11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חושבים טוב

עד שהוא יחזור - פרק ג'

עד שהוא יחזור / סיפור קצר בהמשכים

 

Wishes

 

תקציר הפרקים הקודמים (לקריאה: פרק א', פרק ב')

נדב, בעלה של דפנה נעלם באופן פתאומי לפני 3 שנים. למשטרה לא היה כל קצה חוט בפרשה והחיפושים נפסקו. 

הוא נעלם כשהיה בדרכו לעבודה, אמנם באותו יום אירע פיגוע רצחני אך לא נמצא כל קשר הין הדברים...

 

פרק ג' -  ציפייה

 

מוסקבה, חורף תשע"ב

זו הפעם הראשונה בה יצאה דפנה את גבולות הארץ מאז היעלמותו של נדב.

מאז יצאה מיכל, בת דודתה האהובה, לשליחות במוסקבה לפני שש שנים, הן התראו רק פעם אחת ויחידה, כאשר האחרונה הגיעה לביקור מולדת לכבוד חתונתה של דפנה עם נדב. מאז הן לא התראו, אך שמרו על קשר כמעט יום-יומי דרך הטלפון או הסקייפ.

" לא תיארתי לעצמי שכל כך יפה כאן" אמרה דפנה כשעמדה בגבה אל מיכל ופניה אל הנוף הנשקף מחלון הדירה.

" אני כל כך שמחה שבאת, זה כמו אוויר לנשימה לזכות בביקור מהארץ ובמיוחד כשזו את, כל כך התגעדעתי אליך!"

" גם אני התגעגעתי אליך מיכל ולמרות זאת אני יודעת שלא סתם לחצת עלי פתאום בכזו בהילות לבא, אני יודעת שמשהו מטריד אותך!"

" דפנה, אף פעם אי אפשר להסתיר ממך כלום... את כמו מכ"ם שקולט ממרחקים כל נקודה חשודה. אכן, יש סיבה שכל כך רציתי שתבואי ומהר"

" אני שומעת מיכל"

" תראי דפנה, זה עשוי להישמע קצת הזוי, במיוחד לאור העובדה שרק פעם אחת בחיי ראיתי אותו במציאות - ביום חתונתכם, אבל אני כמעט משוכנעת שראיתי את נדב"

" תמשיכי מיכל"

" זה היה לפני כמעט שבועיים. לאחר העבודה, יצאתי לביקור בספרייה העירונית כמנהגי מידי יום שני. בדרך לשם, משהו הסב את תשומת ליבי. סמוך לבניין, שאני חושבת שמשמש את הבולשת, ראיתי מכונית שרד חונה, כזו הדומה לאלו המשמשות בכירים בממשל. מן המכונית יצאו שלשה גברים. שניים מהם היו נראים כאנשי אבטחה ואילו השלישי...השלישי..."

" נו, מיכל!"

" השלישי היה נדב! אני בטוחה, זה היה הוא!"

" הם נכנסו אל תוך הבניין" המשיכה מיכל לספר " ואני ניסיתי להיכנס מעט אחריהם, אך המאבטחים לא איפשרו לי להיכנס ולא ידעתי באיזו תואנה אוכל לשכנע אותם להכניס אותי. כיוון שלא הבנתי את משמעות העניין, חששתי לעשות טעות ולכן רציתי שאת תבואי ותנסי להמשיך מהמקום בו אני הפסקתי"

"מיכל, תודה, אני לא יודעת מה לומר... בבקשה, קחי אותי מייד אל המקום בו ראית את נדב"

"כמובן, דפנה, אבל בבקשה היזהרי. אנשי הבולשת אינם נחמדים במיוחד, בטח לא כלפי זרים. ובכלל, איננו יודעות מה נדב עושה שם, בבקשה..."

" מיכל, בואי נצא, חבל לי על כל דקה"

כעבור חצי שעה הן כבר חנו מול הבניין, ממתינות לראות מי יוצא ומי נכנס.

עברו שלש שעות והייאוש החל מכרסם, אבל אז זה קרה...

"זה הוא! אני לא מאמינה..." אמרה דפנה, תוך שהיא יוצאת במהירות מן המכונית ורצה לקראתו.

ברגע שנדב זיהה אותה, הוא נכנס לתוך רכבו ונעלם תוך שניות.

דפנה ההמומה המשיכה אל המקום בו הוא עמד זה עתה ורק שאלה את עצמה "למה?!"

תוך כדי השפלת מבטה אל הרצפה, נתקלו עיניה במחזיק מפתחות קטן אליו היה מחובר פתק ובו כתוב: "חיכיתי לך. בואי בשעה שמונה אל הלובי של מלון לאונרדו סמוך למעליות..."

 

המשך יבוא...

 

קישור לפרק ד'

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

50 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל חושבים טוב אלא אם צויין אחרת