00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

דיסטורשן

שבעה שירים בשבוע: משלוח מנות

שלום לכולם, חג שמח וברוכים השבים ל"שבעה שירים בשבוע" !!! בחודשיים האחרונים היו לי בעיות התחברות שמנעו ממני לעדכן על המוזיקה שיצאה עד כה ב2015. לשמחתי, השנה הזאת נפתחה עם כמות ענקית של מוזיקה טובה, אך לצערי, הכמות הזאת היא גדולה מדי מכדי שאני אספיק לסכם אותה. לכן בפוסט הזה אני אתמקד בשבעה שירים מצויינים שהשנה הזאת הביאה עלינו עד כה. 

(כוכבית !)  

בגלל שהגבלתי את עצמי רק לשבעה אמנים בפוסט הזה, ישנם המון אמנים אחרים שהוציאו דברים ענקיים השנה, אבל נשארו בחוץ. אתם יותר ממוזמנים לבדוק את האלבומים החדשים של panda bear;mark ronson;קין והבל 90210;natalie prass; bjork; שי צברי; petite noir; zs; open mike eagle; drake; dan deacon; of montreal; purity ring. הסיכויים שאחד מהדברים המדליקים האלה לא יוזכר על ידי בהמשך השנה הוא מספיק גדול כדי שלא תפספסו ותתנסו בעצמכם. 

(כוכבית ! כוכבית !) 

על מנת שלא ליצור לכם עומס של לינקים בסרגל, ריכזתי את כל השירים של השבוע במיקסטייפ הוירטואלי הבא. תהנו ! אם זה יהיה מוצלח אני אמשיך להכין כזה בכל פוסט. 

 

Matana Roberts – all is written

האלבום החדש של מתנה רוברטס הוא לא בשביל כל אחד. הוא קשה לעיכול, מעיק לפעמים, והוא אלבום ג'אז אקספרימנטלי – ז'אנר שיכול לגרום למספר אנשים בעולם להתרחק בגועל ממנו רק למשמע השם שלו. אני מצאתי את האלבום כחוויה מעניינת, אבל אני לא בטוח עד כמה אני אחזור אליו, בעיקר בגלל שהוא נשמע לי כמו שיעור היסטוריה יותר מאשר אלבום. מה שכן, שיר הפתיחה שלו השאיר אצלי חור בלב שאני עדיין מנסה לברר איך לסגור. לא תמיד ברור מה רוברטס מנסה להגיד בשיר הזה – אבל השירה הסדוקה שלה, מצולקת לא רק מההיסטוריה האישית של רוברטס האפרו-אמריקנית, אלא מהיסטוריה של קבוצה אתנית שלמה שסבלה במשך דורות – השירה הזאת עושה לי פרפורים בלב. כל זה מלווה בסקסופון איטי ועצוב, למרות שהרגעים הכי טובים בשיר הם הרגעים בו רוברטס שרה לבדה, בלי שאף אחד ילווה אותה – מחזיקה את השיר בכוחות עצמה. אם משהו ממה שכתבתי עד עכשיו סקרן אתכם – תנו צ'אנס לשיר הזה. אם לא, זה בסדר, השיר הזה הוא לא בשביל כולם, אתם יכולים לראות בשיר הבא את הפתיחה האמיתית של הפוסט.

 

The pop group – nowhere girl

2015 לאט-לאט הופכת להיות שנה של קאמבקים: היה לנו כבר את סלייטר קיני (שנגיע אליהם בהמשך), ובהמשך יהיה לנו את מודסט מאוס, פיית' נו מור, סופיאן סטיבנס ומי יודע מי עוד יחליט להצטרף למסיבה. הקאמבק האהוב עליי עד כה הוא דווקא לא של להקה בסדר גודל של פיית' נו מור או מודסט מאוס – אלא הפופ גרופ, להקת פוסט-פאנק מסוף שנות השבעים. הפופ גרופ הייתה קיימת ארבע שנים לפני שהתפרקה, ובפרק זמן הזה היא כבר הספיקה להיות אחת ממובילות הפוסט-פאנק, והשפיעה על להקות ואמנים רבים שיגרמו לפריצה האמיתית של הפוסט-פאנק בהמשך. ועכשיו, 35 שנים אחרי האלבום האחרון שלהם, מוציאים הפופ גרופ אלבום חדש, citizen zombie  שמו. הפופ גרופ אמנם לא מחדשים פה משהו אבל זה נשמע כאילו זה אלבום שהם היו יכולים לשחרר בשיאם, וגם זה הישג שלא הרבה להקות שלא שיחררו כלום במשך 35 שנה יכולים להגיע אליו. לא רק שהפופ גרופ מצליחים להיות רלוונטיים אחרי כל כך הרבה זמן, גם אפשר להבין דרך האלבום הזה את ההשפעה הגדולה שהייתה להם אז. הגעתי לאלבום הזה מבלי לדעת הרבה על הלהקה מאחוריה, והצלחתי להבין רק מהשירים באלבום הזה מי הלהקות והאמנים שהושפעו ממנה. בשירים הכבדים שלהם הם מזכירים את הבירת'דיי פארטי של ניק קייב, ובשירים הfאנקיים שלהם והכי רקידים וגרוביים שלהם (והם הצד החזק ביותר שלהם לדעתי.) הם נשמעים כמו להקה שג'יימס מרפי האזין לה במשך המון זמן בצעירותו. בשיר הספציפי שהבאתי לפה, האהוב עליי מהאלבום, אני שומע משהו שמזכיר לי את הפיקסיז. כל האמנים שהזכרתי פה באו אחרי שהפופ גרופ כבר התפרקו, אבל הם אלה שפרצו והשפיעו, והפופ גרופ היו אלה שנתנו להם את הפוש ודירבנו אותם לעשות משהו חדש ונהדר. עכשיו הגיע הזמן של הפופ גרופ לפרוח.  

