66
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

איילת מטיילת

קוביית Facebook Like

שביל ישראל מסלול מספר 4

בשבת האחרונה המשכנו לבוסס בבוץ לצעוד בשביל ישראל:

המסלול התחיל מנבי יושע, שם סיימנו באפיזודה הקודמת, והסתיים בנחל דישון תחתון.

אבל עוד לפני שנתחיל בטיול, יש לי חוב מהפעם הקודמת- כשסיפרתי על דודו צ`רקסקי, מהשיר "דודו", שכחתי לציין שהוא היה המ"מ של אבא של נורית בפלמ"ח.

כבוד.

***

היו הרבה דיונים בשבוע שעבר בווטסאפ אם לצאת או לא לצאת לטיול, כיוון שכל השבוע ירד מבול וידענו כי אנחנו הולכים להשתכשך בבוץ. אבל ההחלטיים שביננו (הי, חיליק!, הי, אני!), החליטו שנצא By hook or by crook .

וכך היה.

חלק מגיבורי היום ששמחים תמיד לדגמן למצלמה-

דרור `הקופיף` שמואלי:

יובל 'אני לא לוחם שיעי' גרוסברג:

ואחיו עמית המתוק:

ניצן `הפסיכולוג` שמואלי

חיליק 'המגניב' גרוסברג:

ערן `כל תמונה שאת מצלמת אותי הולכת לבוק שלי` שמואלי

עוד השתתפו:

מצ`יסטה `אל תצלמי אותי` גזית:

נורית `תצלמי אותי רק כשאני לא מסתכלת` שמואלי,

לימור `"גם אותי תצלמי בלי שארגיש. בהפתעה."`  גרוסברג:

מקגייבר `את יכולה לצלם אותי כמה שאת רוצה אבל לא לפרסם בבלוג` גזית,

הסנדביצ'ים 'אני לא מתעצלת להכין, אני רק שונאת להיסחב מהבית עם חבילות' של ארומה, שנאספו בדרך:

ואני, איילת 'אחרי הטיול הזה אני צריכה לקנות בלנדסטון חדשות' גזית.

***

בנוסף לכך שהמסלול באורך 18 היה בוצי, הוא אף היה ממוקש לכל אורכו:

ובזווית אומנותית:

אבל חוץ מקקה של פרות קדושות והמון בוץ, היו עוד הפתעות מקסימות-

רקפות, המון:

יהלומים של הטבע:

פרח לבן שאני לא יודעת איך קוראים לו, עם חרא של פרות (ערן אומר שאם נחזור לכאן בשבוע הבא הפרח יהיה ע-נ-ק בזכות הדשן האורגני)

פטריות:

פרת משה רבנו שמאד התלוננה, שיש לה שם כזה ארוך והיא הרי קטנה-נה-נה:

עצמות של פרה:

 

המון סתווניות:

וחידות לא ברורות:

ומשאבה, שנראית כמו חיה עם אף ארוך ארוך:

או כפי שאומרת המצ'יסטה: "רק את רואה את זה, אמא".

***

כאמור, מתחילים את המסלול בנבי יושע, שם יש מוזוליאום:

דרור: "הי! הגענו לבית המקדש!"

בתוך בית המקדש הנ"ל יש קבר, שעל פי האמונה הוא קברו של יהושוע בן נון, אללה ירחמו:

רק שהקבר נראה כמו חדר ההלבשה של צביקה פיק, לא ככה?

כמה הכל ירוק!

והנה הגענו לכאן:

אני: "הי! זה הבית של הטלאטאביז!, אפילו עומד שם בפתח דיפסי, הטלטאבי הירוק!"

(תזכורת):

מקגייבר: "לא, לא, זו עמדת ירי של הפלמ"ח"

הא.

ממשיכים ללכת,

ערן מסביר לי איזה משהו:

לא זוכרת מה, אבל בטח משהו שהשתיקה יפה לו wink.

כבר ציינתי שהיה המון בוץ?

המצ'יסטה: יש למישהו אולי מגבון? אני מלאה בבוץ!"

והנה שימוש יעיל לפסי המתכת על הכביש המונעים מהפרות לעבור:

כי כבר ציינתי שהיה המון בוץ במסלול?

אני לא זוכרת אם אמרתי את זה, אבל היה במסלול הזה המון בוץ. הרגליים- רגלי המצ'יסטה ורגליי.

וברוך בורא פרי הבייגלה שהחרשנו מאחור:

שששש.

וואו. כמה בוץ.

ואז ראינו עגל קטן יונק מאימו הפרה:

ואחרי שגמרנו להתפעל המשכנו ללכת, ועל השביל פגשנו בפרה שהתיישבה כמו ש.ג באמצע השביל:

והחברה שלה בהמשך:

לימור (הטבעונית, חובבת החיות, בצווחות): "אמא'לה! אמא'לה!- היא עומדת לנגוח בי!"

שימו לב, איך בעלה המסור, חיליק, עומד ומצלם אותה בפלאפון, להנצחת הרגע לדורות הבאים:

השתנתי מרוב צחוק.

אה! ולא הזכרתי אפילו במילה את הבוץ. כמה בוץ היה שם. אללה יסטור.

הוי, וכמה שצחקנו פה.

נורית, לימור, איילת. מדגמנות ליין חדש של בוץ בנחל דישון.

אז בנחל דישון הסתיים מסלולנו, ועד הפעם הבאה להתראות וביי.

***

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

30 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ayeletgazit אלא אם צויין אחרת