77
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זרה באפלה

הסיפור האמתי מאחורי סרט האימה "לזמן את הרוע"

06/01/2015
הסרט "לזמן את הרוע" (2013) של הבמאי ג'יימס וואן, גרף כמעט 42 מיליון דולרים בקופות ביומיים הראשונים מאז השקתו בארה"ב.
הסרט מציג את הדמויות של לוריין ואד וורן, זוג חוקרים על טבעי, שמגיעים לחקירה לבית משפחת פרון, לאחר שבני המשפחה טענו שביתם ברוד איילנד מאוכלס בישויות דמוניות.
 
מה שהרשים אנשים רבים, הוא לדעת שהסרט מבוסס על אירועים אמיתיים, שכן, הזוג וורן היה קיים במציאות והפכו למפורסמים בצפון ארה"ב עקב הקדשת חייהם בציד רוחות רפאים ורוחות רעות וחקירות בתחום העל טבעי בבתים ברחבי ארה"ב, כפי שקרה עם משפחת פרון שיצרה קשר עם הזוג וורן כדי שיחקרו תופעות על טבעיות מפחידות שהתרחשו בביתם. הזוג הזה היה מורכב מאד וורן, מומחה לישויות דמוניות אשר נפטר ב-2006 ואשתו, לוריין וורן, פאראפסיכולוגית וחוזה בעתיד, היום בת 88, אשר יעצה בהפקת הסרט עם טיפים וסודות.
 
ב-1971 רוג'ר וקרולין פרון עברו לחווה קולוניאלית בהריסוויל, רוד איילנד, עם חמשת בנותיהם ומיד החלו לחוות חוויות אל טבעיות שונות. על פי המשפחה, התופעה הראשונה שקרתה הייתה הנוכחות המצמררת של רוח שנהגה לדפוק בדלת של הבית בלילה והעירה את כל המשפחה.
 
משפחת פרון
 
מאותו הרגע, הרוחות החלו לבטא את עצמן בדרכים שונות. הרוח המפחידה והאלימה ביותר הייתה ישות רעה שזוהתה בסיאנס כבת שבע שרמן, אשר רצתה להשתלט על קרולין, אם משפחת פרון. אנדראה, בתם הבכורה של הזוג פרון, אמרה שבת שבע, אותה כינתה כ"נשמה נשכחת של אלוהים", יתכן שחשבה שהיא עדין בעלת הבית ולכן הייתה נחושה לסלק את אמה מהבית ורצתה לעצמה את רוג'ר אביה ואת חמשת הבנות. "בת שבע נהגה לייסר את אמי עם הפחד הגדול ביותר שלה: האש. הרוח נהגה להתקרב אליה בלילה. אמי מתארת אותה כיצור בעל פנים נוראים ומעוותים, עם הראש מוטה לצד אחד ועם מפרקת שבורה. לא היה לו עיניים או פה, היצור דמה לקורי העכביש התלויים בפינות המרתף.
 
מניחים שהאשה בתמונה הזו היא בת שבע שרמן (משלנו?), שמשום מה חובשת מסכה רפואית..
 
הקבר של בת שבע
 
על פי האגדה המקומית, בת שבע הייתה אשה הנחשדה כמכשפה ומואשמת שהקריבה ילד לשטן. יותר משני תריסר מיתות מסתוריות התרחשו בנכס הזה בזמן שהיא הייתה גרה שם. על פי הסיפורים, בת שבע חיה חיים אומללים ומתה מזקנה ב-1885, אבל עם מותה לא פסקו המיתות. לאחר מכן, באותו בית, התרחשו שתי התאבדויות (אחת מהן בתליה על קורה בתוך האסם), הרעלה אחת, אונס ורצח של ילדה בת 11, שתי טביעות ומותם של 4 גברים שמתו מקפיאה.
 
משפחת פרון גרה בנכס הזה כעשור והם יצאו משם רק כאשר בוצע בו טכס של גירוש שדים. לאחר מכן אנדראה פרון כתבה את הספר "House of Darkness, House of Light", המגולל את החוויה הנוראה שעברה משפחתה. בהמשך לספר זה נכתב תסריט המותאם לסרט "לזמן את הרוע". אנדריאה מספרת שאף אחד מבני משפחתה לא הופתעו יותר מדי או הזדעזעו לראות את הסרט, כי מה שקרה בביתה היה הרבה יותר גרוע ממה שהציג המסך.
 
 

 
 
רוחות רפאים בכל מקום
 
אנדריאה פרון מספרת: "כאשר הורי רכשו את הבית בחורף של 1970, הם רק רצו מקום במדינה כדח לגדל את הילדים שלהם. והתחלנו לראות רוחות מיד כשעברנו לבית. רובם היו שפירים, חלקם נראו כאילו לא שמו לב שאנו שם, אבל 8 דורות של אנשים גרו ומתו בבית הזה לפני שהגענו וחלקם לא עזבו מעולם".
 