Ibeyi – mama says

אלבום הבכורה של איביי היה אחד האלבומים שהכי ציפיתי להם ב2015. אני חורש על river כבר שנה, כמו כל מדינת ישראל, והנה מגיע האלבום החדש ומראה לי שלתאומות האלה יש עוד הרבה מה לומר. חשבתי שאני אקבל אלבום קטן ויפה של מוזיקה מיוחדת ואישית מצמד הבנות האלה. להפתעתי, קיבלתי אלבום גדול מימדים - שכל שיר מתוכו הוא אליפות בליגה שונה לחלוטין מהקודמת לה, ושל מוזיקת אר אן בי ונשמה שבמקום לנסוע לארה"ב החליטה לעצור בקובה. לתאומות דיאז יש קשר מוזיקלי נהדר - אמנם הן לא יוצרות הרמוניות מושלמות ונהדרות כמו שאני אוהב, אבל הן יוצרות ביחד אנרגיה מוזרה, שנותנת תחושה מוזרה ברגע שאחת מהתאומות שרה לבדה. היין ויאנג המוזר הזה מלווה בביטים מכשפים ונהדרים. מאוד חששתי שהאלבום הזה יראה שאיביי היו פוני של טריק אחד, ואני שמח לגלות שטעיתי. השיר הבא הוא האהוב עליי מהאלבום, ובו מספרת אחת מהתאומות (ליסה או נעמי, אני לא מצליח להבדיל ביניהם ווקאלית עדיין) על ההתמודדות של אמה עם מות אביהן, ועושה את זה עם ווקאליות מרשימה וביטים נעימים שמועכים לי את הלב.   

Father john misty – bored in the usa

זהירות ! ספוילר לסיכומי השנה שלי לשנת 2015 ! – כנראה שהאלבום החדש של פאדר ג'ון מיסטי, הוא ג'וש טילמן מהפליט פוקסז, יהיה במקום גבוה מאוד מאוד בסיכומי השנה שלי ב2015.  כשניגשתי לאלבום הזה לראשונה, העובדה שלא הצלחתי להבין עד הסוף את מה שהוא מנסה להגיד לי שיגעה אותי, ובו זמנית הקסימה אותי. ברגע ההוא אני החלטתי שאני מפצח את האלבום הזה בכל מחיר. לכן האזנתי לאלבום הזה בשבועות האחרונים יותר מלכל אלבום אחר, ישבתי מול המילים, ובסוף זה הכה בי. טוב, אני עדיין לא בטוח לגבי כל מה שטילמן אומר באלבום הזה, אבל יש לי תיאוריה כללית. בינתיים, השיר הכי נוקב ועם מטרה ברורה באלבום הזה הוא הסינגל המוביל ממנו. בשיר הזה הוא יורק רעל על כל מה שלא בסדר באמריקה, בכך שהוא שר בתור דמות אמריקאית מהפרברים על בעיות עולם ראשון שלא מזיזות לאף אחד. זה מתקשר יפה מאוד לשאר האלבום בכך ש..... אתם יודעים מה? אני אשמור את הניתוח הגדול שלי לאלבום לביקורת הרחבה שאני אכתוב מאוחר יותר. בינתיים תשמעו את השיר הנהדר הזה.

