11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חושבים טוב

עד שהוא יחזור - פרק ד'

עד שהוא יחזור / סיפור קצר בהמשכים

 

2012] Is LOVE something you can TOUCH

 

תקציר הפרקים הקודמים (לקריאה: פרק א'פרק ב', פרק ג')

נדב, בעלה של דפנה נעלם באופן פתאומי לפני 3 שנים. למשטרה לא היה כל קצה חוט בפרשה והחיפושים נפסקו. 

הוא נעלם כשהיה בדרכו לעבודה, אמנם באותו יום אירע פיגוע רצחני אך לא נמצא כל קשר הין הדברים...

תפנית מפתיעה חלה כאשר בת דודתה של דפנה בטוחה שזיהתה אותו במוסקבה. דפנה מוצאת אותו, אך נדב חומק...

 

פרק ד' -  אהבה

 

 

" דפנה!"

הקול הכל כך מוכר קטע באחת את מחשבותיה בעת שחיפשה אחר המעליות.

" נדב! אני לא מאמינה, מה אתה עושה כאן?..."

" דפנה, כל כך התגעגעתי אליך, אני לא יודע מאיפה להתחיל, ודאי יש לך המון שאלות"

" שאלות?! שלוש שנים לא זכיתי לקבל אף סימן ממך. חוץ ממני, כולם היו משוכנעים שאתה מת"

" תקשיבי, אני הולך לספר לך את כל האמת. היא לא פשוטה, אבל את חייבת להבין, כל כך רציתי לחזור אליך, אך לצערי זה לא היה תלוי בי"

" תספר נדב"

" תראי, הגעתי לארץ לפני כעשר שנים בתור מרגל רוסי. השם האמיתי שלי הוא ואדים ואני באמת יהודי. עשיתי זאת כדי לפרנס את הורי החולים והמזדקנים...

התגייסתי לצבא כחייל בודד. ציפי ומשה אימצו אותי אל משפחתם, הם אנשים מקסימים ואני חייב להם המון.

כשהכרתי אותך, התאהבתי בך באמת, אבל הייתי חייב גם להמשיך בתפקידי, אחרת קרוב לודאי שהיו מחסלים אותי...

דרכך, למדתי גם לאהוב את מדינת ישראל ולאט לאט הרגשתי שאני לא מסוגל להמשיך במשימה שלשמה הגעתי, הרגשתי בוגד... בהדרגה צמצמתי פעילות תוך שאני מסכן את עצמי, אבל המצפון לא איפשר לי לנהוג אחרת.

התחלתי לקבל איומים והרגשתי שהחבל מתהדק סביב צוארי. באותו בוקר, הייתי אמור להיפגש עם נציג של הבולשת ולהסביר את מעשיי. חשבתי שאגיע איתם להסדר ואוכל לסיים את תפקידי אותו ביצעתי נאמנה במשך כמה שנים, אך בחסות הפיגוע שהיה באותו בוקר, שבדיעבד הסתבר שהוא מומן על ידי הבולשת הרוסית כדי לשמש כהסחה ,באותו הזמן נחטפתי והוברחתי במהירות מן הארץ חזרה לרוסיה. עברתי כאן תקופה לא קלה ונשלחתי למאסר ממושך ממנו השתחררתי לאחר זמן קצר בזכות חבר טוב בעל תפקיד בכיר בבולשת, אך נשארתי נתון למעקב צמוד ונאסר עלי ליצור כל קשר עם הארץ. ניסיתי בכל כוחי, בעזרת כל מי שרק יכולתי, למצא דרך להעביר לך מסר, אך כל נסיון סוכל וכמעט נשלחתי לכלא בשנית. לאחרונה, חלה התקדמות מסוימת, אך עדיין ידיי נותרו כבולות.

דפנה, אני חייב לקצר כיוון שלא יארך הזמן עד שיגלו איפה אני ואני עלול להסתבך מאד. בבקשה תספרי לי קצת עליך..."

" נדב, אני המומה ולא יודעת מה לומר. כל כך קיוויתי שגלעד יכיר אותך..."

"גלעד? קראת לילד בשם שאני רציתי ואת התנגדת לו בכל תוקף?!..."

" ידעתי שתחזור נדב ורציתי לשמח אותך"

" דפנה, ישנה אולי רק אפשרות אחת שנוכל להיות שוב יחד אם תרצי כמובן. אם תוכלי להישאר איתי כאן ואולי בעוד שנתיים יתאפשר לי לחזור..."

" נדב, אני לא יודעת איך זה אפשרי..."

" ואדים!" נשמע קול עבה מאחוריהם.

" סליחה דפנה, אני כבר חוזר..."

דפנה עקבה אחריו במבטה, חוששת ששוב הוא לא יחזור. הבחור הקשוח שהגיע לא היה נראה לה כמבשר טובות...

עברו אולי עשרים דקות של חרדה, הנה החלום שנדמה היה שהתגשם, שוב נגוז ומתנפץ לנגד עיניה כמו גורל אכזרי...

כעבור מספר דקות נוספות, היא ראתה את הגבר הקשוח יוצא משער המלון, לבד...

" דפנה" זה היה נדב

" נדבי, מה קורה?"

" זה היה ולדה, החבר הכי טוב שלי פה שעושה הכל בשבילי..."

" מה הוא רצה?"

" דפנה. קיבלתי אישור לחזור! אנחנו חייבים לטוס מכאן עוד הערב, שום דבר לא מובטח כל עוד אני פה"

דמעות זלגו מעיניה, החלום שוב נצבע בצבעים אופטימיים... התחושות שלה מעולם לא הטעו אותה, היא צדקה גם הפעם.

" אמא!" דפנה התקשרה מייד כשהגיעו אל נמל התעופה בן גוריון.

" דפנה, איפה את? התחלנו לדאוג ממש!"

" אמא...

הוא חזר!"

 

המשך לא יבוא... surprise

סוף

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

57 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל חושבים טוב אלא אם צויין אחרת