הצעירה מוסיפה שהרבה מהנוכחויות העל טבעיות אלה לא נראו מזיקים תחילה, כמו אחת שאחותה כינתה אותה בשם 'מאני'. זו הייתה נשמה רחומה, הם חושבים שמדובר ברוח של ג'וני ארנולד, שהתאבד משולי הגג ב-1800. "הוא היה מופיע בבית כדי לשמור עלינו, תמיד באותו המקום, בפרוזדור הנמצא בין פינת האוכל והמטבח. הישות נהגה להישען על הדלת והייתה לה חיוך מעוקם, כאילו ניסתה לשעשע את הילדים, אבל ברגע שהיינו מביטים ישירות עליה, הרוח הייתה נעלמת".
 
אנדריאה פרון אומרת לבסוף שכל מי שגר בבית הרדוף של רוד איילנד לאחר מכן, הרגישו, חלקם יותר, חלקם פחות, נוכחויות על טבעיות בבית. "חלקם נסו בצרחות מבקשים להימלט ומבקשים על חייהם. האיש שעבר לשם כדי לשפץ את הבית כאשר מכרנו אותו, יצא משם בריצה וצעקות, השאיר את מכוניתו, את כלי העבודה ואת בגדיו. מעולם לא חזר לבית ומאותה הסיבה, האנשים שקנו את הבית, נהגו לעזוב אותו זמן קצר לאחר מכן. הבית היה ריק זמן רב.
 
בניגוד למה שקורא בסרט "לזמן את הרוע", אד ולוריין וורן מעולם לא הצליחו לשחרר את הבית מהרוחות שהשתכנו בתוכו. על פי מה שמסבירה אנדריאה, המקום "היה מלא מדי בטרגדיות ומקרי מוות".
 
===================
 
אגב דפיקות בדלת, לפני כשבועיים קרה לי בבית משהו מוזר, למרות שיש לו הסבר הגיוני.
ישבתי עם האחיינית שלי בחצות הלילה בסלון. ראינו סרט בטלוויזיה. לפתע, היה נדמה לי שקלטתי בזווית העין איזה צל על יד דלת הכניסה (יש לי ראייה מרחבית מאוד רחבה), באופן אינטואיטיבי הסטתי את ראשי לעבר הדלת ובדיוק באותה השנייה הפעמון צלצל (ויש לי וואחד פעמון חזק ומעצבן), שתינו קפצנו, כי בכל אופן, פעמון לא צפוי בחצות.. האחיינית שלי טסה לדלת, כמובן הזהרתי אותה "אל תפתחי!" כי זאתי אימפולסיבית בכלל, היא הסתכלה דרך העינית ו.. אין אף אחד! הפרנויה שלי אמרה שזה גנב/אנס/שודד/פסיכופת וכו'. האור היה דלוק בחדר המדרגות, חיכינו עוד מספר שניות, לקחתי את הנשק האולטימטיבי שלי, פטיש השניצלים (שהוא כבד מאוד, ממתכת, תזהרו ממני שודדים ארורים!), שמנו את הבריח הפנימי, פתחנו לאט לאט את הדלת ומה ראינו? את סשה החתול, מחכה שנפתח לו כדי להכנס cheeky.
עם כל הכבוד, למרות שאני אומרת כל הזמן שסשה הוא האיינשטיין של החתולים, ובאמת הוא כזה, עדיין, לא יתכן שסשה צלצל בפעמון מסיבות פיזיות ברורות: הגובה של סשה הוא 30 ס"מ ביום טוב, גובה הפעמון הוא מטר וחצי לפחות, אז מה שמתבקש להסיק הוא שאיזה שכנ/ה ראה את החתול המסכן וצלצל כד שנפתח לו, אבל, למען האמת לא שמענו כלום (אנחנו בקומה ראשונה) ואל תשכחו שהאור היה דלוק. סשה הוא היחיד שיוצא ונכנס, כי הוא יודע לחזור, נראה לי שאצטרך להתקין לו דלת חתולים. בימים הבאים שוב צלצלו ושוב סשה היה בדלת.
 
האחיינית שלי שאלה אותי לאחר מכן "איך ידעת שיצלצלו בדלת? ישר הסתכלת לשם". לא רציתי להפחיד אותה ולהגיד לה שראיתי צל, אבל בעצם זה הדבר המוזר שבאמת קרה, ראיית הצל הזה. כנראה צירוף מקרים משונה של אשליה אופטית וצלצול הפעמון.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

23 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל רודפת מכנסיים אלא אם צויין אחרת