22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

משפחה בדרכים

13.12.14 - שבוע שהתחיל בפקקים ונגמר ביומולדת

פקקים

השבוע שלי הוא כל מה שקורה בין הפקקים. הוא מתחיל בפקקים בדרך לעבודה ביום ראשון. לפעמים הפקקים מתחילים ממש בפתח הבית. הם מלווים אותי בנסיעה מהעבודה ובחזרה, בנסיעה ללימודים, בנסיעה להתנדבות, בנסיעה לסידורים, הלוך וחזור. בפקקים אנחנו נפגשים. הנהגים הישראלים. גסי הרוח והקרבנות שלהם. אלה שמבחינתם רק הם על הכביש, או שהכביש הוא הרכוש של אמא שלהם, ואנחנו, השאר, הם איזה מטרד שצריך לסלק מהדרך. תפאורה לא יפה שאפשר להתעלם ממנה. ויש גם את הנהגים האלה שמבחינתם בכלל, אנחנו הנהגים האחרים, שקופים. 

השבוע שלי מתחיל בנהגים שלא נותנים לי לצאת מהחניה. כי מהחניה הישנה שלנו, סטייל שנות השבעים, צריך לצאת אל הרחוב ברוורס. חניה שכזו מתבססת על ההנחה שבכביש נוהגים בני אדם, שאם הם רואים נהג היוצא ברוורס, הם יעצרו לרגע ויתנו לו לצאת בבטחה. אבל לא. מה פתאום. בכביש נוהגים אנשים שהכביש הוא של אמא׳שלהם, ולכן אני שקופה, או מטרד, והם ממשיכים לנסוע ולנסוע, ולי אין ברירה בסוף, אלא להתפרץ לכביש ולסכן את עצמי, את ילדיי ואותם עצמם. 

עבודה

בוקר יום ראשון. מאז ששיניתי את שעות העבודה ואני מתחילה ב 7:30, לרוב אני מגיעה ראשונה למשרד. אני זו שפותחת אותו (מנעול פלדה כבד סוגר על שער) ומנטרלת את האזעקה (כמה רגעי לחץ, שרק לא תתחיל לפעול). המשרד הגדול שקט וריק לכמה דקות. לפני שיגיעו החברים לעבודה, והלקוחות והטלפונים יתחילו לטרטר, וההמולה תחגוג. 

השולחן שלי מלא בערימת תיקים וערימת ניירות לטיפול. אנחנו אולי השירות האחרון בעולם המערבי שעדיין עובד עם תיקים בהם נכתב החומר בכתב יד. תיקים עבי כרס. כל תיק טומן בחובו סיפור. חיים. כאב. צער. ותקווה. 

כוס קפה ראשון של בוקר, קריאת אי מיילים, הקשבה להודעות בטלפון, ו...קדימה, שבוע חדש מתחיל!

ארגז כלים

לכל איש מקצוע יש ארגז כלים. לאינסטלטור יש את הצינור הזה שפותח סתימות, מכשירים שמאתרים נזילות, מפתחות שוודיים ועוד כל מיני כלים מיסתוריים. לרופא יש סטטוסקופ, ומקל שבודק את הגרון, ופנס שבודק מה יש בתוך האוזניים, ומכשיר למדידת לחץ דם, ועוד אי אילו מכשירים. לנגר יש מסור ופטיש, וכן הלאה וכן הלאה, הבנתם את הרעיון. 

לי יש בעיקר את עצמי. את הנפש שלי. את יכולת האמפטיה שלי. את אהבת האדם שבי. את האופטימיות והפסימיות. את יכולת ההקשבה. את האפשרות להגיב בכל מיני דרכים, לשנות כובעים, לאבחן, לחשוב על פתרונות, את הניסיון שנצבר עם השנים....

