00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

רשימות לא חשובות על קולנוע

פרשת השבוע קולנועית - שמות, וארא, בא

קצת נעלמתי בשבועות האחרונים, אבל לא נטשתי את הפינה השבועית ואפילו ניצלתי את העובדה ששלושת הפרשות מלפני שבועיים ועד זאת שתהיה השבוע כולן מספרות את הסיפור המוכר של יציאת מצרים כדי לאפשר בדיקה והשוואה של סרטי יציאת מצרים לאורך הזמנים.

הראשון, המוכר והארוך בצורה בלתי מתפשרת הוא "עשרת הדיברות" שיצא בשנות ה50 והיה ללהיט גדול בזמנו. צ'רלטון הסטון גילם את משה ויול ברנר את פרעה וססיל בי. דמיל ביים על פי סרט אילם שביים בשנות ה20. השני הוא סרט האנימציה נסיך מצרים שיצא בסוף שנות ה90, שבו ואל קילמר גילם את משה ,רייף פיינס את פרעה וקאסט מלא סליברטאים מילא את תפקידי המשנה (ממישל פייפר דרך ג'ף גולדבלום ועד סטיב מרטין). האחרון הוא הסרט שיצא השנה "אקסודוס: אלים ומלכים" , שבו כריסטיאן בייל נכנס לסנדלים של משה וג'ואל אדגרטון גילם את פרעה. 

למרות שכולם מספרים את אותו סיפור, לכל אחד יש גישה משלו אל הסיפור וכיצד להציג אותו.

עשרת הדיברות הוא אפוס תנכ"י מהתקופה הישנה, עם גיבור מושיע שנלחם בזכות האל באנשים רשעים, למרות שבזכות צוות שחקנים גדול ומפואר, הוא מצליח לתת גם לפרעה אפיון יותר מחד מימדי. הרבה מהסרט מתבזבז על מה שקורה למשה לפני שהסיפור מתחיל בכלל - התנ"ך לא התעקב על הנושא הזה, אבל בסרטים זה מה שמעסיק את כולם. גם כאן משה הוא מועמד לרשת את פרעה, דבר שלא מוזכר בסיפור המקורי. אבל כאן הוא נהפך לבעל חמלה כלפי העבריים כבר בהתחלה ומנסה לעזור להם על ידי חוקים ותקנות שישפרו את מצבם, לפני שהוא יודע שהוא עברי בעצמו. לאחר שהוא מגלה שהוא עברי, הוא מצטרף לאחיו וזועם את זעמם - דבר שמוביל אותו להרוג מצרי לאחר שהוא חוטף עברייה. מכאן הסיפור ממשיך כמעט כמו הסיפור התנכ"י, פרט לעובדה שגם כאן חלקו של אהרון בסיפור מצטמטם מאוד ואילו קרנו של יהושע, שלא מוזכר בשלב זה כלל, עולה ביותר. הסיפור גם אינו מפסיק לאחר יציאת מצרים אלא ממשיך ומתאר את חטא העגל וקבלת עשרת הדיברות, בחירה מעניינת אבל אחת שלא ממש נותנת טעם טוב בפה. כל הגיבורים כאן מדברים בפאתוס יחסי, והגרוע מכולם הוא צ'רלטון הסטון - אחד מהשחקנים הגרועים ביותר שהוליווד הפכה לכוכבים שלא יודע להגיד משפט בלי לחשוב שהוא החשוב ביותר (כריסטופר נולאן היה נהנה ממנו) ברגע זה, גם אם הוא נתפס כרגע על ידי קופים מהחלל החיצון. 

נסיך מצרים הוא הקצר והמהודק מבין השלושה, ומסיים את כל הסיפור בתוך 100 דקות כולל שירים. הסגנון שלו קומי, משתעשע, אבל מכבד את המסורת ואת המדרשים. לא מחפש דרכים להרשים בצורה יוצאת דופן, אלא רק לספר את הסיפור בצורה פשוטה וצמודה למקור ככל הניתן (גם כאן לאהרון יש תפקיד משני יחסית לתפקידו המקורי). והצניעות הזאת היא זו שהופכת אותו לגירסה הטובה ביותר מבין השלושה לפרשות השבוע האחרונות.

אקסודוס, הסרט החדש, הוא כנראה הגרוע מבין כולם והוא בטח המתמהיה מבין כולם. הסרט מעלה שאלות ורעיונות ואז שוכח לפתח אותם, ונראה כמו תוצאה של כמה תסריטים לא אפויים שנדחסו יחדיו נגד רצונם. ובכל זאת הגישה הכללית של הסרט לסיפור היא בין בחינה אגנויסטית של הסיפור לבלוקבאסטר טיפשי וחסר אינטליגנציה. האגנוסטיות, למרות העניין שהיא מייצרת, נתפסת במערומיה בסופו של יום. כי ככל שאפשר להצדיק חלק מהמכות או האירועים, אין שום דרך לא אלוהית להסביר את מכת בכורות (וגם אם יש - הסרט לא בחר בה). דבר זה מוביל לכך שכל השאלות והרעיונות האגנוסטיים שלו נזרקים לפח בסופו של דבר ונשארים סתם רעיונות יפים שבזבזו לנו את הזמן. ולצערי, משפט זה נכון לגבי 90 אחוז מהשחקנים שנשכרו לסרט ואז התפקיד שלהם הסתכם בלהגיד שני שורות במקרה הטוב. אם בעשרת הדיברות נתנו לכל דמות עולם פנימי ותפקיד אמיתי - באקסודוס השחקנים צריכים להגיד תודה אם יש להם יותר מחמישה שורות בכלליות. 

שבוע הבא, בתקווה, נמשיך עם שאר הסיפורים ונמצא עוד פירושים, קשרים וכו' קולנועיים. 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל NeverMinds אלא אם צויין אחרת