11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג (הרשמי) של נתאי

כמה מחשבת על הסדרה שכונה (סיקור סיום העונה הראשונה)

05/02/2015
כמה מחשבת על הסדרה שכונה (סיקור סיום העונה הראשונה...

חזרתי מצפייה בשני הפרקים האחרונים בסינמה-סיטי בראשון של העונה הראשונה של הסדרה שכונה (לכל מי שעוד לא יודע - כן, תהיה גם עונה שניה...).
לצערי אין לי הרבה תמונות משם כי היה לא מעט לחץ בכניסה ולא היה לי ממש זמן לצלם...

ההקרנה הייתה בסינמה סיטי בראשון-לציון. הגעתי שם לפני הזמן שבו היינו צריכים להגיע (17:00) אבל בגלל שהייתה שם כמות מ-ט-ו-ר-פ-ת של אנשים (טוב, זה ממש לא מפתיע כי הסדרה הזאת הצליחה באופן מטורף!) לקח זמן עד שנכנסתי ובגלל שהיה לחץ ובלאגן לא הספקתי כל-כך לצלם...
לכן אכתוב סיקור קצרצר של האירוע + אכתוב כמה דברים על הסדרה הזאת (שאת חלקם כתבתי במכתב לגיורא שבאמת עשה, כמו תמיד, עבודה גאונית ומדהימה).

 

היו שם שני מתחמים - התחתון שבו כולם היו וכיבדו אותנו בפיצה + פופקורן + שתיה...
(אני רק מזכיר: התמונות לא באיכות טובה בכלל...laugh)

 

והנה השחקנית המקסימה עירית קפלן (זאת שמשחקת את אילנה בסדרה, אמא של מיטל [ליאנה עיון]) מצטלמת...

לאחר מכן יצא לי לעלות למתחם ה-VIP. אני רק חייב לציין שאין לי משם הרבה תמונות כי לא היה לי ממש זמן להיות שם ולצלם (כמו בהשקה), וגם דיברתי עם כל מיני אנשים כך שלא שאין הרבה תמונות בכלל, אבל הנה כמה:


(זאת הכניסה למתחם... צריך לעלות במדרגות הנעות כדי להגיע)

 

את התמונה הבאה ממתחם ה-VIP אני שם בגודל קצת שונה (יותר גדול) כי אם תשימו , תראו בקצה השמאלי את ישראל קטורזה ואת דוד שאול (זה ששיחק את שלומי) ואת דורין קריו (השחקנית המקסימה שמשחקת את ג'סי. אגב, הייתה לי פאדיחה לא קטנה שראיתי אותה בכניסה לאולם שבו הקרינו את הפרקים, ברח לי השם שלה וזכרתי רק את שם הדמות. אבל היא הייתה כזאת מקסימה וחייכנית....indecision) ואם תסתכלו טוב תמצאו גם את תותי ניניו (רחלי).

והנה תמונה, באיכות לא ממש טובה, של השחקנית-דוגמנית נטלי עטיה (מגי ביטון, אמא של לירון [טום יפת]).
אני חייב לציין שנטלי היא פשוט מקסימה!! שוחחתי עימה מספר דקות והיה פשוט תענוג...
אגב, האישה המקסימה הזאת חוגגת אטוטו 40 (אבל זה ממש ממש לא נראה כך!)....


 

והנה תמונה של השחקנית המוכשרת עומר גולדמן (ויקי בן-דוד) שגם היא שיחקה פשוט מדהים!

והנה השחקנית המדהימה ליאנה עיון (מיטל) שגם היא שיחקה פשוט מדהים!

את שאר השחקנים, לצערי, לא יצא לי לצלם...

 

על הסדרה "שכונה" (או יותר נכון - על העונה הראשונה)

וואו! וואו! וואו!

