00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סיפורים לנערות מתבגרות

MY STORY

 

הייי אני ענבר כפי שהצגתי בתיאור  אני עברתי חרם לפני שנה בירושלים אבל אחר כך כבר עברתי לגור בעיר אחרת ככה שהחרם נגמר די מהר אבל זה הרגיש כל  החיים, אני פשוט לא זוכרת מה עברתי לפני החרם וכשהמשכתי ללמוד בבית ספר אחר, אני תמיד הרגשתי ועדיין מרגישה שתמיד לא משנה מה, אני ישים חשיבות רבה לדעותיו של אדם הקרוב אליי או שאני מכירה כמו צחוק שמופנה אליי אז אני יבין שזה בגלל עד כמה שאני יצורה או עד כמה שאני מכוערת וכמה פאקים יש בי או מה שאני עושה ובביקורת בונה כשזאת, ביקורת מעליבה אני יגיד לאדם שאומר לי אותה עד כמה הוא מגעיל ושזה פוגע ואני מחפשת דרך להסביר לו עד כמה שזה לא נכון, אבל בליבי אני מודעת לזה שזה לגמרי נכון ופשוט לא מצליחה להתמודד עם העובדה בכך שאני פשוט צבועה לעצמי שכשאני עוברת משבר קשה לי להגיד אותו לבנאדם הקרוב אליי כי זה יהיה משפיל מידי לדעתי, לא משנה מה הוא יגיד לי כדי שאני ירגע אני לא יפסיק לחפש ולחשוב מה הוא חושב באמת על האמת האמיתית לגביי שזה אומר שאני מנסה כמה שיותר להסתיר אותה ככה שזה גורם לי עוד יותר להידרדר בבעיה הזאת שאכפת לי כל כך מהביקורות שאנשים נותנים לי או שפיטותיות שאומרים לגבי ובעיקר הרכילויות עליי שזה גורם לי עוד יותר לשנוא את מי שאני ואת מה שאין לי ויש לאחרים ואני יודעת שהקטעים של הריכולים הביקורות והשפיטות לא יעלמו לעולם זה ידוע אבל אני לא יכולה יותר לסבול את זה 

אבל מה שאני יודעת שזה יכול להשתנות על ידי שינוי בשליליות שאני חושבת לגבי ככה שכל הביקורות השפיטות והריכולים עליי לא יעניינו אותי בכלל וזה דבר שיהיה כל כך שווה ערך וטהור לגבי שאני ילמד להתמודד עם הסביבה שלי יותר טוב וזה יביא לי ביטחון ככה, שאני יהיה גאה במי שאני ובמה שאני עושה וידע להתמודד בכישלונות שאני יבצע אבל ידע ללמוד מהם כי כל עוד אני שלמה עם מי שאני, אני בטוחה וחושבת לעומק יותר, על כל צעד שאני עושה בכל הבחינות וכנראה שזה לא יקרה ואני פשוט ילך לאיבוד לא ידע לאן אני פונה ולא יחשוב על כל צעד ולא ילמד משום טעות ובקיצור אני לא ינצל את החיים שלי נכון וזה יהיה בשבילי חסר משמעות לחיות :(((((
 
 ככה שאני מודעת לזה שאני צריכה לעשות הכל כדי לשנות את איך שאני נראית אבל תאמינו לי שניסיתי הכל כדי להרזות ונשברתי ובקטעים שהלכתי על זה עד הסוף אז כנראה שהגוף שלי לא שינה כלום ואז נכנסתי לדיכאון ולא הפסקתי לאכול ומכל התקופה שניסיתי והתאמצתי אז הבנתי
 
 שמה שעברתי גרם לי לטראומה ושינה אותי לגמרי את התנהגות שלי כלפיי כמובן וכלפיי הסביבה שלי וזה  מה שעובר עליי ואני חייבת לפרוק את זה למישהו שיגיד דוגרי בפנים על הבעיה שלי כמוכם אני לא סיפרתי לאף אחד חוץ מהחברים שלי מהקבוצה שאני גמרתי איתם את הקשר סופית :( ככה שאתם היחידים שנותרתם לי. והנה אני מוכנה לפרוק הכל החוצה.... אז ככה 
 
