00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כלבה זקנה לומדת טריקים חדשים

שיער

 

 

 

 

אחרי הטיפול הכימותרפי השני, שיער הראש מתחיל לנשור. אחות מסבירה לי, שכל מקום שעיר בגוף יקריח. באופן חלקי, זו לעיתים בשורה טובה לאשה: החל מגיל מסויים, נשים מתחילות לצמח זקן. זה לא זקן סיני ארוך, רך ונעים, אלא זיפים גרוזיניים אלימים, שמזדקרים על הסנטר. אם מחזר היה רוצה ללטף את פניך, ידיו היו נשרטות. נכון עשה אדושם, שגרם לכך שמגיל מסויים אף אחד לא רוצה ללטף את פניך. מי ששילמה עד כה לטיפול ברזילאי, יכולה לחסוך. אם כי נשים קשישות מקבלות ברזילאי מהטבע, וזה לא עולה להן גרוש.

 

אני כאשה מעשית ובאופן כללי רציונלית ולא אמוציונלית, הודעתי לאחות לדלג על "ציוצי העפרוני" איך אוכל להתהדר בפאה שתהיה יפה משערי הטבעי. "זה הדבר האחרון שמציק לי", אמרתי לה. גם ההסברים איך אפשר להכין "רצועות" באזור הכריתה שתבוא, על מנת לעשות שיקום לשד שיוסר, ממש מיותרים. לא רצועות, לא פסים ולא כיסים! לא אסבול גרם אחד של כאב שאינו הכרחי לריפוי עצמו. מה, אני פמלה אנדרסון? בגילינו, ממילא הציצים שלנו דומים לאנפילאות ישנות, שרובצות על בטננו. אני יכולה לחיות גם עם אנפילאה אחת. ממילא אין דרישה בשוק לאנפילאה עתיקה.

 

לענין הנשירה: קל לדבר וקל לנפנף בתיאוריות. יומיים אחרי הכימותרפיה השניה, אני קמה בבוקר, מרימה את ראשי מהכר, וכרגיל עושה את התנועה האופיינית – מעבירה את ידי בשערותי כדי לסלק אותן מעיני. על כף היד שלי אני מוצאת זנב של סוס אביר. מיד אני מעבירה את היד שוב – זנב נוסף. אלהים, כמה סוסים יש לי על הראש?! בחיי, נושר לי יותר שער ממה שיש לי! והנה, האשה הרציונלית, שמקבלת את המצב והדבר האחרון שמזיז לה זה השיער – דוחפת את פרצופה לתוך הכרית שמצופה שערות שתי וערב, ומרביצה כמה יללות גדולות במיוחד, שאלמלא הכרית – היו מזעיקות את המשטרה ואת מכבי האש גם יחד.

 

לענין הפאה. אתם מכירים אותי, נכון? אתם גם מכירים את הנשים שיוצאות לרחוב עם קרחתן הכימותרפית. נשים אסרטיביות, נשים חזקות. נשים שיודעות שהן לא חטאו ואין להן במה להתבייש. ראיתי כאלה בעבר. הערצתי אותן. ויתרה מזו: לעיתים הן נראו לי ממש יפות עם הקרחת. אתם אולי חושבים שאני אחת מהן? לא מיניה ולא מקצתיה.

 

חוץ ההערכה שרחשתי לנשים הללו, בשניה שראיתי אותן, חטפתי מכה בבטן. לא מתאים לי לעשות מכה בבטן לאנשים, וגם לא רוצה ללכת ברחוב ולהתריס " לי סרטן!" אני לא מתביישת, אבל לא מוצאת סיבה להתגאות. ואין בכך משום ביקורת על מי שנוהגת אחרת. כל אחת והסרט/ן שלה...

 

האם הבלוג שלי יהפוך עכשיו לבלוג של ה"מסורטנת"? כנראה שקצת כן, אבל אני מקווה שהראש שלי יתפנה גם לדברים אחרים, בד בבד, או עם הזמן.

וכדי לקדם את ענין ה"לא-סרטן" הנה:

 

הפינה של עומר מס' 5

עומר בן שמונה חודשים. אנחנו משוחחים בסקייפ רק פעמיים בשבוע, שאז אנחנו מתואמים עם הזמנים. בשאר הימים אני מדברת בסקייפ עם יונתן בעבודה, והוא שולח לי וידאו'ס של התינוק, שמצולם כמובן נון סטופ.

אחי טומי'קה אומר, שבישראל דר' קדמן כבר היה מתערב. אבל התינוק שלנו חזק, ספורטיבי ובעל חוש הומור.

יש סרטון בו התינוק אוכל פיסת לימון. הוא עושה "פרצופים", אבל ממשיך למצוץ את הלימון באין אונס. ברקע שומעים את אמא כרמית: "די, אני לא יכולה לראות אותו סובל! אקח לו את זה, מסכן!", ואז שומעים את הבן שלי, יונתן, נצר מפואר למשפחתנו האצילית: "חיחיחי חהחהחה! תעזבי תעזבי אותו!" והוא משתנק מצחוק.

אחר כך רואים את התינוק המשועמם במסעדה, שוכב בסל קל על הריצפה, בעוד הוריו אוכלים. הוא טורח מאד ומצליח להסיר גרב אחת מרגלו. מיד הוא מוציא מפיו את המוצץ ודוחף את הגרב לפיו עד גרונו. אמא ממהרת להוציא את הגרב (כנראה אבא עוד לא הבחין בארוע, אחרת היה אומר "תעזבי,תעזבי, נראה אם הוא ייחנק"). הגרב יוצאת כמו מטפחת מפיו של קוסם, קפל אחרי קפל. התינוק חוטף מיד את הגרב, ודוחף אותה חזרה, ישר לגרון.

 

הסרטון של היום הוא "תינוק רוכב על רומבה". "רומבה" – זהו שואב אבק קטן עגול ורובוטי, שאחרי הפעלתו הוא נוסע בכל הבית, יוצא לבד מפינות והוא חמוד כמעט כמו חיית מחמד. ראיתי ב"יו טיוב" לא פעם אנשים שצילמו את החתול שלהם מתנמנם על הרומבה הנע ומנענע בזנבו, ובעל הבית צוחק. בסרטון שלי התינוק יושב על הרומבה. הרומבה מסתובב סביב עצמו, ימינה פעם פעמיים שמאלה. כאשר המצלמה קולטת את פניו של הינוקא הוא זורח מאושר והנאה. ואז פתאום הרומבה מתחיל לנסוע ברברס בקו ישר, במהירות די גדולה. התינוק מוחא כפיים באקסטזה. אמא נשמעת קוראת "עצור! הוא יפול!", אבל ברקע נשמע קול צחוק שטני "חהחהחהחה! תני לו, תני לו הוא מרוצה!". אני כבר רואה בעיני רוחי איך הרומבה יוצא לחצר ונוסע ישר לבריכת השחיה, ואיך פאפא צוחק "חהחהחה!" כאשר התינוק משמיע פלופ פלופ פלופ פלופ במים הכחולים. אבל למזלנו, התינוק נתקע קודם בקיר החדר, ונזרק מהרומבה. מאחר שהוא תינוק גיבור, הוא מיד פונה לאחור ונשכב חזרה על הרומבה, שעוד ממשיך לעבוד.

 

שימו לב איך הגנבתי באלגנטיות את העובדה שלבן שלי יש בריכת שחיה. אפילו פולניה לא היתה עושה את זה יותר טוב.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

119 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל המיזנטרופית אלא אם צויין אחרת