אני חושבת שזה נורא מפחיד להיות ארגז הכלים של עצמך. ואם משהו מתקלקל, איך אדע? אם הכלי לא עובד איך אדע? איך אעשיר ואשכלל ואקדם את ארגז הכלים? בגלל זה אנחנו המטפלים צריכים ללמוד וללמוד כל הזמן. כדי להעשיר ולחדש ולשכלל את ארגז הכלים שלנו. 

אבל בגלל שגם אנחנו רוצים ארגז כלים מוחשי ונראה. גם אנחנו מחפשים אמצעים שיעשירו ויעזרו לנו בפגישות הטיפוליות עם הלקוחות שלנו. אז אנחנו רוכשים ספרות מקצועית וגם... קלפים טיפוליים. 

הנה ארגז הכלים שלי, שאני נושאת בתיק בד במהלך השבוע, ושולפת אותו בכל מיני רגעים: פגישה עם זוג מסוכסך, פגישה עם הורים מודאגים או מבולבלים, פגישה אם גבר או אישה הנמצאים בצומת דרכים מבלבלת. 

את הקלפים האלה רכשתי לאורך השנים ואמשיך לרכוש, ולצבור לי ארגז כלים משלי:

 

בית משפט

העבודה שלי היא אחת העבודות המגוונות בעולם. היא לוקחת אותי לכל כך הרבה מקומות, ודורשת ממני ללמוד כל כך הרבה שפות: טיפולית, רפואית, משפטית, פסיכיאטרית, סלנג שכונה, עבריינית, ביורוקרטית ועוד ועוד ועוד. 

היא לוקחת אותי להמון מקומות עבודה של אחרים: בתי חולים רגילים, בתי חולים פסיכיאטריים, משטרה, בתי כלא, בתי ספר, בתי משפט, פנימיות, מעונות, גני ילדים, טיפות חלב, משרדי ממשלה, אוניברסיטה, מסגרות לטיפול במכורים (כאלה ואחרים), מוסדות ציבור ועוד ועוד. 

אז השבוע הופעתי בבית המשפט והשתדלתי לדבר משפטית. הגעתי ראשונה (כרגיל), עוד לפני השופט. מאולמות משפט אחרים יצאו ונכנסו אנשים. עורכי דין מחוייטים לבושים מכנסיים שחורים וחולצה לבנה בוהקת. חלקם חנוטים בעניבה שחורה. יש את עורכי הדין המגונדרים, עם הנעליים היקרות, המצוחצחות והמבריקות והחליפות היקרות. הם תמיד נראים מרוצים מעצמם. יש את עורכי הדין השמנים המרושלים, שהחולצה נוזלת להם מהמכנסיים והנעליים שלהם מהוהות, ומיני ניירות מבולגנים מציצים להם מהתיק. לפעמים כתמי זיעה מכסים את בתי השחי שלהם, וכתם של טחינה נוזלית מהפיתה של ארוחת הצהרים מפאר בגאון את צווארון החולצה הלבנה. יש את עורכות הדין הרזות החטובות הטופפות בצעדים מהירים ובטוחים על עקביהן הגבוהים והדקים, במסדרונות בית המשפט הארוכים, נושאות עמן מזוודת עליה למטוס שחורה עמוסה בתיקי לקוחות מתוקתקים ומטופלים היטב. כל מיני אנשים בוחרים להיות עורכי דין. הם המלכים הבלתי מעורערים של מסדרונות בית המשפט. אני רק אורחת...

מאולם אחד יצא גבר כהה עור. אולי עובד זר. הוא בכה בכי מר. הוא היה לבוש כנראה בבגדיו הטובים ביותר. חולצה מבד סינטטי, בצבע סגול בוהק. 

מאחורי הדלת הסגורה של בית המשפט, לא אחת, נחרצים גורלות. 

נכנסתי ראשונה לאולם. גם השופט נכנס. לא חשב שיש בפנים מישהו. השופט לבש בגדים רגילים, וללא הגלימה נראה חסר זוהר. סתם אדם, שבא להדליק ולכוון את המזגן רגע לפני שהוא נכנס למשרד. הוא אמר לי שלום מנומס ונראה קצת נבוך על כך שתפסתי אותו בקלקלתו, ללא הגלימה....