זאת פחות או יותר התגובה שיש לי לסדרה המדהימה הזאת. קשה, פשוט קשה לסכם משהו כל-כך טוב ואיכותי, משהו שמשאיר אותך פעור פה, אבל בכל זאת אני אנסה לומר כמה מילים כדי לספר לכם במעט על הרשמים שלי מהסדרה: 

במשך תשע שנים הייתי בשומר הצעיר, חניך בקן מרכז ירושלים. בארבעת השנים האחרות שלנו, כיתות ט' עד יב', חינכו אותנו לסוציאליזם (או יותר נכון - סוציאל-דמוקרטיה) ולחברה שוויונית וסובלנית יותר.
היה קשה לי להאמין אחרי שראיתי את הסדרה הזאת - אבל כמעט כל מה שחונכנו אליו בשומר הצעיר (ובניסויי, בית הספר שבו למדתי) - גיורא הצליח להעביר בסדרה הזאת בצורה כל-כך יפה ומבריקה.
עכשיו, שנגמרה העונה הראשונה אפשר לספר קצת יותר על העלילה (אבל כמובן שלא יותר מדי כי אני מניח שיש כאלה שעוד לא ראו):
מדובר על ישוב ששמו נרקיס, עם אנשים מאוד עמידים, כאשר העלילה מתמקדת במשפחה אחת בישוב ששמה הוא שיינפלד (והאמא היא יושבת ראש המועצה המקומית של הישוב).
ליד המושב הזה ישנה שכונה של אנשים קשיי יום אשר באחת המשפחות שם, משפחת בן-דוד, האבא (בנדה, שאותו מגלם יוסי מרשק) נקלע לחוב ענק ולכן נלקח לכלא.

בהתחלה כמובן, כל צד חושב על הצד השני דברים רעים - אלה מנרקיס חושבים על הילדים מהשכונה שהם "מופרעים" ו"פושטקים" ואילו הילדים בשכונה בטוחים שהילדים בנרקיס הם סתם מפונקים שעפים על עצמם, לאט לאט הם מגלים שהצד השני לא כל-כך רע כמו שהם חשבו, ולאט לאט הם הופכים להיות משפחה אחת...
(אני בכוונה לא מספר הכל, כדי להשאיר "קצת" למי שעוד לא ראה. כמובן שזה רק קצת הקרחון ויש עוד המון המון שאני לא מספר...)

גיורא חמיצר סיפר באחת הכתבות שהוא שמע שבעקבות הסדרה (שיש לה נתוני צפייה מסחררים...) ילדים שאלו את ההורים שלהם אם הם "עניים או עשירים". נכון שעל-פניו זאת שאלה שהיא טיפה מקוממת, אבל אני דווקא רואה בזה משהו יפה - הילדים מתחילים לתהות ולחקור לגבי מצבם הכלכלי ומעמדם החברתי ובעצם זה איזשהו פתח להבנת העולם המורכב הזה.
גיורא גם סיפר באותה כתבה שאחת המטרות שלו היא לעודד סקרנות אצל ילדים (או אצל הצופים בכלל) ובעיני זאת בדיוק הדרך! הילדים שצופים בסדרה תוהים לגבי הפערים החברתיים (שבסדרה כמובן מדובר בשתי קצוות של החברה) ובסופו של דבר מבינים (זה גם מה שהסדרה מכוונת אליו) שלמרות השוני בנינו כולנו בני-אדם: לא משנה למשל כמה כסף יש לנו או מה צבע העור שלנו - לכולנו יש רגשות, חלומות, תקוות ואכזבות.
הסדרה הזאת ממחישה את זה בצורה כל-כך טובה ואמיתית.

 

מה שעוד אני אוהב בה (כמו בשאר הסדרות של גיורא ובסדרות נוער בכלל) שהיא מדברת בגובה העיניים - היא לא מביאה לנו טקסטים ברמה גבוה שקשה להבין, אלא מביאה את הדברים בצורה תיאטרלית, ממחישה אותם, וזה בדיוק מה שאני אוהב במדיום הזה.

