נזכרת שפעם לפני הרבה שנים כשחיפשתי עבודה, היתה לי "חולצת המזל". ככה קראתי לחולצה הורודה והיצוגית שהיתה לי, עם צוארון דק של מלמלה. כל פעם שלבשתי אותה לראיון עבודה הרגשתי נהדר. לא רק באיך שאני נראית, אלא בראיון עצמו. היא הפכה להיות הקמע שלי. הראיון איתה תמיד היה עובר זורם וחלק, בלי תקלות, עם הרבה כימיה טובה עם המראיין וגם תמיד התקבלה תשובה חיובית לאחר מכן. ולא. לא פתחתי שום כפתור עליון אם לרגע זה מה שעלה לכם בראש..כמובן שאת ההצלחה יחסתי לחולצה, אלא מה?surprise

אז כבר מזמן שאין לי את החולצה הזו וגם עברו מאז כמה שנים טובות. החולצה כבר מזמן קטנה במידה ולא עולה עלי והעברתי אותה ל"יד שניה" בויצו, יחד עם עוד הרבה בגדים מהארון. אז נכון. לא חסר לי גם עכשיו חולצות אחרות יפות ויצוגיות, אבל היום זה לא הבגד, זה הגיל. מה שלא אלבש היום לראיון עבודה, אני כבר לא נראית אותו דבר.. 

כן. להתארגן לראיון עבודה זה קצת כמו להתכונן לדייט. אותה ההתרגשות ואותה ההשקעה. חשוב לך להיראות במיטבך ולשדר נינוחות ורוגע, גם כשבפנים את בסטרס נוראי. כנראה שהלחץ הכבוש בתוכך גורם לך להיות לא פעם מגוחכת. בדיוק כמו במפגש ראשון של דייט. את נבוכה, מתרגשת ולא פעם גם נשמעת מבולבלת. בדיוק ההיפך מאיך שאת צריכה להרשים בזמן ראיון עבודה. לשמור על קור רוח, להיות קלילה ולבבית, נעימה וחייכנית, לדבר לענין, אבל בעיקר לשדר אסרטיביות ומקצועיות.
אז יש ראיונות שאני באמת מרגישה בהם ככה. עם תחושה נינוחה וידידותית והכל זורם. אבל יש כאלו נוראיים. אם המראיין קשוח ולא סימפטי, אני לחוצה, מרגישה שהפה שלי מתייבש, אני מתקשה להתרכז, לוקח לי זמן לחשוב ולענות על התשובות ולפעמים גם נשמעת לא ברורה, אפילו לעצמי. יש בוסים שהמראה החיצוני שלהם, שפת הגוף ובעיקר סגנון הדיבור שלהם, מלחיץ אותי. יש כאלו ששואלים שאלות חודרניות ולא שייכות ואני מרגישה שזה מרגיז אותי. מהרגע הראשון אין ביננו כימיה וחבל לי על הזמן. כבר ברור לי שאני לא מתכוונת לעבוד במקום הזה וגם אם אקבל תשובה חיובית כאן, לא איכפת לי. אם היה לי כסא מפלט הייתי מפעילה אותו ונוטשת באותו רגע. אז למה אני בכל זאת נשארת??

                                                      

יש בוסים שמראיינים והם מנופחים מעודף חשיבות עצמית. למרות שנקבעה שעה מדויקת לראיון הם נותנים לך בכוונה לחכות. וכשהוא מתפנה בסוף לקבל אותך למשרדו, הוא עסוק בכל מיני דברים נוספים, לא שומר על קשר עין איתך, חסר נימוס ומדבר בטלפון תוך כדי הראיון. הם אלו שמומחים להזכיר לך בכל רגע נתון מי הבוס. את לא מרגישה נוח. אלו אנשים שאת מבינה כבר ברושם הראשוני שהם בעלי מזג רע ושאחד כזה הוא הבוס האחרון שהיית רוצה לעבוד במחיצתו.

ראיון עבודה זה כמו בדייט כי את בעצם מחפשת את המעביד הפוטנציאלי שלך. קצת כמו כשמחפשים חתן. את יודעת שזה הבן אדם שאת הולכת לעבוד איתו בשנים הקרובות. אז נכון שאני לא מחפשת בעל, אבל זו החלטה חשובה ורצינית לא פחות. נכון שהיא לא כל כך גורלית, כי את יכולה תמיד לעזוב, אבל גם חתן היום זה כבר לא מה שהיה פעם ותמיד אפשר להתגרש, ובכל זאת עדיין חשוב לכולן למצוא את החתן המיועד. האדם המתאים שיחיו איתו לנצח..

תודו שהכי מלחיץ זה להתראיין מול שני מראיינים ויותר. את מרגישה מותקפת מכמה חזיתות. זה מרגיש קצת כמו בקורס טיס. לא שהייתי בכזה, אבל ידוע שבקורס כזה מנסים להכשיל אותך כדי לסנן כמה שיותר מועמדים, יותר מאשר לבחון אותך אם את העובדת המתאימה לתפקיד. אחת השאלות שמעצבנות אותי זה: "ספרי על עצמך"...כאילו מה?..מאיפה אני אמורה בדיוק להתחיל?? שנולדתי במשקל 3.200 גרם ומצצתי מוצץ עד גיל שנתיים??

יש הרבה מכונים היום שמתיימרים להכין מועמדים לראיונות עבודה. נותנים הרבה טיפים ועצות, אבל אני לא באמת חושבת שזה עוזר. ראיתי שאחת מההמלצות שלהם זה לטפוח על האגו של המראיין, כי הם טוענים שהבוסים אף פעם לא מצליחים להשתחרר ממנו וראיון הוא זמן מתאים לטפוח להם עליו. הם ממליצים להגיד למשל: "שמעתי שהארגון שלכם נחשב מאוד בתחום ושזה אתגר להיקלט למקום כזה. המודעה שפרסמתם מאוד מצאה חן בעיני וחשבתי שזו הזדמנות שאני לא רוצה לפספס"..הלו..תגידו!!! אתם לא חושבים שאני עלולה להיתפס כמישהי נואשת כזו שמתחנפת יותר מדי?? יש הרי דרך להגיד את הדברים ולהישמע עם הרבה מוטיבציה ורצון להשקעה מבלי להישמע ככה..לא??

יש לי כל כך הרבה קריטריונים שישפיעו על ההחלטה אם זה מקום העבודה האידיאלי מבחינתי. צריך לבחון את המיקום שלו, כמה זמן לוקח להגיע אליו, מי הבוס, מי הצוות שעובד איתי, מה מהות התפקיד, מה היקף המשרה, מהו השכר, מה התנאים הנילווים, מה אופי המשרד, מהות התפקיד, למי מיועדים שירותי המזכירות, מי הם הלקוחות של המשרד, מי הספקים שלו, איך נראית סביבת העבודה שלי, איפה ממוקמת העמדה שלי...בקיצור, נראה לי שיקח לא מעט זמן למצוא את העבודה המתאימה בשבילי, אז טוב לפחות שאני לא צריכה לחפש חתן...

 

שבת שלום

 

* התמונות מ-Google

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

18 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Avivamar אלא אם צויין אחרת