יומולדת

אתמול, יום שישי, 12.12 חגגתי יומולדת. גיל שכבר אין לו שום קשר אלי. 44. מה לי ולגיל הזה? אני יותר מתחברת לגיל יותר צעיר. נהיה צנועים. נגיד 24. אבל לא. 24 חלף מזמן, ועכשיו תורו של 44. היה יום כיף. קיבלתי המון אהבה מאהוביי, ובורכתי על ידי רבים מחבריי ומכריי. אפילו בתי אפתה לי עוגת יומולדת:

בבוקר הלכנו לנו לבית קפה. אני והגבר. בדרך כלל אנחנו מאד עסוקים בשישי בבוקר, בכל הסידורים שאין לנו זמן אליהם במשך השבוע. אבל הבוקר לקחנו את הזמן. הגבר מצא בית קפה קטן, ברחוב שקט ונידח בעיר. בית קפה עם שולחנות עץ פזורים בחוץ מתחת לעצים רחבים, עתיקים. זהו בית קפה שהוא גם בית מאפה, וריח נפלא של מאפים טריים וקפה מילא את האוויר הקריר של הבוקר. 

מלצרית לא צעירה ולא אופנתית, אך חייכנית ולבבית קידמה את פנינו. כל אחד מאיתנו הזמין ארוחת בוקר. הוא שקשוקה, אני קיש בצל. הכל יצא מהמטבח טרי, נחתך עכשיו וריחני להפליא. היה כל כך כיף! תוך דקות התמלא הקפה בעוד אנשים שיודעים להנות משישי בבוקר בבית קפה. חבורת נשים בגיל העמידה, זוג צעיר עם פעוטה, זוגות בגילנו. 

קינחנו את הארוחה במאפה של בצק עלים טרי ממולא בחלבה. מלא חלבה!! מאפה כזה שממש לפני שניה יצא מהתנור, והוא עוד חם וריחני וטרי. 

איזה דרך נפלאה לפתוח את הבוקר של יום שישי! מומלץ בחום! הלוואי שכל השנה תהיה כזו. כמו ארוחת הבוקר הזו. נינוחה, מוארת, מחוייכת, שלווה, מלאת אהבה וחיוניות ורצון טוב וטעמים נפלאים!

קפה קראנץ׳ - ראשון לציון

מלא שירים טובים מילאו את פס הקול השבועי שלי. שירים ששמעתי ברדיו, מתמרנת בפקקים, שירים שהושמעו באימוני הספינינג בחדר הכושר, או מוסיקה ששמעתי בבית, עסוקה בכביסות או כלים או בישולים. 

היה ממש קשה לבחור את ״שיר השבוע״. 

את השיר הזה שמעתי באחד הפקקים הכי קשים השבוע. ביום רביעי. כשכל הכבישים היו פקוקים בגלל תאונה שקרתה בכביש 6. תאונה נוראית. נהגים עקפו אותי מכל הכיוונים כאילו אני לא קיימת. ופתאום השיר הזה נשמע ברדיו. שמתי עליו פול ווליום. נזכרתי בכל המסעות שהיו לי, ובכל אלה שאני עוד רוצה לעשות. בכל הימים שלא ידענו בדיוק איך נראה המקום שבו נישן הלילה, ומה מחכה, לתחושת ההרפתקה...ונעשה לי טוב, ולא שמתי יותר על הנהגים המגעילים ועל הפקק. והנה גם את זה אני מאחלת לעצמי ליום ההולדת, עוד ועוד מסעות והרפתקאות!!

Where are you gonna sleep tonight? - Amy Mcdonald

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

7 תגובות

אני רק שאלה...

מתכננים טיול לצפון מזרח ארה"ב?

יש לכם שאלה? אשמח לענות! (כמיטב יכולתי )

שלחו את השאלה למייל:

dorit.rosenthal@gmail.com

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל barnoga אלא אם צויין אחרת