00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

דיסטורשן

שבעה שירים בשבוע: קצת אסקפיזם לא יזיק.

02/12/2014

אוף, איזה שבוע מחורבן לחיות בו על כדור הארץ. קרו מלא דברים מגעילים ודוחים שאני לא אדבר עליהם. בשום פנים ואופן לא, אתם לא תכריחו אותי ! 

אז בתזמון מושלם מגיע לו "שבעה שירים בשבוע" עם שירים נהדרים, שהם הדרך המושלמת להתעלם מכל מה שקורה בחוץ, ולהירגע לזמן מה. 

 

אלון עדר ולהקה - קצת אהבה לא תזיק 

נו, מה לא אמרתי כבר על אלון עדר. על זה שהוא הוציא השנה עוד אלבום מושלם, שהמוזיקה שהוא הוציא השנה היא כל מה שהיינו צריכים כדי לעבור את הקיץ הארור הזה ושהוא פשוט כותב נהדר. האלבום האחרון שלו, "סיכום החיים עד עכשיו", אחד הבולטים של השנה העברית שעברה, נפתח עם השיר הזה, שאין יותר ראוי ממנו לפתוח את המדור הזה. עדר מדבר פה על אהבה שמזיקה, מרחיקה, מכאיבה אבל למרות כל זה היא עדיין עדיפה על להישאר לבד. כל זה מלווה בעיבוד כינורות מענג, שמאזן באופן מושלם בין נוסטלגיה והתרפקות לבין חדשנות. אם עדיין לא שמעתם את האלבום הזה, שמעו עכשיו, אין זמן יותר מתאים. 

 

יהוא ירון - אהובתי אמת צרופה 

המון דברים משכו אותי לאלבום הזה: הביקורות המגוונות והמעניינות (ציטוטים של עונג שבת ובן שלו, בין היתר) שצוטטו על גב הקופסה, העובדה שרציתי הרבה זמן להבין למה יהוא ירון הוא השם הכי מוערך במוזיקת השוליים הישראלית כרגע ואולי גם העטיפה.

אבל הדבר ששכנע אותי לשמוע את האלבום הזה ? ללא ספק - השם.

אני לא חושב ששמעתי שם יותר קולע וחכם מ"אמן השכנוע העצמי", כי הוא לא רק מגדיר את האלבום הזה, או את יהוא ירון, אלא מצליח לקלוע בצורה הכי פשוטה שיש להגדרה של אמן בכללי. לפני שהוא צריך לשכנע את המבקרים ואת המעריצים, אמן קודם צריך לשכנע את עצמו. המבקרים הכי גדולים שלנו זה אנחנו, וכדי שאנשים יאהבו את מה שעשינו, אנחנו צריכים לאהוב אותו קודם. נכון, המון אמנים מבצעים שירים שהם לא אוהבים בשביל הצלחה מסחרית, אבל כמה מהאמנים האלה באמת מצליחים להתפתח ולהיות ייחודיים ? למה רדיוהד בעצם הפסיקו לנגן את creep ? (שיר שסימן ההיכר שלו הוא חריקת גיטרות בתחילת הפזמון, שהייתה בכלל ניסיון להרוס את השיר.) למה עמיר לב מסרב להכיר באלבומו הראשון ? כי ככה אמנים שורדים - הם לא יוצרים לפי רצון הקהל, אלא לפי מה שהם רואים לנכון, וזאת גם הדרך הכי טובה להתפתח ולעשות דברים חדשים. אותו עמיר לב אמר פעם בראיון שכשהוא מוציא שירים חדשים הוא צריך לנגן אותם המון בהופעות עד שהוא מתרגל אליהם והם מוצאים חן בעיניו, זאת הדרך שלו לשכנע את עצמו. אצל יהוא ירון השכנוע העצמי מתבטא דרך השירה - הוא כותב את עצמו ועל עצמו והוא לא מפסיק עד שהוא קולע בול לנקודה. מבחינת ירון, השכנוע העצמי הזה הוא אמנות בפני עצמה.

