00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

You and I and a Flame

כאב שבור שיש לו מקום - על גאווה כאב ושברון הלב

זה עתה שבתי מהקרנת הסרט "גאווה" בקולנוע לב דיזינגוף.

הגעתי בהחלטה של הרגע האחרון ובהזמנת אריק, חברי הגיי הראשון, שאנחנו בקשר אמיץ ולבבי מזה עשר שנים ובזכות הצבא. הסרט עוסק בסולידריות הבין מאבקית של קבצות להט"בים בלונדון ואיגוד כורים בעיירה קטנה בדרום אנגליה. קבוצת הלהט"בים, שהיא פסיפס של אנשים שונים שמאוחדים בשונותם החברתית ובבוז שרוחשת לה החברה, מחליטה להרים תרומה עבור איגוד הכורים של העיירה הקטנה, ובכך לסייע להם במהלך שביתת העבודה הארוכה שלהם, כחלק ממלחמת ההתשה שהם מנהלים מול הממשלה המובלת על ידי אשת הברזל - מרגרט ת'אצ'ר. נראה שהשיקולים של הקבוצה הגאה אינם חפים מפוליטיקה - נתמוך בכם ואתם תתמכו בנו בתמורה. והאמת היא שיש מיעוטים שתופסים את התמיכה במיעוט אחר כמחוייבות אתית - אני מיעוט נרדף ולכן אני מזדהה עם כל מיעוט נרדף אחר; מה שמסביר בצורה אדיבה את הקשר הנפוץ בין להט"בים לאג'נדות פרו-פלסטיניות במדינתנו. על אף הצביון הפוליטי של התמיכה, תוצאותיה מרגשות גם ברמה החברתית.

ידיים שלובות הן סמל על-דורי ליכולת המופלאה של האדם לרקום קשרים אמיצים. 

אצל מקובלי הגימטריה יש דרשה יפה על כך שיד ויד בגימטריה הן 28 (י=10, ד=4 2X) וכך גם המילה כח (כ=20, ח=8). שילוב הידיים המגולם בלחיצת היד מסמל את הכוח המוגדל שיש לשתי ידיים זרות הנפגשות בלחיצה סולידרית. ואכן ריגשה אותי במיוחד הסולידריות שבסרט והאופן בו בחר הבמאי להביע אותה: הקבלה הבלתי מסוייגת של הלהט"בים על ידי חבורת הכורים; המוצגים כחבורה דוגמטית בעלי דעות קדומות אינטואיטיביות שעוברת תהליך מואץ של קבלת האחר ללא סייג.  חלק מרגש אחר הוא החבורה הזאת של הלהט"בים. 

כל להט"ב צריך להיות חלק מחבורה להט"בית.

פעם חשבתי שזה לא נכון. חשבתי שזה לא מתבקש ושלהט"ב יכול לחיות את חייו במחיצת חבריו הטבעיים, משפחתו, סביבת העבודה שלו וכולי... אבל יש משהו בלהיות בי או כל להט"ב שמשנה הרבה מאוד מאיך שאתה תופס את חייך, את מה שחשוב לך בחיים. אתמול התחלתי לחוש שיש בי חלק שרוצה מאוד להיות מוקף להט"בים, להיות חלק מסצינה דינמית, שמונעת לא פעם מדרמה, מרגשות חזקים שנותרו מימים קשים של ארון ויציאה ממנו, של שנים של שתיקה והדחקה - זוהי האנרגיה ההיולית שהופכת למנוע הבערה הכל כך מרשים הזה שיש לפעמים לדמויות להט"ביות שכולנו מכירים. דלק ליבידאני בלתי מתכלה, שאינו בא על סיפוקו.

ומאוד מעייף אותי שבישראל תמיד נאבקים.

פעם חשבתי שחיים מלאי מאבק הם חיים מייגעים ואם אפשר להימנע מכך אז רצוי. היום אני מבין שגם לי יש מאבק והוא מתחולל בתוכי, ובמובנים רבים - עדיף לקיים את המאבק הזה בחוץ מאשר בפנים. בכלל - יש תקופות שעדיף לנהל הרבה דברים כלפי חוץ ולא לבלוע פנימה. לא להתבייש לכעוס או להיעלב, לא להתבייש להיות קצת שרמוטה. פשוט לתת ליצרים את קדמת הבמה. מותר לאדם להתגעש ולהתפרץ. אולי אפילו מוטב לו כך.

ולסיום המחשבות האלה יש לציין את הנטיה לביקורת העצמית. היא כל כך מוכרת לי ולכל אחד, להט"ב או לא. 

פעם היה לי חבר ראשון. היינו שנינו בארון. אהבתי אותו נורא. כאב לי ממנו, בגללו, בגינו ובעבורו. כיום, כשאני חושב לאחור - והוא עדיין ממוסמר בתוך ארון, אני שואל את עצמי האם אהבתי אותו או שהייתי אובססיבי לגביו (מה שללא ספק ניכר בהתנהגותי הלא בריאה סביבו). מכיוון שלקח לי זמן רב לעבור הלאה ממנו (ובעצם יש משהו בי שלא חזר לעצמו מאז) אני נוטה להסתכל אחורה בבוז אל הימים ההם ולחשוב שלא ידעתי מה היא אהבה, ושהוא לבטח - אינו ראוי לאותה אהבה שאני שב וטוען שגזל ממני לנצח. אבל כנראה שמה שלא היה שם - הוא היה אמיתי, כי היה בו רגש אמיתי וסוער והיתה שם אי-רציונליות מתפרצת, ואובדן שליטה ואובדן צלם אנוש וכל הרכיבים הרטובים האלה של אהבה שמעבירה אדם על דעתו. ויש מקום לכבד את זה וגם אותו. אלקנה. הבן זונה. ששבר לי את הלב. הכאב הזה הוא מהרגשות היותר אמיתיים בחיי - ועל רגע כזה אמרו בתלמוד הבבלי בשם  רבי עקיבא שחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה.

 

ברוך אתה א-דוני א-לוהינו מלך העולם יוצא אור ובורא רע.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Lagreffine אלא אם צויין אחרת