1515
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים שלי (או של אחרים)

עידן המידע – סיפור לשבת

 
היה הייתה פעם מדינה רחוקה בשם (הבדוי כמובן) ישראל.
מדינת ישראל הייתה המדינה הטובה ביותר לחיות בה: הכלכלה בה שגשגה, הביטחון היה בשיאו וכל אזרחיה היו עשירים ומאושרים.
למרות כל האמור לעיל, בכל זאת איימה בעיה מסוימת על המדינה המאושרת הזאת: מדינה אחרת שנשלטה ע"י פנאטים מרושעים עסקה בפיתוח  אמצעי לחימה מתקדמים שעלולים למחוק את מדינת ישראל מהמפה.
 
למרבה מזלה של המדינה, עמד בראשה ראש ממשלה חכם, מוכשר, אמיץ, נועז, מעשי וחתיך שזיהה את הסכנה ועשה רבות כדי למנוע אותה: החל מאיומים על כך שיתקוף את המדינה המסכנת את קיומה של מדינת ישראל ועד לנאום סוחף ומרגש בפני הקונגרס האמריקאי על אותה סכנה.
אותו ראש ממשלה היה ללא ספק איש של מעשים שהיה מוכן לדבר בכל רגע על הסכנה ומפעם לפעם אפילו להזניח את כל הנושאים האחרים מכיוון שהוא היה חייב לדבר על הסכנה הנוראית הזאת.
 
כדרכו של עולמנו הבלתי הוגן, חיו במדינת ישראל גם אנשים שלא הסכימו עם ראש הממשלה המצוין. אמנם זאת הייתה מדינה דמוקרטית שבה לכל אדם מותר להביע את דעתו, אבל ברור לכולם שאי-תמיכה בראש הממשלה משמעותה בגידה במולדת.
בשלב מסוים הבוגדים היו כל כך בוגדניים שהם אפילו טענו שנאום ראש הממשלה בפני הקונגרס האמריקאי לא יועיל למדינה ונישא רק למען הצלחתו של ראש הממשלה בבחירות (שבאמת התקרבו מאוד).
 
במדינה מתוקנת הבוגדים היו בוודאי נאסרים על אמירה שכזאת אך מכיוון שראש הממשלה בנוסף לשאר תכונותיו הטובות היה גם רחום וחנון הוא מחל לפושעים המסוכנים שהעזו להטיל בו ספק ויצא למסע הניצחון שלו בארה"ב.
הנאום היה הצלחה גדולה (כלומר ענקית) אך בימים הבאים שאחריו הסכנה למדינה לא התבטלה משום מה.
נראה היה שתוצאות הנאום מבוששות להגיע, אבל לראש הממשלה ולתומכיו הייתה סבלנות (עוד תכונה טובה שלו!) והיה ברור כי זה רק עניין של זמן ובזכות דיבוריו הרבים של ראש הממשלה הסכנה תיעלם (לאחר הבחירות).
 
אבל משהו בכל זאת השתנה... כמה ימים לאחר הנאום התפרסם בעולם כי המדינה המרושעת פיתחה טילים המגדילים את האיום. כעת היה ברור עוד יותר שאסור לשכוח את החיים עצמם והבעיה המרכזית עליה תסוב מערכת הבחירות היא האיום המרושע.
 
הידיעה התפשטה ברשת כמו אש בשדה לחמניות טריות ולצידה נכתב כי ראשי הבוגדים אמרו שכלל לא קיים איום מצד המדינה המרושעת.
במציאות (הבדויה) זה לא היה בדיוק כך... היה מספר קטן של אנשים שהיה מוכן להישבע כי מנהיגי הבוגדים לא אמרו בשום שלב כי האיום לא קיים, אלא רק חלקו על הדרך בה ראש הממשלה מטפל בו, אבל הרוב השפוי הבין שאלה הם שקרים וזאת מכמה סיבות:
  1. ברור שראשי הבוגדים מתנגדים לראש הממשלה ומכאן נובע שאם הוא אמר שיש איום אז הם אמרו שלא
  2. ברור שראשי הבוגדים הם בוגדים ומכאן נובע שהם שקרנים
  3. באינטרנט היה כתוב בפירוש שהם אמרו שהאיום לא קיים ולכן זה וודאי נכון
 
הטיעון האחרון היה כמובן המכריע מכולם. ידוע לכל שאם משהו מופיע באינטרנט הוא אמת לאמיתה וכל הכחשה לא תעזור נגדה.
הטענה כי ראשי הבוגדים טוענים שמדינת הרשע אינה איום נלוותה מהר מאוד לטענות כי הם תומכים בטרור, ימכרו את המדינה לכל המרבה במחיר, יש להם מניות בתדיראן ואמא שלהם ערביה.
הכל היה כתוב באינטרנט, לכן הכל היה נכון.
 
כתוצאה ממסע הדה-לגיטמיציה הנרחב זכתה מפלגתם של הבוגדים ב-25 מנדטים בלבד בבחירות, אבל מהר מאוד הופצה באינטרנט הטענה כי הם זכו רק בחמישה מנדטים. מכיוון שהשמועה הזאת הופצה בכל כך הרבה דפים, היא התקבלה כנכונה ועשרים המנדטים העודפים ניתנו למי שהרבה בהשמצות וצעקות באינטרנט.
 
 
מוסר השכל: אם זה מופיע באינטרנט זה ודאי נכון. גם הסיפור הזה מופיע באינטרנט.
 
שבת שלום!
 
כל קשר בין הסיפור למציאות הוא עצוב ביותר.
 
תודה לליאור – חתולי8 – שהסבה את תשומת לבי לנושא.
 
והרשומה המומלצת היא – טיול בת מצווש ללפלנד – יום רביעי - בבלוג של אפרת המפזזת (ואתם כמובן מוזמנים לקרוא גם על שאר הימים בבלוג שלה)

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

54 תגובות

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל motior אלא אם צויין אחרת