קיר הזכוכית
אחד הדברים הכי יפים ומקסימים בסדרה הזאת זה המסע שהדמויות עוברות במהלך העונה, המסע שלהן שבו הן יוצאות מהבועה שבה הן חיות ולומדות להכיר את הצד השני.
במכתב שכתבתי לגיורא לכבוד סיום העונה כתבתי לו שאחד הדברים שהכי אהבתי הוא שנשבר "קיר הזכוכית" - אני מאמין שהמון פעמים מפריד בנינו לבין חברות אחרות שנראות לנו שונות לגמרי קיר זכוכית וירטואלי, זה קיר כי אנחנו בטוחים שיש המון דברים שמפרידים בנינו לבין אותה חברה והופכים אותם לאחרים, וזכוכית זה כי זה קיר שקוף - קיר שאנחנו לא באמת רואים כי אותם אנשים חיים ממש איתנו או על-ידינו.
בעיני, ברוב המקרים, בשביל לבנות חברה טובה יותר פשוט צריך לשבור את קיר הזכוכית הזה, להבין שיש אותו קודם כל ואז לשבור אותו...

הסדרה הזאת, וזה אחד הדברים המדהימים שבה - יצרה מציאות שבה שתי קבוצות של ילדים שוברים את הקיר הזה ומבינים כמה הם בעצם דומים, וכמה, אם יהיו מאוחדים, הם יוכלו לעזור אחד לשני.

האוצר הגדול
בסדרה בין השאר מסופר על אוצר שנמצא באותה שכונה וחלק מהעלילה נעה סביב חיפוש האוצר הזה. בלי קשר לאיזה אוצר זה ומי מצא אותו (אני לא רוצה להרוס למי שעוד לא ראה...) אחד הדברים המרתקים בסדרה (וזה אחד הדברים שאני הכי אוהב בסדרות הללו) זה המסע שאותם חברה עוברים בדרך לאוצר, הדברים שהם מגלים על עצמם ועל אחרים. באיזשהו אופן, אפילו שזה ישמע מצחיק, בעיני חלק מהאוצר זה המסע שהם עוברים ומה שהם מגלים תוך כדי. כי אם בונים את זה נכון, וזה מה שגיורא הצליח לעשות כאן, המסע הזה יכול להיות דבר גדול ומרתק!
שלא רק הדמויות לומדות על עצמן, אלא גם הצופים מצליחים ללמוד משהו או שניים...

המזוודות שכולנו סוחבים
אחד המחזות הכי יפים שיצא לי לקרוא לאחרונה זה המחזה "אורזי מזוודות" מאת חנוך לוין ז"ל.
אני לא אכנס לסיפור של המחזה הזה, רק אומר שכמו בשאר המחזות של חנוך לוין, מדובר במחזה מצחיק, עצוב, מרגש, כואב - שבו רוב הדמויות או שהן נפטרות במהלך המחזה (אם אני לא טועה מדובר על שמונה) או שהן סוחבות מזוודה.
אחד המסרים היפים והכואבים של המחזה הזה הוא שלכל אחד יש את המזוודה שלו, כל אחד מאיתנו נושא מזוודה עימו וזה לא תמיד הדבר הכי קל.
את הרעיון המדהים הזה הצלחתי לראות גם בסדרה עצמה - שבה לכל דמות מהדמויות הראשיות יש איזו בעיה שמפריעה לה כאשר השאר (מהצד השני) לא רואים את זה ובטוחים שבצד השני "הכל בסדר".
רק שהם מתאחדים הם מבינים שכמו להם, גם לצד השני יש את המזוודות שלו, וכשאר מתאחדים ומוותרים על כל הסטגימות והדעות הקדומות - אפשר לעזור אחד לשני לסחוב את המזוודות הללו.

כמובן שיש את הדמויות שלא מבינות את זה גם בסוף העונה ונשארות כמו שהן, אבל אני מדבר כאן על הדמויות המרכזיות שעברו מהפך וכברת דרך לא קטנה.

