00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

גוגל דודל

148 שנה להולדת לורה אינגלס ויילדר

לורה אליזבת אינגלס נולד בפפין שבוויסקונסין להוריה, צ`רלס וקרוליין, בת שניה מתוך חמישה. במהלך חייה הארוכים (היא מתה בגיל 90) נדדה פעמים רבות עם משפחתה וסיפרה על כך בשמונה ספרים. קורות המשפחה בנדודיה מערבה מתוארים בספר "בית קטן ביער הגדול", שיצא לאור ב- 1932. שלוש שנים מאוחר יותר יצא לאור הספר המפורסם ביותר, "בית קטן בערבה", המתאר את קורות המשפחה בקנזס, בשנים 1869-1871, באיזור שהיה שייך אז לאינדיאנים. לאחר שהמתיישבים הלבנים נדרשו לעזוב, חזרה משפחת אינגלס לויסקונסין, ועזבה שוב ב- 1874, הפעם למינסוטה. קורותיה שם, בעיירה וולנאט גרוב, מתוארים בספר "על גדות נחל השזיף", שיצא לאור ב- 1937, ובסדרת הטלוויזיה המפורסמת "בית קטן בערבה". באותה תקופה למדו לורה ואחותה הגדולה מרי בבית ספר עד שמרי התעוורה בפתאומיות. עקב קשיים כלכליים נענה אבי המשפחה להצעת אחותו לעבוד בהנחת מסילות ברזל בצפון דקוטה. המשפחה התיישבה בעיירה דה סמט, ואת חייה שם תיארה לורה בספר "בית קטן לחופי אגם הכסף", שיצא לאור ב- 1939. החווה שצ`רלס הקים במרחק מה מהעיירה הפכה למגורי הקבע של המשפחה. בספר "החורף הארוך" שיצא שנה לאחר מכן, מתארת לורה את החורף הקשה של 1880, שבו נותקה מסילת הברזל ותושבי העיר נותרו ללא מזון ואספקה. בעלה לעתיד של לורה, אלמנזו ויילדר, הצליח להגיע עם חברו אל העיירה ולהביא לה מטען חיטה, שסייע לתושבים לא לגווע ברעב. ב- 1941 יצא לאור "עיר קטנה בערבה", שתיאר את המשך שגרת חייהן של לורה ואחותה הצעירה קארי בבית הספר. בסיומו לורה בת 15, והיא הופכת למורה בעצמה. על עבודתה כמורה ונישואיה לאלמנזו ויילדר, כתבה לורה בספר "These happy golden years", שלא תורגם לעברית. עוד כתבה על בעלה בספר "בן איכרים", שבו תיארה את ילדותו בניו יורק.

לאחר נישואיה ב- 1885 עזבה לורה את עבודת ההוראה, כשנה לאחר מכן נולדה בתה היחידה, רוז. השנים הראשונות היו קשות - פגעי מזג האוויר גרמו להרס היבול ולחובות, בנם השני מת בלידה, אלמנזו הפך לנכה לאחר התקף של מחלת הדיפטריה והבית והמתבן נפגעו בשריפה. ב- 1890 לורה ומשפחתה עברו למינסוטה, לבית הוריו של אלמנזו, אך מזג האוויר החורפי הקשה עליו. משם נדדו לפלורידה, אך לורה לא סבלה את החום ואת נשות המקום. לאחר שנתיים חזרו לדה-סמט, אך לאחר שנתיים נוספות קנו חווה במיזורי ועברו לגור שם. 16 השנים הראשונות היו קשות, אך ב- 1910 החווה סיפקה את כל צרכיהם, והם לא נאלצו עוד לעבוד בעבודות נוספות. החווה כללה חקלאות, משק חלב ועוף ומטעי תפוח, ולורה הפכה לסמכות בנושאים חקלאיים, הרצתה לחקלאים מהסביבה וכתבה טור בעיתון מקומי בו הציגה גם פרשנות לנושאים חדשותיים ותפיסות עולם נשיות. ב- 1929, נפילת המניות בשפל הגדול, מחקה חלק גדול מהונם של בני הזוג ויילדר, והם נאלצו לבקש תמיכה כלכלית מבתם רוז, שהיתה עיתונאית.

לאחר מות אמה ב- 1924 ומות אחותה מרי ב- 1928, החלה לורה לכתוב את זכרונותיה, בשם "Pioneer Girl", אך נדחתה מכל ההוצאות אליהן שלחה. בתה רוז ערכה אותם לספר  בשם " When Grandma was a Little Girl", שיצא יותר מאוחר בשם "בית קטן ביער הגדול", הראשון מסדרת הספרים המצליחה. לורה ובעלה הצליחו לחיות היטב מהתמלוגים ואף זכו למכתבי מעריצים ולביקורים בחוותם. כל הבתים שבהם גרו לורה ומשפחתה הפכו למוזיאונים ובהם נשמרו פריטים רבים של בני המשפחה. הספרים מייצגים ערכים מרכזיים באתוס האמריקאי - משפחה, חברות, יוזמה, עבודת כפיים, חלוציות וההתפשטות מערבה, והם חלק מהקלאסיקה הספרותית האמריקאית. הספר הראשון, "בת חלוצים", אמנם לא יצא לאור כשנכתב, אך לפני מספר חודשים, באוקטובר 2014, פורסם על ידי האגודה ההיסטורית של דרום דקוטה, ובו בנוסף לסיפור, גם צילומים, מפות ומידע ממרשם האוכלוסין.

לורה אינגלס ויילדר מתה בשנת 1957 בגיל 90, האחרונה מכל בני משפחתה.

לוגו גוגל בכל העולם מציג שתי בובות בדמות האחיות מרי ולורה רצות בשדה וברקע הבית והעגלה.

התמונה נלקחה מכאן

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

6 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אמא של יותם1 אלא אם צויין אחרת