00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

נייר ועוד

סיור בגני התערוכה הישנים

היום יצאתי עם התינוקת לסיור בגני התערוכה הישנים.

הסיור אורגן על ידי בית הספר לאספנות של בן עמי אנדרס מכירות פומביות, והודרך על ידי ד"ר חיים גרוסמן.

האיזור של גני התערוכה הישנים הוא אחד האיזורים האהובים עלי ביותר בתל אביב. השילוב של הים והעבר המפואר, שאותו אני מכירה רק מתמונות, מעורר בי געגועים לתקופה ההיא.

היום הכל שם מלא מוסכים וחנויות למוצרי אמבטיה, וצריך הרבה דמיון, בשביל להבין איזה בניינים יפים עמדו שם, ואיך נכנסו שם 600 אלף מבקרים (היישוב כולו מנה אז 200 אלף איש).

בכניסה עמד פעם פסל הגמל המעופף, שמסמל את הנדר שנדרו הערבים - נבוא לתל אביב כשהגמל יעוף. הפסל היחיד שהשתמר הוא פסל הפועל העברי שבנוי מבטון ונושא על כתפיו אדן, לבנים ואנך.

הביתנים המפוארים נבנו בסגנון הבינלאומי, על ידי אדריכלים כמו אריה אלחנני וריכרד קאופמן. מהם השתיירו רק שאריות עלובות עם תוספות מכוערות. כך למשל:

הביתנים האיטלקי, הצרפתי והזר, שאוחדו לאולם הקונצרטים שבו נוגן הקוצרט הראשון של הפילהרמונית, בניצוח טוסקניני, הם היום מחסן משקאות של יבואן משקאות חריפים. פתאום התברר לנו שציורי הקיר היפים, בסגנון תנ"כי, שצוירו על הקירות מבפנים, עדיין מצויים שם. מוחבאים מאחורי ארגזי משקאות בגובה של כמה מטרים. גם התקרה האקוסטית עוד שם.

מביתן "תוצרת הארץ" שהיה בנוי כמו אוניה, ממאפייני הסגנון הבינלאומי, נותר רק ה"חרטום". הוא תוכנן על ידי ריכרד קאופמן והיום יש בו אולם תצוגה של אמבטיות ואסלות.

בביתן הבלגי, שבו חולקו 600 אלף פרלינים משובחים משוקולד בלגי בזמן היריד, יש היום חנות מנורות.

בביתן הבריטי הענק והיפה (לפי מה שראינו בצילומים מאז) יש מוסך, ואכסדרת העמודים שהיתה קרוב לתקרה הגבוהה נסתמה בבלוקים.

גם בביתן הלבנוני (כן, הלבנונים באו) יש מוסך, אבל התבליטים בכניסה למשרד אינם פוליאוריטן מוקצף וקיטשי, כמו שתמיד חשבתי, אלא תבליטי האבן המקוריים, שמתארים את  הריסות המקדש בבעל-בק וארזי הלבנון, ששופצו על ידי בעלי המוסך

בביתן הבולגרי שוכנת גלידה מונטנה. שם עצרנו להתרעננות ואכלנו גלידה אמריקאית, שכבר הרבה זמן לא אכלתי כמוה.

הביתן הנורווגי צבוע בימים אלה כמו זברה אדומה, אבל לפני 65 שנה התאמנו בו כ"ג יורדי הסירה.

משם המשכנו למגרש הכדורגל של ילדי מכבי ת"א. שם היתה המכביה הראשונה, לשם הגיעו המשתתפים בתהלוכה מפוארת מגימנסיה הרצליה ברחוב אחד העם, ושם נערכו המשחקים של התחרות שסימלה את יהדות השרירים המתחדשת. שם נערכה גם המכביה השניה, שאליה הגיע סבא רבא של התינוקת עם "הכח וינה". הוא לא ממש התחרה במכביה, אבל מה שחשוב זה שהוא הגיע לארץ.

בסוף הגענו לגשר ווקופ, שעליו צולמה גם התמונה הזו:

וחצינו את הירקון לצד השני, אל המגדלור של נמל תל אביב.

האיזור הזה כבר הרבה יותר משוקם ומשופץ - המזח יפהפה (תמונות בקרוב), יש המון מקומות בילוי, וסוף סוף איחדו את שני החלקים של הנמל, מהטראסק ועד האיזור של כ"ג יורדי הסירה.

היה מרתק ביותר. תמיד ידעתי שזה איזור מיוחד בתל אביב, ואפילו בתולדות המדינה. לכבוד יריד המזרח הוקם שדה התעופה בלוד, לימים נתב"ג.

התמונה הראשית נלקחה מהאתר: http://www.eslab.tau.ac.il/yarkon/odotf.htm

התמונה השניה נלקחה מהאתר: http://www.farkash-gallery.com

התמונה השלישית צולמה בסיור, והתמונה הרביעית נלקחה מאלבום החתונה שלי.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

3 תגובות

אתם על המפה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל עלמה7 אלא אם צויין אחרת