00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

טעם של פעם

מי מתגעגע לבקסטריט בויז?

09/01/2015

קשה היה להתעלם מהמהומה שנוצרה באביב 2014, בימים בהם הודיעו שלהקת הבנים האמריקאית והמפורסמת ביותר של הניינטיז "הבקסטריט בויז" תופיע בישראל. מרוב היסטריה, הכרטיסים להופעה היחידה שתוכננה באמפי פארק של רעננה הפכה לשלוש הופעות בשל ביקוש מטורף. אז איך קורה שפתאום כולם מתגעגעים למוזיקה שהייתה לפני יותר מעשור, שהזמן ממשיך ללכת ו"הכל עוד עומד במקומו" ומהי השפעתה של מוזיקה זו על התרבות שאנו צורכים היום? עמי פרידמן, כתב המוזיקה של אתר ynet והזמר ומלחין הג'ינגלים ישי רזיאל, ינסו לענות על השאלה בפוסט הבא.

 

יש אנשים הרואים בשנות ה-90 של המאה ה-20 את תחילתה של תופעת האחדה תרבותית גלובלית. זאת בעקבות מהפכת המוזיקה שיצר ערוץ MTV , גם תופעת התפשטות המזון המהיר והתעשייתי שהתעצם באותה התקופה וסדרות הטלוויזיה בסגנון דאלאס שגרמו להומוגנזיציה תרבותית חסרת תקדים בקרב קהל הצרכנים. בעצם הטכנולוגיה רק הולכת ומתפתחת ויש לה פוטנציאל להציע שוק תרבותי מגוון ועשיר אבל התעשייה והתאגידים עדיין מעדיפים לייצר תרבות הומוגנית שעל פי ההערכות תייצר רווחים יותר גדולים ותמכור יותר.

 

כך למשל פרחה תופעת להקות הבנים בשנות ה-90 . ניו קידס און דה בלוק, הבקסטריט בויז, אנסינק, טייק דאת' , ווסטלייף, איי 1 , פייב ואפילו בישראל הייתה לנו להקת בנים מצליחה שקראו לה היי פייב. להקת בנים היא להקת פופ שמורכבת רק מזמרים גברים, וקהל היעד העיקרי שלה הוא נערות צעירות, לכן חברות התקליטים היו בוחרות בכוונה גברים שיכלו לספק תדמית מוכרת, מעניינית ואטרקטיבית בשביל למשוך אליה בנות שירוצו לקנות את כל התקליטים שלהם. השאלה היא, מה גרם לנו להפוך את המשני לעיקרי, איך התדמית של הזמרים והשיווק שלהם הפכה פתאום את השירים לזניחים ושוליים.

 

עמי פרידמן, כתב המוזיקה של ynet: "מהבחינה הזאת אני חושבת שיש לטלוויזיה השפעה גדולה. אני מדבר על החדירה של MTV הם באו והפכו להיות הדבר המשפיע ביותר על תעשיית המוזיקה, ומכיוון שערוץ זה שודר בכל העולם והגיע לישראל בשנות ה-90 פתאום שמענו בזמן אמת את כל מה שהעולם מכיר. הקלישאה היא- שתמיד שישראל תמיד שומעת את הפופ באיחור. פתאום היה נדמה שבמוזיקה כולם מסונכרנים תחת אותה קורת גג אחת בMTV ואז יישרנו קו עם כל העולם המערבי".

 

( "כולם היו מסונכרנים תחת אם טי וי". עמי פרידמן).

 

אילו תופעות בולטות היו במוזיקה של שנות ה-90? מלבד להקות הבנים הידועות?

"קודם כל צריך לזכור שבשנות ה-80 היה פאתוס מאוד גדול, כמו תלבושות מוגזמות ואיפור רב וזה היה מצועצע ואפילו תיאטרלי. אפשר לומר שבשנות ה-80 היו סגנונות מאוד מוחצנים, ואז הגיעו הניינטיז והם היו מה שנקרא עם 'רגליים על הקרקע'- אז זמרי ולהקות רוק היו לובשים חולצות קרועות וג'ינסים קרועים ומשופשפים וגם טישרטים רגילים. משהו נהיה קצת פחות מוקצן, מבחינת הפקה היה טיפה יותר מלוכלך. זה הפך להיות פשוט ויותר מלוכלך. בעיקר השפה, הדיבור, הבוטות של הקליפים והמילים.