 

Sleater kinney – bury our friends

והקאמבק השני האהוב עליי מהשנה הוא הקאמבק של סלייטר קיני. אמנם הבנות של סלייטר קיני מפסידות בנקודות לפופ גרופ, אבל הן מצליחות הרבה יותר מבחינתי בלהוכיח משהו לגבי הקאמבקים של השנים האחרונות. ראינו את זה בקאמבקים השונים בשנים האחרונות, ואנחנו רואים את זה עכשיו – איך להקה שנתנה השראה לז'אנר שלם, מצליחה לחזור x  שנים אחרי המהפכה שהיא חוללה, ועדיין להישמע יותר טוב מכל דבר אחר בז'אנר. במקרה של סלייטר קיני, הן השפיעו על רוב להקות הפאנק הנשי ששמענו בשנים האחרונות (אבל יותר מכל על סנט. וינסנט, שאמנם לא שייכת לז'אנר הזה כל כך, אבל היא ללא ספק האמנית עם הכי הרבה "סלייטר קיניות" במוזיקה שלה.), ובאלבום החדש שלהן הן גם מצליחות להישמע יותר טוב מכל אחת מהלהקות האלה. האלבום הזה מצליח להיות, בלי שום קשר לעד כמה הוא רלוונטי או לא, ממש ממש ממש טוב. פשוט כל שיר ממנו מצליח להפציץ כמו שרק סלייטר קיני יודעות, בלי פילרים ובלי רחמים. השיר האהוב עליי הוא עדיין השיר הראשון ששמעתי ממנו, כי כשאלבום הוא ממש טוב, אז גם הסינגל הראשון שבוחרים להוציא ממנו יהיה השיר הכי טוב בו.

Viet cong – bunker buster

ומעולם הפאנק הנשי אנחנו עוברים אל המילה האחרונה של עולם הפוסט-פאנק, והיא אלבום הבכורה עטור השבחים של וייט קונג הקנדיים. לקח לי הרבה זמן להיתפס בבלאגן האסתטי של וייט קונג, אבל השבוע כשניסיתי לחזור לשיר מסויים ממנו, מצאתי את עצמי מאזין לאלבום 3 פעמים ברצף. אמנם מבחינה לירית אין פה משהו שought לא אמרו שנה שעברה, אבל מבחינת לחנים יש פה כמה משירי הפאנק הכי יצירתיים ששמעתי בשנים האחרונות. יש פה חטיבת קצב שלא מפסיקה לדפוק, יורה ופוגעת בכל דבר שעומד בדרכם. יש פה כמה שירים שמתחילים בנקודה אחת ומסתיימים במקום אחר לחלוטין, ושומרים על אחידות כל הזמן. אבל בין כל ההתחכמויות האלה הרגעים הטובים ביותר לטעמי הם בהם וייט קונג פשוט מנגנים ביחד פאנק ישן וטוב ועושים את זה בשיא הרצינות כאילו זאת הייתה יצירת מופת אפית, ובו זמנית הם גם עושים זאת בכיף ובקלילות. האיזון הזה הוא משהו שאני מאוד אוהב בפאנק שלי, וזה משאיר אותי עם טעם לעוד ממה שיש לוייט קונג להגיד.

Badbadnotgood and ghosface killah  – gunshowers (ft. elhzi)  

גוסטפייס קילה הוא כנראה הראפר האהוב עליי.  אני חושב שמה שעושה לי את זה אצלו זה שהראפ שלו יוצר אצלי את סערת הרגשות הכי גדולה שאני יכול לקבל מהיפ הופ. כל רגש שבו גוסטפייס נתון בשיר מסוים - הוא לוקח אותו לנקודת קיצון: אם הוא נסער - אז הסערה שהוא יוצר הופכת לאט-לאט לטורנדו. ניתן היה לראות את זה כבר אצל וו טאנג קלאן, אבל הקטעים האהובים עליי של ג. קילה נמצאים דווקא באלבומי הסולו הנהדרים שלו, כשהוא ניצב לבד, כשרק חמימות המוח שלו והמיקרופון בידו נמצאים לצדו. לפני מספר שבועות יצא אלבום שיתוף הפעולה של קילה עם badbadnotgood , טריו ג'אז מבריק למדי. השילוב המוזר בין הג'אז של bbng  לראפ העצבני של של גוסטפייס קילה עובד בצורה נהדרת. הלחנים של bbng  נהדרים, ובניגוד לג'אז האקספרימנטלי של מתנה רוברטס, השירים האלה הרבה יותר קליטים וכיפיים. אבל מי שהופך את האלבום הזה לשווה האזנה הוא ללא ספק קילה, שנותן פה כמה מהקטעים הכי טובים שלו של הזמן האחרון, וקצת מזכיר את ימי השיא שלו. הקטע הבא מוצא גם את קילה וגם את bbng  במיטבם, והוא אחלה שיר לסיים את הפוסט של השבוע.

 

וואו, כמה טוב לחזור ! אני אשתדל להחזיר את הבלוג לפוסטים הקבועים שלו. שיהיה לכם שבוע נהדר ! 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל jokerface5 אלא אם צויין אחרת