33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מרמלדה

ארבעה בתים וגעגוע, אשכול נבו

ארבעה בתים וגעגוע, אשכול נבו

כרגיל  אצלי, אני משלימה פערים, קוראת ספרים שיצאו מזמן, שהתגלגלו אליי איכשהו

ואני מתפנה אליהם.... הספר של אשכול נבו הוא מהספרים האלה, שכשהוא יצא שמעתי

עליו שזה ספר טוב. ואכן, אהבתי את הספר.

מקום ההתרחשות, בקסטל, במעוז ציון, מקום המוכר לי וגם  כמובן המקומות הירושלמיים

שמוזכרים לאורך הסיפור. נועה שלומדת צילום גורמת לי להזדהות איתה, כאשר כל דבר

היא מצלמת... (עד שזה מאוס על עמיר, בן זוגה), אבל בכל זאת, היא מנציחה רגעים, שאחר כך 

שווה להסתכל ולהיזכר בהם. {רק שלה יש תירוץ טוב - יש לה פרוייקטים ואני "סתם" 

מצלמת...}

עמיר מצטייר כאדם רגיש ומעניין, חתיך, ושאף בחורה לא היתה מתנגדת שיהיה בן-זוגה.

נועה ועמיר עוברים לגור בפעם הראשונה יחד, והם שוכרים אצל זוג שדירתו מחוברת

לשלהם. זה מזכיר לי את התקופה שגרנו בבית שכור במלחה, שדלת סגורה הפרידה ביננו

לבין בעלי הבית. גם בינינו נרקמו יחסי חברות, כמו שבספר... (מהאישה למדתי להכין

עלי גפן ממולאים, את העלים קטפתי מהגפן שלהם...)

אם כן , הבית הראשון מספר על נועה ועמיר, הבית השני על סימה ומשה, בעלי הבית,

שלהם שני ילדים קטנים והם עוברים משבר בנישואיהם, בעיקר כי משה רוצה להכניס

את ילדיו לגן דתי וסימה מתנגדת לכך. בין סימה לעמיר יש משיכה מסויימת, במיוחד

לאחר שנועה עוזבת אותו לזמן מה ונוסעת לתל-אביב, לצלם לפרוייקט שלה ולחשוב

מה עושה הלאה בזוגיות המדשדשת שלהם. זה מסתיים בנשיקה בין סימה לעמיר

ותו לא...

בית שכנים נוסף הוא ביתם של הורים שכולים, שלהם בן (חי) בשם יותם ובן (מת), שהיה

חייל.

המשפחה חווה אבדן ושכול, הבן שלהם נהרג במלחמה והם לא מצליחים להתגבר על כך

ויחסיהם מדרדרים עד כדי כך שיותם מוזנח רגשית ומוצא עצמו יותר ויותר מגיע לביתם של

נועה ועמיר. עמיר מהווה עבורו אח בוגר, מזכיר לו את אחיו המת ובעצם עמיר מתנהג כמו

חונך פר"ח... הוא מלמד את יותם שחמט ומהווה עבורו משענת (מה גם שעמיר סטודנט

לפסיכולוגיה..)

וישנו הבית הרביעי, ביתם של זוג מבוגר, שגם שם נפטר ילדם כשהיה בן שנתיים, ניסן,

והוא חוזר בדמותו של פועל ערבי, שאברם מדמיין כי זהו בנו. סיפורו של הפועל הערבי,

המסופר מנקודת מבטו (כמו כל הדמויות שמוצגות בספר דרך נקודת מבטן ואופן דיבורן השונה),

פועל שעובד ליד ביתו לשעבר, כאשר ברחו/גורשו תושבי הכפר במטרה לחזור ולא חזרו.

גם צאדק גורם לקורא להזדהות עם הכאב שלו, להבין שבבתים הערביים שגרים כעת

יהודים גרה פעם משפחה אחרת. עדיין יש לו את המפתח לבית והוא גם מוצא שם את

מה שאמא שלו השאירה במנוסתם. בקריאה על צאדק חלפו לי מחשבות על  הבית השכור

שלנו ב'מלחה', כיום נקרא גם 'מנחת', על הבית שבו גרתי והוא בעצם בית ערבי. גם קרית יובל

היתה לפנים 'בית מזמיל' ובגבעת שאול, רק לאחרונה התברר לי שביה"ח כפר שאול

הוא בעצם בתוך הכפר דיר יאסין.

לא שיש כבר מה לעשות בנדון, אבל זו באמת תחושה לא נעימה להסתובב בין

בתים שלפנים היו שייכים למישהו אחר. זה כמו הבתים של היהודים באירופה, שהוצאו

מהם בזמן השואה וכעת מתגוררים בהם אנשים אחרים... זה כנראה אותו דבר, ואין 

אפשרות להחזיר את הגלגל אחורה.

 

זו גם תקופה של פיגועים , מה שגורם לנועה להתקשר מתל-אביב לעמיר, לירושלים,

שמא קרה לו משהו. (גם רצח רבין ברקע).

