00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

גרייף את סגל -נכנסים לזירה

יום עצוב של כדורגל / מאת : אהוד לזר

יום ראשון הגדול. המון אנשים דיברו על הקלאסיקו הספרדי, אבל אותי זה לא עניין, הקלאסיקו האמיתי מתרחש באנגליה במשחק בין ליברפול למנצסטר יונייטד, ופה בארץ בין מכבי תל אביב למכבי חיפה.

הרבה זמן חיכיתי שיבוא היום ושתי הקבוצות אותן אני אוהד יעלו וישחקו נגד היריבות הגדולות של כל קבוצה במדינה שלה, באותו היום. כאן אצלנו זו מכבי חיפה, שכל מפגש נגד מכבי תל אביב הוא פיקנטי. ובאנגליה זו ליברפול שהאהבה שלי אליה היא משהו שאי אפשר להסביר, שכמובן היריבה השנואה היא מנצ'סטר יונייטד.

 

עד המשחק הראשון שהחל ב15:30 העברתי את הזמן בלימודיי במכון "וינגייט". יש לומר  שהלימודים לא היו בראש מעייני, אלא ההרכב שיעלה, התוצאה שתגמר, הY.N.W.A שיתנגן באנפילד ויגרום שוב לצמרמורת רבתית.

זה התחיל לא טוב, יש לומר אפילו רע, כשחואן מאטה העלה את השדים האדומים ליתרון של 1-0, המחצית הראשונה הייתה חושך ורק רציתי שתיגמר ומהר.

עם תחילת המחצית השנייה עלה לי החיוך-סטיבן ג'רארד עולה כמחליף, אבל אחרי 38 שניות החיוך הפך החיוך לתדהמה , ולתדהמה רעה, הקפטן שזהו המשחק האחרון שלו נגד מנצ'סטר יוצא בכרטיס אדום מטופש ,חסר אחריות שלא מאפיין את הקפטן האגדי.

הקבוצה נראתה רע לאורך כל המשחק ואחרי 60 דקות מאטה נועץ את השער השני שלו וכאן זה נראה כאילו היום הזה מתחיל רע.

אחרי 10 דקות דניאל סטארידג' מצליח לצמק אחרי חטיפת כדור תחת לחץ של פיליפ קאוטיניו, התוצאה 2-1, תוצאה שלא השתנתה עד לסיום. שקט בבית, יושב על הספה שתי דקות, מנסה לעכל ששוב ליברפול הפסידה ליריבה השנואה, בפעם השנייה העונה וקטעה רצף של חמישה נצחונות לליברפול.

 

תוצאת תמונה עבור ג'רארד מורחק

הגיע הזמן לקום ולנסוע לכיוון בלומפילד למשחק השני, מכבי תל אביב-מכבי חיפה, המשחק שאחריו בא לי להיות שמח ולא לחזור עם הראש נפול.

אבל זה לא קרה, חיפה שיחקה רע, לא הראתה כדורגל טוב, לא נלחמה בשביל האוהדים שדוחפים אותה השנה לכל מקום.

תוך 40 שניות משריקת הפתיחה קיבלנו את המסמר הראשון שהגיע מרגליו של נוסא איגייבור.

"שוב?" אני צורח ביציע.

זה היה ביזיון, התביישתי לראות את המחצית הראשונה, שמבלי להסתכל על הסטטיסטיקה באחד האתרים בפלאפון ידעתי שאחוזי אחזקת הכדור היו 85% לטובת הצהובים.

במחצית אנחנו יושבים ומנסים להבין למה הקבוצה לא משחקת, איך במשחק כזה גדול עם חשיבות עצומה להמשך הפליאוף העליון, אנחנו מראים כדורגל ברמה כל כך ירודה. תשובות לא הגיעו, אבל עם פתיחת המחצית השנייה השחקנים חזרו רעבים והראו שאכפת להם.

אז הגיע הגול של אלירן עטר התוצאה 1-1, אושר, טירוף ביציע.

אבל מי כמונו החיפאים, מכירים את הצהובים, שלא מוותרים עד השנייה האחרונה, שמראים שבוע אחרי שבוע לקהל שלהם כדורגל יפה לעין, ויהיו כאלה שלא יסכימו איתי על זה, אבל כאלה הם האוהדים הצהובים.

כמו שהתנהל המשחק עד הדקות האחרונות, ידענו שיגיע הגול שירעיד את בלומפילד וזה אכן קרה, דקה 89 ערן זהבי חוגג עם הפיו פיו המפורסם ונועל את המשחק בתוצאה 2-1 לתל אביביים.

עם ההליכה לרכב, אני מנסה לעכל את היום שעבר עליי, שני הפסדים לשתי הקבוצות השנואות. זה הכדורגל שאני אוהב, אלה הן הקבוצות אותן אני אוהד ואמשיך לאהוד.

 

תוצאת תמונה עבור ערן זהבי

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל געש גרייף אלא אם צויין אחרת