 

אפשר לומר שמה שבלט, וקבע את סדר היום היה בשידורים של ערוץ MTV– בעיקר מוזיקה וכוכבי פופ כמו מדונה, מייקל ג'קסון, הספייס גירלז שהייתה להקת בנות מפורסמת מאוד באנגליה ובכל העולם, נירוונה, פארל ג'ם, רד הוט צ'ילי פפרז. מוזיקת הפופ הקלילה הכתיבה לנו את הקצב לאוזניים, והפכה אותה להרבה יותר מקובלת ממה שהיא הייתה.

 

"הפופ תמיד היה קיים,אבל מוזיקת הפופ, נהפכה ליותר לגיטימית, כולם אהבו אותה. פתאום גם ז'אנר הרוק היה פופ, כלומר הרוק עצמו התחיל להתרכך טיפה והפך לפחות כבד ורועש. הפופ הוא פחות ז'אנר ויותר איפה האוכלוסייה עומדת היום. אין ספק למשל שהביטלס נגיד הייתה להקת פופ אבל הז'אנר שלה השתייך לרוק, וזו דוגמא לאיך רוק יכול להשמע כמו פופ".

 

 כולם רוצים לחזור להיות סופרסטארים

 

בעולם המערבי עושים ניצול גדול מאוד מרגש הנוסטלגיה. אפשר לראות את זה דרך יצירת תכנים שכל הזמן חוזרים על עצמם בוריאציות שונות, בין אם זה באוכל המהיר ובין אם זה בתרבות ובמוזיקה. זוהי גם נוסטלגיה וגם חיבור לתרבות ההמונים, כי מה שההמון אוהב הוא יקבל, ולכן תמיד יהיה קיים פס ייצור בשימוש חוזר וממוחזר של חומרים. כך לדוגמה יש סרטי קולנוע בהמשכים שחוזרים על עצמם, להקות שמתפרקות ומתאחדות, סדרות שהקהל רוצה שישדרו בשידורים חוזרים.

 

איך אפשר להסביר את תופעת איחוד הלהקות שהתפרקו – כמו היי פייב וכוורת? האם מדובר כאן רק בעסק כלכלי?

עמי פרידמן: "יש איזה כמיהה למה שהיה, כל הבקסטריט בויז והפיקסיז זו תקופה של קאמבק כי אנחנו נגיד שאנחנו חוגגים 20 שנה ליציאת השירים שלהם, זה בערך הזמן שלוקח לך להפוך מילד למבוגר. זו אומנם תיאוריה שלי אבל כשהייתי בן 15 ועוברים 20 שנה ואתה פתאום בן 35, אתה כנראה מתגעגע לאותה תמימות שהייתה לך בנעורים. קובעי דעת הקהל הם אנשים שהזדקנו ב-20 שנה. מובן שיש לזה ערך כלכלי, הלהקות והזמרים רוצים לחזור להיות סופרסטארים, רובם צריכים את הכסף".

ישי רזיאל לדוגמא עוסק בהלחנה של מוזיקה, בעיקר של ג'ינגלים ופרסומות אבל לפני מספר שנים הוציא לתחנות הרדיו קאברים מחודשים ללהיטים גדולים מהניינטיז כמו "הכל עומד במקום" של גליה עטרי והשיר "לילה" של להקת "נוער שוליים".

 

(ישי רזיאל, חידש שירים פופולרים משנות ה-90).

 

איך עלה הרעיון ליצור קאברים לשירים משנות ה-90?

