00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

יומן מסע , בצד השני של התקליט

טיול שורשים קטן

כבר כמה שנים שמכה בי הגעגוע לעיר בה גרתי 12 שנה לפני 20 שנה פנינת הגליל-כרמיאל
חשקתי בטיול הזה מזמן והתנדנדתי בין אוטובוס לרכב שלי... לא נוהגת להפליג רחוק בנהיגה,
שונאת את הניווט וחוששת מהפתעות, אז זה נדחה.

עד שלפני שבועיים היה פרומו בדמות נהיגה של נועה לעכו וחזרה, כשאני לצידה
הבנתי שהאוטו התרגל לכיוון ואפשר לסמוך עליו... אז אמש לקחתי הרבה אוויר,
את נועה, את הסנדוויצ'ים והסוודרים ונסענו! כשהפעם אני נהגתי.

היה יום יפה והדרך היתה נעימה וחלקה, לא פקקים לא הפתעות וההפתעה העיקרית
שהדרך התקצרה עם כל מיני כבישי ועוקפי שבכלל לא הכרתי, ת-ע-נ-ו-ג-!
כשנסענו לעכו לפני שבועיים גילינו שלא חוצים קריות, לא מטיילים בעיר התחתית לא צ'ק פוסט
השתמשנו במנהרות הכרמל והחוויה היתה חלקה,
בעכו לפני שבועיים פגשנו את החברה האהובה שלי שהפכה לסבתא של אפרוחית מהממת.


הפעם נסענו דרך יוקנעם אחיהוד ותוך שעה וחצי היינו בפתחה של כרמיאל,
כשרק ראיתי אותה מרחוק התחילו אצלי נשימות לא סדירות וקולות הזויים בנוסח-הינה היא!!!!!!
ואפילו האוויר היה אחר, צלול קריר ורענן כמו שזכרתי כמו שהכרתי כמו שאהבתי .
כך היא נראתה מרחוק


וככה קבלה את פנינו

עלינו ישר לשכונה המערבית בה חיינו 12 שנה, בה נולד בכורי, המרכז המסחרי במערבית שהיה שוקק חיים בזמנו, היה עייף ונטול חיים
אבל הבתים נראו אותו דבר, וככה השבילים המוכרים, הלכתי למעון של נעמ"ת שבו למד הבן שלי...כבר אין מעון יש משהו אחר+תחנת משטרה
אבל הלובי נראה אותו דבר וממש יכולתי לדמיין את הבן שלי נכנס לשם בן שנתיים וחצי ומנהל שם את העיניינם :-)

וזה השביל למעון

משם פסענו מעדנות בין השבילים לכיוון הבית שהיה שלנו ושם צילמתי מכל כיוון ובלי אבחנה כולל הדלת שלא העזתי לדפוק ולבקש להציץ
למרות שחשקתי מאד...

הקומה השלישית המסורגת היתה שלנו, הסורגים נולדו יום אחרי שבננו תכנן לבדוק אם הדשא מספיק רך ושווה קפיצה..
באותו יום הוא לא קפץ אבל הוא ממשיך לבדוק דשאים ושאר מרעין בישין ולמתוח את סף המזל שלו גם כיום בגיל 26.

פעם היה פה אינטרקום...

זו היתה הדלת שלנו

זו הדלת של ורדה השכנה ממול שעצרה את אדון בן שלי מבדיקת רכות הדשא...כבר לא נשאר שם אף שכן מוכר בבניין. התמונה נשארה...

וכאן בדיוק החלון המדובר בקומה השלישית, מעניין למה הסירו את הסורגים...

הכניסה הראשית

.

על העץ שהשמנדריק טיפס המון...

עוד זווית

פה תמיד נהגתי להחנות את הרכב שלנו.
 

הנוף מעבר לכביש, זה שנשקף מהחלון
 

המרכז הקטן...(כבר ממש אין בו כלום, פעם היתה מכולת, קיוסק, מספרה)

.

הנוף מהמערבית

.
ת

ואז קפצנו לעין כמונים כי נועה רצתה נוף...

והשמש פלירטטה עם נועה 

ואז ירדנו למרכז וסיירתי עם חברה בכל הנקודות המוכרות, פגשנו שם תוכי וחיזרנו אחריו, הוא לא התפעל מאתנו במיוחד...

אבל אנחנו דווקא די התפעלנו

הסכים לעשות אתנו סלפי

היתה גם חנות שמכרה קישוטים של חג המולד אז בכלל הרגשתי בחו"ל.

,

אפילו קניתי חב' צמר בחנות בה קניתי בעבר צמר בשביל אפודות וסוודרים לתינוק שלי (שקצת גדל מאז) 


וזה כעת נסרג לתינוקת אחרת

זהו...ארוך אבל מתעד משהו שהתגעגעתי אליו....

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

10 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פ נ ל ו פ ה אלא אם צויין אחרת