"יהי ביתך פתוח לרווחה, ויהיו עניים בני ביתך..." (מסכת אבות, פרק א' , פסוק ה')

אחד הדברים שיצא לי לחשוב עליהם המון במהלך העונה הזאת זה הפסוק הזה מפרקי אבות. פסוק שהוא כל-כך יפה ונכון. אחת הפרשנויות שלי עליו היא שהוא אומר לפתוח את ביתנו לעניים לרווחה כי לאדם העני יש משהו ללמד אותנו שלנו אין ולו יש, ולכן, מלבד המצווה הגדולה של לפתוח את דלת ביתנו לעני ולתת לו מזון ושאר דברים שהוא צריך, גם אנחנו מקבלים ממנו לא פחות, גם הוא מזין אותנו בדברים אחרים שלנו אין. למשל: הוא יכול ללמד אותנו להעריך דברים שלא ידענו להעריך.
הסיבה שאני חשבתי על הפסוק הזה המון במהלך הסדרה מכיוון שראיתי שני בתים: אחד של אנשים מיעוטי יכולת ואחד של אנשים עם המון כסף, אבל מיעוטי יכולת בלהכיל את מי שנמצא סמוך אליהם (תושבי השכונה).
אבל ברגע שהם פותחים את בתיהם (ו"בית" אגב, לא חייב להיות מבנה כמו שאני מבין מן הפסוק, אבל אומר על כך מיד) ונותנים לצד השני להכנס אליו - הם לומדים המון ויוצאים מורווחים. הם מבינים שכל צד הוא בעצם "עני" בדבר אחר...

לגבי אותו מושג שנקרא "בית" - אני מאמין שהפסוק הזה מדבר גם עלינו מבחינת נפשית. ה"בית" הוא בעצם אנחנו, הנפש או הנשמה שלנו. וכאשר כתוב "יהיה ביתך פתוח לרווחה", הכוונה היא שעלינו להיפתח לאנשים (לרווחה) ואז המשמעות של "יהיו עניים בני ביתך" היא שכל אדם שרוצה שניפתח אליו כנראה צריך משהו ולכן רוצה שנהיה פתוחים אליו (ולכן הוא מוגדר כעני), אז הפסוק אומר שלעינו להיות פתוחים לרווחה.

תוך כדי העונה ראיתי בדיוק איך זה קורה, איך הדמויות הראשיות פותחות את בתיהן (בשני המובנים) לרווחה ואיך שני הצדדים מרוויחים מכך...


טוב, יש עוד כל-כך הרבה מה לומר על הסדרה המדהימה הזאת וכל-כך הרבה מה ללמוד ממנה. אבל אני אעצור כאן devil.
החלטתי לתת לכם לטעום רק קצת ממנה ומהרשמים שיש לי עליה בתקווה שזה עניין אתכם ועשה לכם לצפות או לשמוע על הסדרה יותר...

אני כמובן רוצה להודות לגיורא חמיצר על הסדרה המהממת והמקסימה הזאת ועל כך שהוא תמיד מצליח להפתיע ולהמם מחדש.
היו לא מעט פרקים שפשוט נשארתי המון למשך זמן-מה אחרי שהם נגמרו, ושכמובן, כמו תמיד - סיפק לי לא מעט חומר למחשבה וללמידה.

להודות לצוות השחקנים (הראשיים) הנפלא: עומר גולדמן, תותי נינו, אסף הרץ, טום יפת, ליהי קורנובסקי, ניר חלפון, ליאנה עיון, עידן שקרוקה, אושרת אינגדשט וכל שאר השחקנים על משחק פשוט מדהים וכובש

ולאורן שקדי הבמאי, על בימוי מעולה.

אין ספק שזאת הייתה עונה מצוינת ואני כבר מחכה לעונה הבאה indecision.

 

ולכל מי שעוד לא ראה את העונה אבל מה שאמרתי כאן דיבר אליו אפילו קצת - ממליץ לכם לראות אותה בחום!

 


תמונה מההשקה של הסדרה.

 

 

נתראה בעונה הבאה...

 

ולכל מי שרוצה לראות איך נראתה ההשקה:
הסיקור של ההשקה

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ny22 אלא אם צויין אחרת