בכל מקרה, האלבום של יהוא ירון משנה שעברה הוא משהו שלא עושים בדרך כלל בארץ. ירון עושה גוספל נואר שמשלב בין ניק קייב לטום וייטס, אבל הדבר הבולט ביותר בשיריו הוא הכתיבה. ירון כותב שירה עברית מעולה, ועושה שימוש נהדר בשפה העברית וביופיה הרב (שימוש שחסר להרבה מאוד אמנים בארץ.). והשיר שהכי לפת אותי מהאלבום הזה הוא "אהובתי אמת צרופה". ירון אמר שבשיר הזה אין מילה אחת שהיא אמת, והרעיון הזה מאוד מצא חן בעיניי. תראו מה אנחנו מוכנים לעשות, עד כמה אנחנו מוכנים לשקר, גם לאחרים וגם לעצמנו, כדי להצדיק את האהבה שלנו. אהובתו של ירון היא האמת המוחלטת לטענתו, ואם שאר העולם לא מסכים, אז כנראה שהוא משקר, כי אף אחד לא יכול לפקפק באהובתו.

וגם בלי הפרשנות הזאת, השיר הזה הוא פשוט שיר אהבה מושלם, אחד מהשירים הכי טובים שנכתבו פה בזמן האחרון.

jack white - three woman

ועכשיו בואו נעשה קצת כיף ! השבוע חזרתי לאלבום של ג'ק וייט, שאהבתי אותו כשיצא, והוא קצת התכווץ בהמשך השנה. ועדיין הוא אלבום כיפי מאוד, עדיין ג'ק וייט יודע מה הוא עושה, ועדיין יש את השיר הנהדר הזה שפותח את כל החגיגה.

acollective - breakapart

איזה קליפ נהדר יצא לקולקטיב השבוע. יש מצב שהוא יזכה לכמות הייפ בינלאומית גדולה כמו שזכה וניה היימן שנה שעברה (שהקליפ האחרון שהוא ביים, ביט בוקס של רועי כפרי, כנראה שימש מודל לחיקוי מאוד חזק לקולקטיב.). הבעיה היא שהקליפ הזה קצת מסיח את הדעת מהשיר, שהוא לדעתי החזק ביותר מתוך האלבום שיצא השנה לקולקטיב, ואחד הדברים הכיפיים ביותר שהם עשו בקריירה שלהם.

 rage against the machine - new millenium homes 

פאק איט, אני נכנע. אי אפשר להתעלם מזה יותר. איזה שבוע מזעזע זה היה. חוקים טיפשיים, שירי הסתה, בלאק פריידיי, אי אפשר לברוח מזה באמת. ומעל הכל יש את המהומות בפרגוסון. בלתי נתפס שגם היום להיות שחור בארה"ב זה להיות מוגבל באפשרויות. תמיד יבחנו אותך קצת יותר בקפידה, יסמכו עליך קצת פחות, יחכו שתפשל רק כדי שיהיה להם תירוץ לדחות אותך. ושוב פעם אנשים יוצאים לרחובות, והשאלה היא מה יהיה ? האם זה ישתנה ? במה המקרה הזה שונה ממהומות לוס אנג'לס מ1991.  23 שנים, כמעט חצי יובל, עברו מאז המהומות האלו, ונדמה שבכל הקשור ליחס כלפי השחורים, שום דבר לא השתנה. המהומות האלו מלפני 23 שנה החזירו אותי משום מה לאלבום השלישי של רייג' אגיינסט דה מאשין, the battle of los angeles. אם האלבום הראשון של רייג' אגיינסט דה מאשין היה עצבני וירק על כל דבר שזז, והאלבום השני אופיין בכתיבה מעולה והעברה חכמה של אידאולוגיית הלהקה, האלבום השלישי מאזן בין שני הדברים הללו. אין ללהקה את אותם האנרגיות כמו פעם, אבל הם מספיק עצבניים. הם לא סופר מבריקים בהצהרותיהם, אבל עדיין יש להם מה להגיד. האלבום הזה נעשה ב1999, שנייה לפני עשור חדש ותקופה חדשה. ופשוט אי אפשר להתעלם מהתקווה שיש בשיר new millenium homes - תקווה שאולי בעשור הבא יהיה יותר טוב, אולי לא יהיו פוליטיקאים פגומים, גזענות ושנאה. אולי הבית החדש שנבנה במילניום הבא יהיה טוב יותר מזה שיש לנו עכשיו. 15 שנה עברו מאז השיר הזה והאלבום הזה, דהיינו עשור וחצי. לא הרבה השתנה. מי יודע, אולי בעשור הבא יהיה יותר טוב.  