אני נערה בגיל ההתבגרות שחווה רגשות של חוסר שלמות עם הגוף שלי עם הפנים וכולי 
וזה גורם לי להתעצבן על הסביבה הקרובה שלי ולהוציא את כל העצבים שאני מרגישה כלפיי ואז אני עוד יותר שונאת את עצמי בגלל איך שאני מתנהגת כלפיי הסביבה שלי בצורה מגעילה ולא מכבדת והמצב הכלכלי לא טוב בכלל וגם מצב הרוח בבית השתנה לגמרי וזה כולל כל מה שאני חווות בבית ספר שאני לא במעמד שאני רוצה להיות. וכל זה המצב בבית, הרגשות שלי כלפיי הגוף שלי, הבית ספר גורם לי לדיכאון שמכניס אותי לזה שאני רואה סדרות ולא מפסיקה לאכול ולהשמין שזה עוד יותר מכעיר אותי ומדרדר את המצב, בזה שכל הזמן בלימודים אני חושבת על זה ובכל סיטואציה שאני נמצאת אני לא מפסיקה לחשוב על זה על כל הרגעים שאני חווות בחיים בבית על עצמי ובבית הספר ואני כל הזמן מנסה לשפר את המצב הזה וכל פעם אני נכשלת ולא יוצאת תוצאה טובה ואז אני עוד יותר נכנסת לדיכאון הזה, של לאכול לראות סדרות לבכות מכל דבר קטן לצעוק להתעצבן לפנטז לחלום לחפור ולפתח ציפיות לרעיונות לא אפשריים בכלל וכל זה כל הזמן מכביד עליי על הבועה הדכאונית שאני נמצאת שעד שאני לא ייתקן את כל הדברים האלה, אז זה פשוט לא יצא לי מראש ורק יחמיר ומי יודע אולי עוד כמה שנים זה יגיע למצב שאני יהפוך לחולת נפש ואני יהיה כל כך רגילה לבועה הזאת שזה יקרה כל הזמן בחיים ואז כל הסביבה תבין שהחיים נהרסו בגלל הדברים הכל כך קטנים בעיניהם שבעניי אלו הדברים שהרסו את החיים שלי וימשיכו להרוס עוד יותר לתמיד
 