 

ישי רזיאל: " האמת שזה התחיל בטעות, חיקיתי את אדם קצת ב"אין מוצא", גרמתי לסנסציית רשת כי כולם חשבו שזה הוא בגלל שיש לנו קול מאוד דומה (כולל הוא בעצמו) ומשם הכל התגלגל. בכל מקרה, יצא לי להתמקד בעשור זה כי אני יליד 81 ולכן זה העשור שגדלתי עליו ושנוע לי במיתרי הלב. אני מאוד אוהב מוזיקת פופ כי זה בעיקר שמחה, קצב, הקפדה על פרטים ונסיון לגרום למאזין הפשוט לאהוב את הקטע בלי להתחכם איתו יותר מדי. וזה היה עשור מאוד קריטי אשר היווה מעבר טכנולוגי, מוסיקלי ואופנתי, לי אישית היו הרבה רגעי אושר שעצבו אותי כאדם ומוסיקאי ואני בטוח שגם לרבים אחרים. אנחנו היינו האחרונים שנהנו מקלטות וידאו ממחשבים ללא טאצ' ועוד ".

 

האם זה נכון שבשנות ה90 אנשים התחילו פחות להתעניין במוזיקה ויותר בתדמית ובשיווק של הזמרים והלהקות?

ישי רזיאל: "לא יודע אם פחות במוסיקה אך ללא ספק המדיה הויזואלית גרמה לנו להבין שגם העטיפה חשובה היום ולא רק תוכנה. צריך הרבה יותר להתאמץ – גם לעשות מוסיקה טובה וגם לעטוף אותה נכון". 

 

(ישי רזיאל ותום רהב מחדשים את "הכל עומד במקום" )

 

מה יותר חשוב היום – המילים של השירים או הלחן שלהם?

 

ישי רזיאל : "שניהם חשוב לי מאוד, אך אם אני חייב לבחור יהיה זה הלחן. כיוון שלא תמיד זוכרים במדוייק את המילים והלחן מדבר יותר אל הרגש שלנו".

עמי פרידמן: " נראה לי שזה הולך לכיוון של מיקסים, של הכל מהכל ולאו דווקא לחן או מילים או תדמית".

 

ומי ישלוט במוזיקה בעשור הבא?

 

עמי פרידמן: "היום לדוגמא מאוד מתמקדים בתוכניות ריאליטי של שירה. זה לא עושה טוב לאף אחד. פעם חשבו שכוכב נולד ודה וויס יזיקו מאוד למוזיקה הישראלית. יש אומנם שירים שזה מחזיר לתודעה, אבל זה גם לא מה שיניף אותם בחזרה למעלה. לפי דעתי לאנשים כבר נמאס מתחרויות שירה. זה לקח את הפוקוס מהלהקות הצבאיות. כמו שאמרתי, הבשורה היא של מיקסים, זה מעגלי. כל פעם כשיעבור הזמן, אנשים יגידו שהם נהנו להאזין למוזיקה שהייתה לפני עשר שנים".

 

אפשר לומר שמדינת ישראל שנחשבת למדינה מערבית, גם היא מושפעת מהתרבות האמריקאית המהירה שיוצרת תכנים במטרה למכור כמה שיותר ולהעלות את אחוזי הרווחים. יש כאלה שיאמרו שאפילו המוזיקה המזרחית בעצמה, גם היא על אף שהיא לא הייתה נחשבת למיינסטרים בעבר, היא סוג של מוצר ישראלי שחוזר על עצמו בגרסאות שונות – סוג של מוזיקת פופ עם נגיעות ערביות ים תיכוניות, כמו MTV רק יותר מזרח תיכוני. ומכיוון שמדובר במוזיקה שאהודה על ידי קהל המאזינים הישראלי היא תמכר שוב ושוב, ופס הייצור שלה ימשיך לעבוד לעוד מספר רב של שנים. כך נוצרים מיקסים ושילובים רבים ומעניינים – היפ הופ עם דאנס, מזרחית עם פופ, רוק עם ראפ ועוד כל מיני ז'אנרים חדשים. הכל קיים והכל אפשרי, המוזיקה תלך ותתנגן לנו באוזניים אבל לא בטוח שנזכור תמיד את המילים

 

מיקס להיטי ניינטיז במיוחד עבורכם, תהנו:

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אפרת קרסנר אלא אם צויין אחרת