 radiohead - the tourist 

טוב נרגעתי. אני צריך קצת להירגע. אולי שמתם לב, אבל האווירה של המדור האחרון היא מאוד אמביוולנטית. הוא התחיל בשני שירים רגועים, המשיך בשני שירים אנרגטיים וכיפיים, אחר כך התקף עצבים מבית רייג' אגיינסט דה מאשין, ועכשיו נחזור לרגוע, כי אני, כאמור, צריך להירגע. אחת הסיבות הבולטות לכך שרדיוהד היא אחת מהלהקות האהובות עליי, זאת העובדה שהיא יודעת לכתוב שירים למצבים לא מוגדרים. אין לה שירים שהם רק מרגיעים, או רק מרגשים, או רק מטריפים, יש לה שירים בתחומים האפורים שבין כל המצבים האלה. השיר הזה, שסוגר את את ok computer, אחד מאלבומי המופת של הניינטיז (ושל כל הזמנים), הוא אחד השירים שמצליחים להגדיר הכי טוב מצב לא מוגדר. כי לפעמים זה לא אני שצריך להירגע, אלא כל מי שסובב סביבי. לפעמים אני רוצה שהעולם יעצור לכמה שניות, ורק ככה אני אירגע. והשיר הזה מעביר את המצב הזה טוב לא רק בגלל שת'ום יורק מתחנן מעצמו להאט קצת, אלא דווקא בגלל הבנייה של השיר, העובדה שהוא מאוד רגוע, כאילו מתהלך על ענן, ובתוך כל האיטיות הזאת יש סערה קטנה שגורמת לי לרצות להעיף דברים. השיר הזה תופס אותך באמצע של כל זה, קרוע בין רוגע לטירוף. 

 

אריק איינשטיין - סע לאט. 

השבוע ציינו שנה למותו של אריק איינשטיין. עצוב מאוד, אבל לצערי זה מה שהיינו צריכים כדי לחזור אל המוזיקה שגדלנו עליה ולקחנו כמובן מאליו. הדברים שלמדתי על אריק איינשטיין מאז מותו הם דברים שגרמו לי להצטער שלא נחשפתי אליהם מכורח נסיבות אחרות, ולא בגלל המוות שלו. בכל מקרה, השבוע יצא לי לראות את "שבלול" - הסרט ההזוי ההוא שחצי מתעד את הקלטת האלבום ואת הווי חבורת לול, וחצי מציג את המערכונים של החבורה. אני רוצה דווקא להתייחס להווי של החבורה, שמוצג הכי פחות בסרט,ובעיקר להתמקד בשיחות הפילוסופיות של איינשטיין עם שלום חנוך. אני פשוט מת על הרגע הזה, שאני די בטוח (ומקווה מאוד) שהוא לא מבוים. איינשטיין וחנוך לוקחים הפוגה מההקלטות, מכל האנשים (והנשים) שבחייהם ופשוט מדברים. והיום, בדיעבד, השיחה הזאת נטענת מחדש. מאוד מרגש לראות את איינשטיין וחנוך צעירים שוב, מדברים כאילו אין להם למה ממהר, נהנים אחד מהשני. ואם זה לא מספיק, פתאום קלטתי שאיינשטיין מזכיר לי את אחי הגדול, אז אני הולך לחזור לסרט הזה עוד כמה פעמים.

לאיינשטיין היו כמה תקופות שונות מבחינת יצירה, וכל אחד מהם מאופיינת מבחינת האנשים שאיתם הוא עבד. אמנם האלבום האהוב עליי שלו הוא בכלל עבודה שלו ושל יוני רכטר, אבל התקופה האהובה עליי היא התקופה שבה הוא עבד עם מיקי גבריאלוב. איינשטיין היה בשיא מבחינה יצירתית, והוציא עם גבריאלוב אלבומים בוגרים יחסית לפרוייקטים הקודמים שלו. השיר הבולט מהתקופה הזאת הוא כמובן "סע לאט". רציתי להגיד כל כך הרבה על השיר הזה, על זה שהוא גרסה עברית וסטלנית לאותו שיר של רדיוהד מלמעלה, ועל זה שהוא תכלית כל דבר שאיינשטיין עשה אי פעם בשיר אחד, אבל בן שלו כתב את זה הרבה יותר יפה ממני במאמר קצרצר משלו. בדרך כלל אני לא מפנה לדברים שאחרים כתבו, אבל באמת שלא יכולתי לכתוב את זה מדויק יותר. 

 

יש לכם שיר שלא יוצא מהראש ? שלחו לי בהודעות ואולי הוא יופיע בפוסט הבא. 

עד כאן, שיהיה לכם שבוע טוב :) 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל jokerface5 אלא אם צויין אחרת