והחברים שלי מהקבוצה יודעים כל פרט ופרט מזה וגם הם חווים את מה שאני עוברת פחות או יותר יש לנו מן זולה כזו שאנחנו קובעים אחרי בית ספר ששם אנחנו נפגשים  כי אנחנו לא באותו בית ספר אני לא  עם אף אחד מהם אבל יש רק שתיים מהחבורה שהם מאותו בית ספר שהם אלה שפתחו את הקבוצה באינטרנט שמצאתי. אז כשבאתי לזולה כל הזמן הייתי קרירה בתוך עצמי פשוט לא תמיד היה לי כוח או מצב רוח בעיקר ובאמת שלא שלטתי בעצמי שאני לפעמים הכעסתי אותם מרוב שהם הכעיסו אותי שהם לא נותנו לי את שקט שאני הייתי צריכה כי גם בבית לא מפסיקים לחפור לי אמא ואבא שלי בעיקר, והאחים הקטנים שלי אז גם הםםםם. אני הסברתי להם שאני צריכה את המנוחה שלי ובשביל זה אני הולכת זולה איתם אבל כל פעם מחדש הם שוכחים אז לפני חודש קרה שכעסתי על מישל שהביעה עליי ביקורת על מה שעובר אליי ולמה אני לא מדברת איתם וזה כל כך עיצבן אותי שאמרתי שהיא חופרת ולמה היא לא מפסיקה לדבר ושתעזוב אותי ופלטתי בטעות מטומטמת היא דפקה לי פרצוץ והלכה בהתעצבנות, אני כל כך לא רציתי להסביר לה ככה שאני רק רוצה קצת שקט ופשוט לנסות לשכוח מכל דבר בעולם חוץ מלנוח אבל ככה אני לצערי אז פשוט כולם הלכו אחריה ואני פשוט נשארתי בזולה יושבת ולא מפסיקה להוציא דמעות בשקט אז קמתי משם לבית ונסיתי לדבר איתה בוואצאפ, להתקשר והיא לא ענתה ורק ביום למחרת הסברתי לה את המצב שאני עוברת כרגיל ולא הפסקתי לחפור כמו מטומטמת והיא השתיקה אותי ואמרה שהיא מבינה ושאני ינסה לא לנסות את זה שוב אמרתי לה שאני מבטיחה אבל ידעתי שזה לא משהו שאני יכולה להשתלט עליו וצדקתי, עבר שבועיים ואני הפעם התנפלתי על אלעד ידיד קרוב שלי מהחבורה על איך שהוא שר נורא ושיפסיק לחפור לי ולהכריח אותי לשיר איתו יחד, כי הוא ראה כרגיל עד כמה מדוכאת הייתי נראית שוב ואני פשוט אמרתי לו את זה בצעקה והלכתי משם. וברגע שדפקתי בדלת של הבית שלי הבנתי שאיבדתי את החברים היחידים שיש לי שיודעים עליי הכל שהם כמו המשפחה ופשוט רצתי ישר לדשא שליד הבית שלי והתחלתי להתפוצץ מרוב בכי וראיתי שאלעד המנהל של הקבוצה הסיר אותי מהקבוצה שבוואצאפ והבנתי שהפעם אני באמת לבד התקשרתי לחברות שלי מהקבוצה והן אמרו שאני צריכה עזרה!! ושאני יעזוב אותם לנפשם והם נפגשו יחד באותו זמן ככה שזה היה צפוי לי שהן מרכלות עליי ופתאום הרגשתי שקשה לי לנשום ושאני נחנקת מרוב בכי ופשוט נפלתי על הדשא ונסיתי להרגע, עליתי הביתה בריצה אל החדר ונעלתי ואמרתי לאמא שלי שאני פשוט עייפה, שכבתי במיטה עייפה מבכי מבינה שאין טעם בחיים ושאני עולב, הלכתי בלי שיראו לשירותים בשקט כדי שיחשבו שאני ישנה, סגרתי את הדלת הסתכלתי במראה ופשוט שנאתי את מה שראיתי נסיתי להקיא הכל והרגשתי כל כך הקלה כשהקאתי ולא הפסקתי להגיד לעצמי עד כמה שאני מכוערת!!!!! מבפנים ומבחוץ אני עדיין חושבת ככה עבר חודש מאז שכל זה קרה דיברתי איתם נפגשנו לפני יומיים שכשהעלתי את הרעיון וחשבתי שזה אולי יעזור ויצרתי את הבלוג עד שחלק מהקבוצה פתאום אחר כך התחרט על זה וכמו תמיד לא הלך לי חלק רצו וחלק לא הם רבו אחד עם השני והתווכחו ואני הבנתי עד כמה שאני עושה נזק לסביבה שלי שבאותו רגע פשוט הרפתי ועזבתי את החברים האמיתיים היחידים שלי בלי לדבר איתם יותר הם ניסו אבל אני לא התייחסתי אני כל כך לא רציתי שזה יקרה אבל אני כל כך אוהבת אותם שאני פשוט צריכה לוותר עליהם ולא לגרום להם יותר לנזק בחיים שלא חסר שכבר יש להם ואני לא מפסיקה לאכול ולישון ולבכות אני שונאת החיים שלי ומה שאני כל כך נמאס לי כבר לפתח צפיות  בדרך שאפשר לתקן את המצב שלי ובסוף לקבל סטירה לפרצוף ככה שזה אומר שלא הולך להיות עוד סיפורים וארועים מהחיים של חברים שלי חוץ מהחיים העלובים שלי
 
 
אניחייבת לדעת מה ביקורת שלכם על החיים המסריחים שלי ולא משנה מה, תהיו איתי כנים ביקורת רעה או טובה לא אכפת לי אני יתגבר ויקבל כל דבר. אני בוכה עכשיו מלהבין לאן הגעתי ואיך כל מה שהיה התפרק לי בין הידיים :(((((((((((((((((((((     ככה שלא אכפת לי מה הביקורת שלכם אני רק רוצה את כל הכנות שרק אפשר, בבקשה תגיבו זה ממש חשוב לייייייייייי
 
 
   

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל INBAR001 אלא אם צויין אחרת