11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חשבתי שאפשר.

בית הכנסת הקטן

 
 
Related image
 
 בקצה המושב בו חלפה עלי ילדותי, עמד בית כנסת יחיד, קטן ופשוט, על יד הפרדסים, על יד המאפיה של דרייזין, על יד השכונה.
רוב ימות השנה פקדו אותו מעטים מחברי המושב, עליה לתורה של ילד בר מצווה, או שבת חתן היוו סיבה טובה עבורינו הילדים, להגיע אליו. זרקו סוכריות, בוטנים בקליפה, וחילקו עוגות ושתיה מתוקה.  בימות החגים ידע עדנה, היה מתמלא מפה אל פה בגברים נשים וטף.
שלווה מיוחדת ירדה על המושב. שקט מיוחד. אנשים חדלו מכל עבודה, הניחו את מחרשותיהם, רחצו ולבשו בגדי חג, בזמן הנכון היו כולם בדרכם אל בית הכנסת. בית עמלים חילוני היה ביתי, תמיד לבושים היו הורי בגדי עבודה, היו טרודים ועסוקים, היממה תמיד היתה קצרה להם. והנה שניהם רחוצים וחפופים, לבושים במיטב בגדיהם, אמא בשימלה ומטפחת לראשה מזילה דימעה  בהדליקה נר נשמה לזכר בני משפחתינו שנספו בשואה, נושא שתמיד עמד באוויר, ועכשיו, עם הדלקת הנר, חשתי את האוויר דחוס ומעיק יותר, עד כי אפשר היה לחוש ולגעת בו.  לבשתי חצאית פליסה וחולצה לבנה, וגרביים עד הברך, נעלתי את נעלי החדשות שישמשו אותי כל החורף, ועד הגיע עת הסנדלים לקראת חג הפסח. ובלב התרגשות מהארוע השנתי המיוחד הזה... כל כך מיוחד היה ללכת עם אבא ואמא יחד לבית הכנסת. בחג אין יוצאים לעבוד בשדה, עושים רק מה שחייבים. טיפול במשק החי. להאכיל ולהשקות את התרנגולות בלול, צריך? צריך!
להאכיל ולהשקות את הכלבים, הסוסים הפרות, הברווזים צריך? צריך! אז עושים רק מה שצריך, שרק לא יהיה חמסין,  כי אז חייבים להשפריץ מים על גג האסבסט של הלולים, כדי לצנן את התרנגולות, שאם לא כן, ימותו. כל השאר יכול לחכות, פתאום יש זמן... שום דבר לא בוער.
כל ילדי המושב נאספו ובאו גם הם, עולצים וצוהלים מתרוצצים בין עזרת הנשים שם היו האימהות, לבין החלק של הגברים, האבות, כאשר מדי פעם מהסים אותם בשששששששששששש, ארוך,  וקוראים אותם לסדר. ששששששששש!!!
כאשר נמאס לנו בית הכנסת, רצנו לפרדס שעל ידו, ישבנו מתחת לעצים קטפנו קלמנטינות ראשונות ובוסריות, וצ`צ`ומות, קילפנו ואכלנו קילפנו ואכלנו, ידינו ירוקות מהמיץ שניגר ושפתינו אדומות מחמיצותו.  בשלב מסוים לקחו  חלק מהבנים קרונית, שפעם בעונת הקטיף, העמיסו עליה פועלים ארגזי תפוזים, גררו והניחו אותה על הפסים, התיישבו עליה, ובדחיפה מאחור, החלה הקרונית לדהור, דהרה ודהרה עד שנגמרו הפסים, שלא הובילו לשום מקום, התהפכה על היושבים בה, שהושלכו ממנה ונחבלו, אך שבו והעלו אותה שוב ושוב עד שגם בזה מאסו....,עוד ישבנו וצחקנו, נהנים מהחברותא, ממעשי הקונדס ומאווירת החג , בגדינו, כבר לא נראו כל כך, מי יודע מה... כאשר התחיל להציק הרעב, שבנו אל הורינו, שבבית הכנסת, כדי ללכת יחד הביתה, ואז ראינו את התכונה,  כל המתפללים היו בחוץ, היו גם שוטרים..., זה היה מאוד לא שיגרתי במחוזותינו, תחילה נבהלנו, חשבנו שהם באו בשביל לעצור אותנו, כי קטפנו ואכלנו קלמנטינות בפרדס לא שלנו, כמה תמימים היינו, בודאי לא חלמנו על הסיבה האמיתית ...
 
בבית כנסת אחר בשכונה עירונית סמוכה למושב, התפלל אב. ילדתו הקטנה כבת ארבע, נגשה אליו, משכה במכנסיו וביקשה לשתות מים. האב שהיה באמצע שיחה עם בורא עולם, ניער אותה מעליו בקוצר רוח, הילדה ניסתה שוב ושוב למשוך את תשומת ליבו, נואשה ויצאה...
עם סיום התפילה יצא האב לחפש אחריה, חשב, קיווה, אולי שבה לבד הביתה, נזכר שרצתה מים, מאז נעלמו עקבותיה..., הזמינו משטרה בעיצומו של החג, ובחיפושיהם הגיעו השוטרים אל המושב שלנו, הסמוך.
 
 בצאתנו מהפרדס חבורה רעשנית ופרועה, נראינו להם בוודאי, פורקי עול ,  בעצם, היינו מבוהלים למדי, ומיד התחילו לשאול אם ראינו  או שמענו דבר מה חשוד...
כמובן שכל ההורים, ששמעו את הסיפור לפנינו,  החלו דואגים, משלא ראו אותנו ולא ידעו לאן נעלמנו להם לזמן כה ארוך...
החיפושים אחר הילדה האבודה, נמשכו כמה ימים. השוטרים ותושבים מהסביבה פשטו על שדות המושב, מחפשים תחת כל ראש כרוב ושיח, הפכו כל אבן. הילדה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה, גם גופתה לא נמצאה. השמועות פרחו, השערות עלו והתחלפו באחרות, אך כלום.,,
שוטרים עברו בין בתי המושב, תיחקרו אישית כל מישפחה, היכן היה כל אחד, מי שהיה בבית הכנסת זכר את מי שישב לידו,  המושב היה קטן כולם הכירו את כולם. השוטרים הצליבו מידע, הסיקו מסקנות והלכו.
 
מאז חדלנו מהנוהג של הבילוי בפרדס, אף ילד לא אמר דבר, אך נראה שחרדה חילחלה אל לב כולנו, הדרנו משם את רגלינו, ללא אומר ודברים..,
ובית הכנסת הקטן, בעוצמי את עיני, אני רואה אותו ממש כפי שהיה, אפילו את ריח הטבק שהריחו הגברים אני מריחה. לימים, בנו במרכז המושב, על הגיבעה, בית כנסת חדש מרווח ויפה. בית הכנסת הקטן ירד מגדולתו. אט אט עברו האנשים להתפלל בבית הכנסת החדש, הוא הלך והוזנח, עד שכמעט ולא באו מתפללים בפתחו.
Image result for ?תמונות קרוניות בפרדס תמונות?‎

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

12 תגובות

תגובות אחרונות
נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
תגובות אחרונות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ש י א 1 אלא אם צויין אחרת