 

לסיפורים מנקודות מבטם של ארבעה זוגות מצטרף מדיי פעם גם מודי, חברו של עמיר,

שמטייל בדרום אמריקה ושולח לו מכתבים שמצוטטים ככתבם וכלשונם. 

הגעגוע בסיום הסיפור הוא בעצם חזרתם המשמחת של עמיר ונועה, שהתגעגעו אחד לשני

והבינו שהם צריכים לבנות את הקשר ולא לפרק אותו. גם סימה ומשה עוברים את המשבר

ומודים על כל הטוב שיש להם - בית, משפחה, אהבה, ילדים.

הוריו של יותם מחליטים להגר לאוסטרליה, אולי שם "משנה מקום משנה מזל", יפתחו בחיים

חדשים, כי בארץ הם לא מסוגלים. כל מקום שטיילו בו מזכיר להם את הבן שנהרג.

סוף טוב הכל טוב.... הספר נגמר בהפי אנד (חוץ מצאדק שמוצא עצמו בכלא על כך ש"פלש"

לתוך בית ילדותו) ומסתיים במכתב של מודי, שמבטיח לעצמו כי ברגע שיחזור לארץ הוא יבצע

החלטות שהחליט עליהן בדרום אמריקה. 

היה נחמד לקרוא על ההחלטות האלה, שמשקפות את חוסר הנחת מהישראלי המצוי...

הוא מבטיח לעצמו כך:

"אני רוצה להתחיל לשחות. .. טניס זה נחמד, אבל אל"ף, בברכה של האוניברסיטה יש

יותר יפות מאשר בטניס, ובי"ת , יש משהו בשחייה שעושה לך מקום בנשמה, שמכניס אותך

לקצב הטבעי של הדברים..

"אני רוצה להיות גם פחות ציני. ...ואני אומר לך באחריות שהישראלים הכי ציניים מכולם.

ונמאס לי מזה. נמאס לי לשחק אותה ששום דבר לא מרגש אותי רק כדי לא לצאת פתטי.

נמאס לי לירות חצים מורעלים באחרים רק מהפחד שיפגעו בי. אני רוצה לבוא לאנשים עם

לב פתוח...

"אני רוצה לאכול ארוחות בוקר גדולות. כמו בטיול. עם ביצה מקושקשת וסלט אבוקדו

וסלט ירקות ולחם שחור. אני רוצה להתחיל את הבוקר בארוחה ענקית, ולאכול אותה

באיזי, בלי לחץ. בכלל, נמאס לי להיות לחוץ. אני רוצה לרווח את הלו"ז שלי, כדי לא

לאבד את הלוז שלי. אני רוצה לעבוד קשה, אבל לא בטירוף. אירופאים שפגשתי כאן

עובדים ארבעה ימים בשבוע, הולכים הביתה בשש ולא חושבים שמשהו לא בסדר 

עם זה. 

"אני רוצה לראות פחות טלוויזיה. חצי שנה לא ראיתי טלוויזיה וזה לא היה חסר לי בכלל.

"אני רוצה לחיות בטבע. ואם זה יהיה מסובך מדי, אז לפחות לצאת מתל אביב כל

סופשבוע. אני רוצה לעמוד על קצה של משהו ולראות רחוק ושקוף.

"אני רוצה להתפעם מהדברים הקטנים. מללכת יחף על החול. מהוופל של הגלידה. 

ממקלחת קרה בקיץ. מגרפיטי צבעוני על קיר מלוכלך. ממוסיקה חדשה שאני לא מכיר....

אני רוצה להתרגש מכל הטקנות האלה. לא לתת להן לעבור לידי.

"אני רוצה אהבה. יותר מדי זמן ניפנפתי בפרידה שלי מעדי כמו בפטור, ועכשיו, אחרי

השבועיים האלה עם נינה, אני יודע שאני מסוגל ליותר מאשר פיתוי-נשיקה-זיון-נדבר-מחר-ביי.

"אני רוצה לקרוא יותר. לנסוע באופניים יותר. להיות בקשר טוב יותר עם אחותי.

אני רוצה להסתכל יותר בעיניים, להגיד את האמת יותר.

וחוץ מזה, אני רוצה הביתה."            וכך מסתיים הספר.....

 

 

אני מכירה את ההרגשה הזו... כשנחתתי בארץ מטיול ארוך בהודו, היה לי קשה בהתחלה

להסתגל בחזרה לקצב החיים פה, היה לי קשה לשמוע את הצעקות והקולניות של הישראלים

לעומת השקט הנעים של ההודים (חוץ מחגיגת הצפירות בכבישים...). הבטחתי לעצמי , שבבית

שלי לא אשים אסלה ושיהיו לי  שירותי "בול קליעה" כמו שם, שזו התנוחה הכי טבעית ונוחה לגוף

להיות כך בזמן עשיית הצרכים...

