22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

משפחה בדרכים

20.12.14 - חנוכה

סוף השבוע הזה הוא בסימן חנוכה. חנוכה הוא החג האהוב עלי. תמיד היה. זה החג הסמוך ליום ההולדת שלי. חג בחורף. עם האוכל הכי טעים ומנחם. 

עם השנים, וקדחת הדיאטה והרזון שנפלה עלינו, משהו מההנאה המוחלטת מהחג שהיתה לי בילדות, התקלקל. רגשי האשמה שמלווים כל ביס מסופגניה או לביבה מקלקלים את שמחת החג...

מדי שנה בחנוכה אני מארחת את כל המשפחה לערב אחד של שכרון חושים והתעלמות מקלוריות. 

אני אוהבת מאד לארח. למרות שזו עבודה קשה. מאד כיף לפנק ולשמח את האהובים עליך. אני אוהבת להשקיע בבחירת התפריט (בכל פעם לחדש עם תבשילים שאני מנסה לראשונה, יחד עם התבשילים המוכרים והאהובים שחייבים להיות בתפריט). אני אוהבת להשקיע גם בעיצוב השולחן. אני עצמי מאד אוהבת להתארח ולהרגיש שחשבו עלי והשקיעו לכבודי, ואת אותו דבר אני אוהבת להעניק גם לאחרים. כיף לקבל וכיף לתת. 

אז אתמול בערב הזמנתי את בני המשפחה הקטנטנה שלי, והיה מאד חם וכיף. 

הנה השולחן שערכתי לכבודם:

על הכיריים לובבו לביבות חמות ומתוקות:

וכמובן שהודלקו הנרות:

השבוע, בנר ראשון של חנוכה, יצאתי משערי בית המשפט יחד עם שני עורכי דין שהשתתפו עמי בדיון. היינו מאוכזבים מהתנהלות השופט, שישב זחוח על בימתו, שולט באולמו ובגורלות הנידונים שעתידם תלוי בו ובהחלטותיו. לאחר שנפרדתי מהם ומבני המשפחה שעניינם נדון בבית המשפט, ושמתי פעמיי אל מגרש החניה, פגשתי בשתי נערות מצחקקות, פורחות ומלאות משובת נעורים. הן היו דתיות, וחילקו לי שקית קטנה עם שני נרות חנוכה, תמליל הברכות לחג וכן אמרה חכמה של הרב קוק שלא הכרתי אך מצאה מאד חן בעיני:

כמה יפה. למה התכוון הרב קוק כשכתב מה שכתב? אני חושבת על כל האנשים שאני פוגשת במשך השבוע. האנשים שבאים לבקש את עזרתי. שנפגשים בקושי אחד או יותר במגוון תחומי חיים. שלא אחת כבודם נרמס ובטחונם העצמי מתערער. כמה חשוב שהם ימשיכו להאמין שיש בהם ייחודיות ויופי וכח. אני חושבת על הילדים. שלי, של כולנו. כמה חשוב שיכירו בייחודיות והיופי והמיוחדות של כל אחד ואחד מהם. שאיש לא יערער את ההכרה וההבנה העדינים והשבירים האלו. שיהיה מי שיטפח את האמונה הזו בעצמם, כמו לשמור על הלהבה של הנר שלא תיכבה. אני חושבת גם על כל חורשי המלחמה, והאיבה והזעם משני צידי הגבול. לו היו יכולים לראות את האנושי שבצד השני. לו היו יכולים להכיר בו, באנושי הזה, בלב הפועם, בלהבה הדולקת, אז היו מסוגלים גם לחמול, להתפשר, לוותר, להושיט יד, לתת, ולאפשר חיים בשני הצדדים. חושך לגרש. אני חושבת גם על המשפט ״שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים״. מה זה אומר?! כאילו זה לא מספיק שאתה תאמין בעצמך ותכיר בייחודיות של עצמך. חשוב שתשפיע מהיכולות האלה, התכונות הטובותֿ, הטוב שבך גם על האחרים, החברה, שתשתף אותם בצבע הייחודי לך, שתתבל את העולם בתבלין, הטעם והריח, הייחודיים לך. תליתי את האמרה הגזורה על לוח השעם שליד שולחן העבודה שלי. לזכור ולא לשכוח. 

״שיר השבוע״ הפעם הוא השיר Bird of paradise של Snowy White מי שהוא לא יהיה, הוא ושמו המפוברק. השיר הזה הושמע היום בצהרים כשעסקתי בהכנת ארוחת הצהרים, והוא זרק אותי ברגע בחזרה לילדות. השיר הזה תמיד יזכר אצלי בתור השיר שליווה את הסלואו האמיתי הראשון בחיי. הראשון שהיה מלווה באמת ברגש. אני לא זוכרת איך קראו לנער, וגם בקושי איך הוא נראה...הייתי בכיתה ז׳ והוא היה ענק, בכיתה ח׳. יצאנו ברביעיה, שתי בנות בכתה ז׳ ושני בנים בכיתה ח׳ לדיסקוטק. זה היה במרתף של בניין משרדים אפרפר וחשוך. בפנים התנגנה מוסיקה רועשת, כדורים נוצצים נתלו על התיקרה, ואורות אולטרה סגוליים העניקו למקום את האווירה הרצויה. זה היה נורא מגניב. בכניסה הוטבעה על גב כף היד חותמת, וכך ניתן היה להיכנס ולצאת כמה שרוצים. (מי רצה לצאת?). רקדנו והשתוללנו, ואז התעמעמו האורות והשיר הזה הושמע והוא הזמין אותי לרקוד איתו סלואו וזה היה מושלם. לדעתי, מעולם אחר כך לא ראיתי אותו יותר. נדמה לי שהוא וחברו היו מבית ספר אחר ואין לי מושג איך הגענו אליהם בכלל. מה שנותר לי מאותו רגע היסטורי, הוא השיר הזה....

https://www.youtube.com/watch?v=sY2I8TlG4Ug

שבוע טוב וחג שמייח!!!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

אני רק שאלה...

מתכננים טיול לצפון מזרח ארה"ב?

יש לכם שאלה? אשמח לענות! (כמיטב יכולתי )

שלחו את השאלה למייל:

dorit.rosenthal@gmail.com

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל barnoga אלא אם צויין אחרת