נקודת ה'בינדי' במצח, שהיה לי קשה להיפרד ממנה, הצמידים המצטלצלים. כל אלה 

מהר מאד  או באיזשהו זמן נשרו ממני וחזרתי ל"קרקע".  בפורים עוד פעם או פעמיים התחפשתי

להודית...וזהו...  אז אני מבינה את ההבטחות שמודי מבטיח לעצמו, לא בטוחה שיעמוד בהן.... לפחות

לא בכולן. את כל רצונותיו אני מחבקת בשתי ידיים אבל החיים, החיים... לפעמים מכתיבים

לנו את הדרך ולא אנחנו....

^#^#^#^#

וכן.... ברוכים הבאים ל'סינמה סיטי', אצלנו בסלון..., טלוויזיה ענקית בסלון לא ממש גדול...

וממני לא שמעתם מילה ... אחריי המבול..אה.. השלג.... 

!!#!#!#!#!#

 

ארבעה בתים וגעגוע, אשכול נבו, הוצ' זמורה-ביתן,עורכת הילה בלום, עמודים לספרות עברית,

 2004, 361 עמ'

Osmosis/ Eshkol Nevo

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

14 תגובות

נהנתי לראות
  • 2008
  • קונג פו פנדה -סרט לילדים לחופש-כל המשפוחה..
  • וולE-סרט מצוייר למבוגרים וילדים...
  • קופים בחלל- סרט מצוייר לילדים...
  • אותלו-טרגדיה מאת שקספיר-חאן
  • הכתובה-אפרים קישון-תיאטרון..
  • החותנת-תיאטרון הבימה-קומדיה מאת אנדרו..
  • נישואים-קומדיה מאת גוגול-החאן
  • המצליחים-קומדיה מאת מיכאל גורביץ' ודניאל..
  • הקמצן-מולייר-החאן
  • מלחמה על הבית-קומדיה מאת אילן..
  • הרטיטי את ליבי מאת חנוך לוין. רמי ברוך משחק..
  • 2009
  • סרט לילדים -למעלה (UP)
  • סרט לילדים-קורוליין -מפחיד, סרט אימה לילדים..
  • 2010
  • חלומות גנובים-החאן- הצגה לילדים
  • אווטאר (בבית בדי.וי.די)
  • אליס בארץ הפלאות (בבית בדי.וי.די)
  • תעלולי סקפאן-הצגה בתיאטרון החאן
  • נסיך פרס-סרט לנוער, הרבה אקשו
  • הבדלה-הצגה-כתב וביים שמואל הספרי, תיאטרון..
  • נפגעי חרדה, סאטירה מצויינת מאת מוטי..
  • גנוב על הירח, סרט אנימציה לילדים, מאד..
  • קופים בחלל 2, סרט חביב לילדים
  • ציפורלה, קטעים בשירה ריקוד ודיאלוגים, משוגע..
  • עידן הקרח 3
  • בייביז (bebes)- מקסים, תיעוד ארבעה תינוקות..
  • אלפא ואומגה-סרט מצוייר על זאבים
  • עוץ לי גוץ לי-הצגה של שלונסקי ודובי זלצר..
  • 2011
  • סרט-צעצוע של סיפור 3 -הבריחה הגדולה - מזכיר..
  • גשם של פלאפל-לילדים
  • תפוס ת'כריש-סרט מקסים!! לילדים
  • אסטרו-בוי-סרט לילדים -עם רובוטים
  • ברבור שחור
  • שירות המתנות החשאי של ארתור-סרט קריסמס..
  • איש קטן ודרקון-הצגה לילדים בחאן
  • 2012
  • אמיצה-סרט לילדים
  • 2013
  • גנוב על המיניונים (המשך גנוב על..
  • 2014
  • מחוברים לחיים - מבוסס על סיפור אמיתי...
  • שומרי הגלקסיה - בגלל קטנציק. כמה דמיון..
  • לא בלי ביתי - מזעזע ומפחיד מסקרן..
  • הקופסונים-סרט מצוייר לילדים. יפה..
  • 2015
  • לשבור את הקרח, סרט מצוייר
  • אמא שלי - נני מורטי(שחקנים: מרגריטה באי..
  • מסע של מאה צעדים(הלן מירן, רוהאן..
  • המיניונים-חמודים כתמיד
  • המילים הטובות-- סרט ישראלי מצויין
  • 2019
  • לשחות או להיות-סרט צרפתי על קבוצת גברים..
יום קסום לכולנו
אהבה, אושר, בריאות הרמוניה, שפע, פריון
מה שכתבתי ב-2009
חיבוק ממני
/>
MySpace  Graphics
/>
מה שכתבתי עד כה-2008
מבקרים פה מהעולם
Visitor Map
!
רשומות אקראיות
רשומות 2010
הרשומות הכי נצפות
רשומות 2011
רשימות 2012
נעימה מהסרט הפסנתר The Piano
 

 

 

 

 

 

----
Myspace Graphics
 
תגיות
bztalia.wix.com/books

 

 

 

 

 

~♥~♥~♥

 

 

 

 

 

 

 

 

~♥~♥~♥

 

 

להתראות ובואו שוב לבקר

 

~♥~♥~♥

 

 

 

      

 

 

 

 

 

 

 

 

 

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טליונת1 אלא אם צויין אחרת